תשובות

1. אם העוגות לא נוגעות זו בזו, האם אפשר לצרפן בצירוף סל?
2. אם יש ספק האם העוגות יצטרפו בעתיד, האם אפשר לעשות צירוף גרוע?
3. אם העוגות מופרשות משיעורים שונים, האם צירוף סל הוא חובה?
4. מהו צירוף סל ע”פ הרמ”א?
5. האם מקפיד על כך שלא יגעו זה בזה?
6. אם אין שיעור חלה בכל עיסה, מהו הדין?
7. אם כל עוגה בבצק נפרד, האם מותר לצרפן יחד?
8. מה הדין אם מקפיד שלא יתערבו הבצקים?
9. איך יודעים אם השיעורים יצטרפו בעתיד?
10. מה עושים אם קשה לעשות צירוף סל?
11. האם אפשר להפריש בלא ברכה אם מקפיד על תערובתן?

האם בננס שיכול להגיע לרמה של כיסוי ראש ורובו, נחשב כיסוי קבוע?
האם מנהג המקום משפיע על דין הלבוש של הננס?
האם אפשר להקל בננס, בהיעדר מקור ברור להחמירה?
האם אפשר להחמיר בננס, אפילו שאין מקור ברור להחמירה?
האם כסות ארעי של ננס יכולה להיחשב כסות קבע?
האם ישנה חשיבות ל”דרך העולם” בדרגת כיסוי הננס?
האם יש עדיפות למנהג המקום על פני דרכי כיסוי אישיותיות בננס?
האם אפשר להסיק מההלכה במשנ”ב לגבי מדינה, באופן כללי לננס?
האם קביעות בננס נמדדת לפי שימוש בפועל?
האם גיל ההתחלתי של אדם נחשב לצרכי כיסוי?
האם “בטלה דעתו” של אדם יכולה להשפיע על דין הלבוש שלו?
האם אפשר להחמיר למקרה של ננס, גם אם המחמירים באים ממקור אחר?
האם אפשר להסתמך על דעת אחרונים להחמירה אצל ננס, למרות הויכוח?
האם אפשר לומר דוקא כפי הנחשב לפי מנהג המקום?
האם בננס לא מנוסח כלל פתרון ברור לגבי ציצית?
האם אפשר להחיל מחדש הלכות קיימות על מקרה של ננס?
האם נחשב כיסוי קבוע רק כשזה אופייני למנהג המקום?

האם אם הסכנה היא להשגיחת בנים, האם זה דומה להצלת נשמה?
האם יש הבדל בין הצלה ממשמד להצלת שטות?
האם ב”משטות” הכוונה רק למצבי חולי קשים ובלתי הפיכים?
האם יש מקרים שבהם הצלת משטות לא תדחה שבת?
אם קיום מצווה הוא כאינו מצווה ועושה, אז מה יהיה הדין אם השוטה הוא קטן?
האם יש מצבים שבהם הצלת משוגע דוחה שבת, אך הצלת אותו אדם מאובדן כלכלי לא ידחה?
האם יש צורך בראיה ברורה מדין טעם זה?
האם יש הבדל בין חילול שבת עבור אדם הנמצא בסכנת מוות לבין אדם הנמצא בסכנת השתטות?
האם יש צורך ב”הצלה משטות”?

שלום רב,

יש לי כמה שאלות קצרות על הערות שראיתי על הסדר מן הכתבים.

1. האם שינוי דעה בפרשנות לגבי “אפשר משאי אפשר” היה קיים גם לפני הגר”א?

1. מהו, בדיוק, טעם ההיתר בכפל פסוקים, כפי שכתוב בפרי החג?

1. מהו הבדל בין מחלוקת הגר”א והשו”ע לענין הכפלה?

1. האם התוכן של “תרתי לריעותא” רלוונטי רק לכפל פסוקים, או שהוא חל גם בעניינים אחרים?

1. למה הגר”א מחמיר אודות הכפלת פסוקים יותר מהשו”ע?

1. הן כמה סוגים שונים של “אי אפשר” שיש לענין תרגום תורה?

1. האם ההיתר של פרי החג כופל פסוקים הוא לענין דיעבד או דאורייתא?

1. האם יש קשר בין “אי אפשר” להבנת חלוקת הפסוקים בתענית ובימי הסוכות?

