מחד גיסא אין מעבירין על כתבי הקדש מאידך גיסא אולי יש בזה גזל דהרי הוא דרך הינוח ואולי א”כ שב ואל תעשה עדיף, ומאידך גיסא יש לטעון דאתה והוא חייבין בכבודי וא”כ א”א להשאיר החפץ במקום שמוטל בביזיון, ולכאורה כך צ”ל דהרי אין שום היתר להמניח במה שעשה והרי הי’ מותר למחות בו על מה שעשה ולכפותו [עי’ עוד ברכות כ ע”א ויש”ש ב”ק פ”ג ורמ”א ועוד] וצל”ע בכ”ז.
ויש להוסיף דהנה לגבי כהן בביה”ק אמרי’ פעמים שאתה מתעלם ומאידך גיסא לגבי כבוד הבריות אמרי’ פעמים שאתה מתעלם ושם יש ב’ גירסאות בראשונים מה הטעם דבאבדה אמרי’ סברא דכבוד הבריות ולהתוס’ בשבועות ל ע”ב הוא בגי’ הגמ’ בברכות יט ע”ב הוא משום דממונא אתיהיב למחילה (ועי’ רמב”ן ב”מ ל בהא דלא דחי’ איסורא מקמיה ממונא, ולפי גירסתם אולי יש ללמוד דבממונא אתיהיב למחילה יש סברא דכבוד הבריות בין בשוא”ת ובין בקום ועשה ואולי יש ללמוד מזה דגם לענין איסורא יש סברא דכבוד הבריות לתרוויהו ובחת”ס או”ח סי’ פב מבואר דאפי’ מוקצה דרבנן אינו נדחה מפני השבת אבדה דאורייתא (אלא דמוקצה הוא ביושב ואינו עושה), והפמ”ג סי’ קכח משב”ז סק”ג דן בהשבת אבידה ונשא”כ מה קודם ואפשר דמיירי באופן שלא יעבור איסור, וצל”ע בכ”ז.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 114
מק"ט התשובה הוא: 148133 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148133