1. האם “אי אפשר” מתייחס רק לחומרת הדין?

1. האם כל ההיתרים של פרי החג נבעו מאותו גודל “אי אפשר”?

1. האם יש דוגמאות נוספות מהפוסקים למושג “תרתי לריעותא” מחוץ לדיני הקריאה?

בברכה,

1. האם יש חשש הלכתי אם הציציות ארוכות מדי? (הקשר: הבריה רשומה בטקסט, ויש צורך בהבנת אופי החשש.)

1. מהו המנהג בעניין? (הקשר: הטקסט מציג עמדות שונות, ויש לברר מהו המנהג הרווח.)

1. האם יש מדידה של הציצית לפני הקשירה? (הקשר: הטקסט מציין מחמירים שאינם מודדים, ויש צורך להבין את הכוונה.)

1. מהו הכוונה ב”מחמירים”? (הקשר: הטקסט מביא דעות שונות, ויש להבין למי מתייחס הביטוי.)

1. מהו מקור החזו”א? (הקשר: הטקסט מציין מקור, ויש צורך בהבנת המקורות בהלכה.)

1. האם יש הבדל בין תצורת קשירת הציצית לשאלת האורך? (הקשר: נראה שיש קשר בין קשירת הציצית למדידה, אך לא ברור עד כמה הוא קשור.)

1. האם יש מקרים שבהם, למרות שאסור לכפות, יש צורך בהסכמה? (הקשר: הערה על “אסור לכופה” ו”אולי יש בזה ניחותא”)

1. מהו משמעות ‘ניחותא’ במקרה זה? (הקשר: התייחסות למקרה שבו אולי יש נימוק נוסף בפרשנות, למרות האיסור לכפות)

1. כיצד תנאי משפיעים על חיובים במ”ע? (הקשר: השימוש ב”תנאי” ו”לא מהני תנאי במ”ע”)

1. האם יש הבדל בין תנאי גרידא לבין מצב אחר? (הקשר: השוואה בין תנאי גרידא לבין מקרה אחר של הסכמה)

1. מהו הקשר בין רגילות ל”אין חיובים” במ”ע? (הקשר: הצגת הקשר בין רגילות להיעדר חיובים)

1. ואם יש צורך בהסכמה, האם נוהגים כך גם בדיני אוויל? (הקשר- שאלה על יישום עקרון הכפייה במקרים מורכבים יותר או קשורים יותר).

האם המתנה תלויה בכמות הפעולות?
האם הכוונה היא לפעולות של הפקדה בלבד?
האם יש חשיבות לגודל היתרה?
האם יש דרך לדעת מהם רווחי הבנק?
האם יש פעולות שמונעות מהמתנה?
האם “יצירת קשר טוב” היא נורמה כללית או תלויה בלקוח מסוים?
האם המתנה מותנה בפעילות מסוימת, או שכל פעילות תקפה?
האם יש צורך בפעולות חוזרות?
האם הכוונה היא למספר הפעולות או למשך הזמן?
האם אפשר לדחות את הפעולה בעזרת המתנה?

האם אפשר לצאת ידי חובה בשבת בפת הבאה בכסנין?

האם הפת הבאה בכסנין נחשבת פת לענייני סעודה ראשונה ושניה?

האם בירכה על קדירה יציאה ידי חובה?

האם סוג הקדירה משפיע על יציאה ידי חובה?

האם דעה רוב האחרונים תומכת ביציאה ידי חובה בפת הבאה בכסנין?

האם יש הבדל בין פת הבאה בכסנין לבין פת אחר?

שלום רב.

האם אפשר להבין מההשוואה למלוה, שאולי ישנה דרך להחליט שאין אחריות למנהל גמ”ח?

האם ההשוואה למלוה שהובאה, רלוונטית רק למקרה שבו המעות עצמם מועברים לגוי?

האם יש הבדל בין אחריות על משכון לבין אחריות על ההלוואה עצמה, לפי דברי הכתוב?

האם ניתן להחיל את הנעשה עם שליח פירות, על המקרה של מנהל גמ”ח?

האם ההשוואה למקרים של שליח פירות, מעידה על חילוקי דעות, לגבי אחריות של מנהל גמ”ח?

האם ניתן להבין מהמקורות המובאים, איזו שיטה היא המועדפת?

האם “סימן רע” זה מתייחס לחודש כולו או רק למוצ”ש שבו הלבנה התכסתה?

האם יש סיבה ספציפית מדוע הלבנה צריכה להיות גלויה לברכה?

האם יש מקורות נוספים לסימנים הללו, או שזה רק מהמקור שציינת?

האם יש עוד סימנים שמקורם בשיר השירים?

האם אפשר לומר שהלבנה נתכסתה בכוונה, או שמדובר באירוע טבעי?

שלום רבא.

האם ליקוי לבנה נחשב לפגיעה בדומה למקרים של פורענות כמו מים אחרונים?

האם אפשר לומר שהברכה על ליקוי לבנה בעייתית בגלל שונה במהותו מהמצב בזמן הבריאה?

האם יש קשר בין עניין הברכה על גוף שמים לבין מצבם של נהרות?

האם הרמה”ח מביא ראיה נוספת למה שאי אפשר לברך על ליקוי לבנה?

האם המסורת משה, מזכיר במקרים אחרים התנגדות לברכות על דברים הנחשבים לקלקול?

האם יש פוסקים אחרים שכתבו על עניין ליקוי לבנה?

האם עניין “קללה” משחק תפקיד מרכזי בהסבר שאין לברך על ליקוי לבנה?

האם יש קשר בין הדיון בברכות להלכה למה שכתוב בסוכה כט עא?

הטקסט לא מכיל שגיאות כתיב או טעויות טכניות. כן יש לציין שהראשי תיבות או הקיצורים המשמשים הן שגרירה, הן סבלון כתיב במדעי היהדות ונמנעים על קורא לא מומחה להבינם בצורה נוחה. לדוגמה, “א”כ” עומדת עבור “אם כן”, “ע”ג” עומדת עבור “על גבי”, או”ח עומד ל”אורח חיים” (חלק מהשולחן ערוך), “שו”ע” עומדת לשולחן ערוך, וכיו”ב. אם תיעד הכוונה למאמר שלך לקהל הכללי, יתכן שתרצה לבחון את שימושך בראשי תיבות או לסבירם.

לא קראתי כל התשובה, אבל יש להעיר שבכמה מקומות בחז”ל אי’ שהיו לומדים תורה, כגון בגמ’ על אברהם ששמר אפילו עירוב תבשילין ועסק גם בדיני ברית מילה ועוד, ויעקב לימד ליוסף כל התורה ואחז ועגלה ערופה, ובזוהר אי’ הרבה מאד מה למדו האבות ומה למד יעקב ברעיית הצאן וכדו’, וגם אצל משה, ובודאי שלא התבטלו מן התורה, גם אלפיים תורה דע”ז ט. מתחילין מאברהם, שהוא גייר גרים ולימד תורה, וכן היו דיני גיד הנשה וכדו’, ויעויין בסנהדרין נח שהיו מצוות מקודם מתן תורה עם דינים, וכן היתה קבלה עם סרח בת אשר עם פקוד פקדתי וכדו’, ועשו היה מקשה כיצד מעשרין וכו’, ויעקב למד י”ד שנה בבית שם ועבר, ששם למדו תורה, ואליפז למד על ברכיו, וכיוצא בזה רבים בחז”ל לאין מספר.

תשובה בעני”ז ששלח לי הג”ר יקותיאל אוהב ציון דמן טבריה כפי שכתבה לאחיו וכדלהלן:

סימן…
מוגה
האם מותר לאשה נשואה ללבוש בגדים יפים של חברתה

כבוד רב אחאי גאון

מהר”ר יוסף חיים אוהב ציון שליט”א

הנני להשיב לשאלתו הנצרכת למעשה לעתים קרובות, האם מותר לאשה לשאול בגד נאה של חבירתה כאשר בעלה [של השואלת] יודע ומכיר את המשאילה שזהו בגד שרגילה ללובשו לנוי ויופי.

א. בברייתא דע”ז (כ ריש ע”ב) איתא, שאסור להסתכל בבגדי צבע של אשה. ופרש”י, שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה. ע”כ. ואיתא בגמ’ שם, א”ר יהודה אמר שמואל, אפי’ שטוחין ע”ג כותל, א”ר פפא, ובמכיר בעליהן [מכיר את האשה הרגילה ללובשן. רש”י]. והני מילי בעתיקי [שלבשתן כבר] וכו’, אבל בחדתי לית לן בה, דאי לא תימא הכי, איך אנו נותנין בגדי יופי חדשים לכובס, ודחתה הגמרא, דהכובס טרוד בעבודתו, ומזה אין ראיה להתיר בחדשים המיועדים לנוי. ע”ש.

ב. הרי שיש איסור להסתכל בבגדים המיועדים ליפות את האשה, היכא דכבר לבשתן והוא מכירה, ואפי’ אם הבגדים שטוחין ע”ג חבל הכביסה. ולגבי בגדים חדשים, לא מבואר איסור בהדיא, וגם היתר ברור ליכא, כאשר תחזינה עיני המעיין, שאמרה הגמ’ היתר ע”פ ראיה, ונדחה קרי לראיה ההיא. אכן יש לומר דההיתר של בגדים חדשים הוא בכלל גדר אינו מכירה, שהרי עיקר האיסור הוא שזוכר את האשה כשהיא מלובשת בהן כלשון רש”י, ובבגד זה מעולם לא לבשה, וא”כ ההיתר מבוסס על עיקר הדין, רק שהראיה אינה מוכרחת, וכדאמרי’ בעלמא אי משום הא לא איריא. אלא שיד הדוחה נטויה, דלא בעינן שיכיר אותה עם הבגד הזה, אלא עצם זה שמכירה ויודע שזה בגד שלה, די בזה ליצרא דעבירה לעורר בו הרהור.

ג. וכ”נ לחומרא מלשון הרמב”ם (פכ”א מאיסו”ב הכ”א), וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, אפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה – אסור, שלא יבא לידי הרהור. ע”כ. ולא חילק הרמב”ם בין חדשים לישנים, ומשמע מסתמות לשונו לאסור בכל מקרה, כמו שלא חילק בין אם הבגדים עליה או שטוחין ע”ג כותל. וכ”כ המאירי בע”ז שם, דגם בחדשים איכא איסורא. וכ”כ בתוס’ חכמי אנגליה. [וברבינו חננאל משמע, דחדשים חמירי טפי, ובהם אנו זקוקים להיתרא דכובס בעבידתיה טריד, ונפק”מ דבחדשים אפי’ אינו מכירה אסור, דמחמת שהם חדשים אתי להרהורא טפי. וע”ש בס’ “עבודה ברורה”].

ד. והנה מבואר בדברי חז”ל הללו, דבגדי צבע של אשה יכולין להביא את האדם לידי הרהור, וטפי מינה מצינו ביבמות (עו ע”א) בענין בדיקת כח המוליד, דמעברינן קמיה בגדי צבעונין ומקרי וחזינן ליה. הרי שיש כח בבגדי צבעונין להביא את האדם לידי קרי. [ושם לא נתפרש אי מכירה או לא, כי עיקר הסוגיא בעבודה זרה שם, ולפי”ד רבינו חננאל הנ”ל מיושב שפיר]. ובפסחים (קט ע”א) מצינו, ששמחת איש לאשתו ברגל מתקיימת ע”י שקונה לה בגדי צבעונין. [ויתכן שלובשתן רק בביתה ובחומותיה, א”נ גם ברחוב היא יוצאת עמהן, ולאנשים ליכא איסורא אלא ב”הסתכלות” דהיינו “עיון”, כמבואר בלשון רבינו יונה בס’ היראה (אות רנו), ותו אין אחריותה עליהן בכגון דא. וע’ בשו”ת שרידי אש ח”ג (סו”ס צה), ובס’ אמרי שמאי גינזבורג (דברים אות רב). ודו”ק].

ה. ועלה בדעתי לומר חילוק’א דרבנן בין בגד של אשה השטוח ע”ג הכותל וכיו”ב, לבגד של אשה כאשר הוא מולבש ע”ג אשתו, דבאופן שהוא שטוח ע”ג הכותל [ומכ”ש כשהוא עליה] מצא ההרהור מקום לנוח, אבל כאשר אשתו לובשת את הבגד עליה, כיון שהוא ע”ג אשתו היא משמרת’ו ולא חיישי’ שיהרהר, דהבגד טפל לגופה והרי היא מותרת לו. זכר לדבר הא דאיתא במתני’ (פי”ג דנגעים מ”ט) דהבגדים טפלים אל הלובשן לענין טומאת בית המנוגע, וע’ עירובין (ד סע”א) ובפרש”י שם. [ועמש”כ הגרמ”ד סולובייצי’ק בחידושיו על התורה (ויקרא ח, ל) לענין משיחת שמן והזאת דם על אהרן ובניו ובגדיהם, אי יי”ח ע”י מה שמושח ומזה על גופם וממילא נחשב גם על בגדיהם משום דטפלין אליהם. ע”ש].

ו. ובתשו’ הב”ח (סי’ יז) נשאל בדין פרוכת שנעשית ממעיל של אשה ידועה, ושמה חקוק עליה לזכר נשמתה, דלא יפה עשו בדבר הזה, כיון שאמרו בע”ז שם דאפילו שטוחין ע”ג הכותל אסור להסתכל, ואע”פ שיש לומר דהני מילי בחייה, אבל הכא דמיירי לאחר מותה קיל טפי וכמ”ש בסנהדרין (מה ע”א), עכ”פ יש לחשוש להרהורא במקצת, ושאני ההיא דסנהדרין דדינא הוא לסקלה ערומה, והכי מוכח בתענית (ה ע”ב). עכת”ד. הרי דלא שמיעא ליה כלומר לא ס”ל החילוק שכתבנו דהיכא דהבגד מונח ע”ג דבר אחר, חשיב כפנים חדשות שבאו לכאן, אא”כ נפלוג בדוחק דדוקא ע”ג אשה אחרת דוחה ההרהור, וכההיא דאמרי’ (ריש זבחים) מינו מחריב בו. ודו”ק.

ז. איך שיהיה, נלע”ד לענין מעשה כמו שמעכ”ת הציע להכריע, שאם האדם יודע ומכיר בעצמו שאין לו שום חשש הרהור ממה שאשתו לובשת בגד של חבירתה, דשפיר יש להתיר בזה, והכל לפי מה שהוא אדם. ומידי טעמא הוא משום שימור האדם מהרהור עבירה, וכל אחד יודע בעצמו, ומכיון דאית לן חילוק להקל, שפיר יש לסמוך על זה. ופשפשתי למצוא לי אילן להשען עליו ומצאתי בס”ד להגאון מהר”ן קרליץ זיע”א בספר “חוט שני” אה”ע (סי’ כא ס”א, שלהי סק”ו) שכתב, “אשה המשאילה בגדים מחברתה ולובשתן, ובעלה מכיר את בעלת הבגדים, אם הדבר יכול להביאו להרהור, אין לאשתו להשתמש בהן בפני בעלה”. עכ”ד.

ז. שוב הצגתי שאילתא דא בפני מרן הגר”ד קוק שליט”א, וכתב לי שדעתו נוטה יותר לחומרא, דחז”ל באזהרה זו גילו לנו כאן על דברים ברובדים עמוקים בדוקין שבלב, וכל הדברים שנאמרו לעיל לא יכבשו את רגשות ההרהור שהוא דק מן הדק עד אין נבדק, ועכ”פ מידי ספק לא יצאנו, והתורה אמרה “ונשמרת מכל דבר רע”, וע’ ע”ז (כ ע”ב) ותוס’ שם, [ותרומה דכתיב בה “משמרת תרומתי”, בעי’ לצאת מכל ספק, וע’ חולין (ב ע”ב) ורמב”ן שם. וי”ל עוד בזה וכמבואר בשו”ת משנה שכיר (או”ח ח”ב סי’ קסח), ואכמ”ל]. לכן נראה שאם שאלה אשה משכנתה בגד לאירוע וכיו”ב, לא תגלה לבעלה מי בעל בגדי’ם, ובזה חמק עבר יצרא דהרהורא ממנו, כי בהעדר הידיעה הנ”ל אין כל חשש. ומ”מ מאן דידע בנפשיה ומיקל בזה, בודאי שיש לו אילן גדול להשען עליו, הוא ניהו רבה הגר”נ קרליץ הנ”ל, והכל אחר כוונת הלב והלב יודע וכו’.