תשובות

עלה לי שאלה בזה האם מותר להסתפר אצל ספר חילוני (אינו שומר תורה ומצוות) באופן שאני יאמר לו היאך להיזהר בגילוח שערות הראש והזקן והיכן מותר תער והיכן אסור. האם יש צד של הנהגה או חסידות להימנע מלהסתפר אצל ספר חילוני.

בענין שם מתן

ראיתי מה שהביא כבוד הרב בתוך הדברים מרבי חיים קניבסקי זיע”א על שם מתן, ויש להביא כאן מה שכתבתי ואספתי בשם חכמים על שם מתן, וזה החלי:

נשאל מרן ראש ישיבת “כסא רחמים” הרה”ג מאיר מאזוז שליט”א:

שמעתי שהשם מתן לא טוב וצריך להחליף אותו, הורי בחרו את השם הזה בגלל שנולדתי בזמן מתן תורה.

והשיב: אם הכוונה למתן תורה אינך צריך להחליף. ברכה והצלחה.

עוד נשאל: קראנו שבגלל הסמיכות של האותיות מ”ם ותא”ו אולי יש בעיה, האם יש חשש?

והשיב: אין בעיה. בנו של רבי יוחנן נקרא רב מתנה. עכ”ל.

עוד מצאתי שכתב הרב הלל מאירס שליט”א לגבי שם מתן, וז”ל:

אין לקרוא לילד בשם מתן. יעויין בספר מלכים ב’ (פרק יא פסוק יח) שמתן היה עובד עבודה זרה. וכ”כ בספר מעין אומר חלק י”ב (פרק א סימן יא) בשם הגר”ע יוסף זצ”ל שילד ששמו מתן ישנו שמו למתניה. עכ”ל.

ידידי היקר הרה”ג יקותיאל אוהב ציון שליט”א כתב בענין זה, וז”ל:

הגר”ד קוק שליט”א
שם “מתן” האם יש לשנותו…

א. ידידינו ר’ סאלי דדון שליט”א נשאל מאדם ששמו “מתן”, שהעיר לו מאן דהוא שהשם “מתן” לא טוב, וכפי שפורסם בעולם בשם גאון עזינו מהר”ר עבדיה יוסף זיע”א שהוא שם רע, דכתיב בספר מלכים ב (יא, יח) ובדברי הימים ב (כג, יז), “ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות”, וכבר אמרו רבותינו ביומא (לח ע”ב) על הפסוק “שם רשעים ירקב”, שאין לקרות בשמות של רשעים. וכן הובאה תשובתו בס’ “מעין אומר” חי”ב (עמ’ כו).
ב. וכן היה מורה ובא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א שלא לקרוא בשם זה, וכפי שכתב בספרו “טעמא דקרא” (משלי עמ’ שפה) דחלילה לקרוא בשם “מתן”. וידידי ר”א סרוסי שליט”א כתב בס’ “אוצר שמות חיים” (עמ’ צ), שהיה הגר”ח אומר למי ששמו מתן, לשנות ל”נתן” ע”ש נתן הנביא, או ל”מתניה” (נחמיה יא, כב, ועוד).
ג. וכששאלנו את מרן הגר”ד קוק שליט”א בענין זה, אמר, שאינו צריך להחליף שמו, כיון שמצינו בירמיה (לח, א) “שפטיה בן מתן”, ו”מתן” זה לא שמענו שהיה רשע, [אם כי בנו רשע הוה, אך אין לנו שום ראיה שאחז מעשה אבותיו ברשעו, וע’ סנהדרין (נב רע”א) בר רשיעא. ודו”ק], אם כן הו”ל שם שאינו מיוחד לרשעים, ובזה לא נאמר “שם רשעים ירקב”, ואם כבר קראוהו כן, יכול להותיר שמו על כנו, ויקויים בו (משלי יח, טז) “מתן אדם ירחיב לו”, ובזכות “איש מתן” (שם יט, ו), יקויים בו “מתן בסתר יכפה אף” (שם כא, יד).
ד. וכן מצינו בשם “יורם” [שלפעמים נקרא גם “יהורם”] בן אחאב שהיה רשע, וכן “יהורם” בן יהושפט שסרח אחר מיתת אביו, וע’ כתובות (קג ע”ב), ומ”מ אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א שכבר אינו מוחה במי שנקרא בשם זה, כיון שמצינו יורם בקדושה בדברי הימים א (כו, כה) דור חמישי של משה רבינו שנקרא “יורם”, וכן מצינו בדברי הימים ב (יז, יח) אלישמע ויהורם הכהנים. אכן יש להבדיל שלגבי שם מתן נראה שלכתחילה כדאי להמנע ממנו טפי משם יורם. [וכששאלו מרבינו שליט”א אודות מי שקראוהו “מתן ישראל” אמר שבצירוף “ישראל” יש פנים חדשות ונאה השם].
ה. ודעת שר התורה זיע”א היא, דכיון ש”מתן” המפורסם בתנ”ך הוא כהן הבעל, ע”כ יש להמנע ממנו. וכן יורם הידוע בתנ”ך הוא בן אחאב, וסבר הגרח”ק שלא לקרוא בשם זה, וכמ”ש במק”א בס”ד. עכ”ל.

מה שכ’ כת”ר לגבי מי שכבר בירך, לא שייך לומר שעובר איסור, ולא זה מה שכתבתי, רק פירשתי את סברת הט”ז [צ”ל הב”ח] במי שלא ישב כלל, דהיינו שהוא אוכל בלא ברכה, הט”ז [צ”ל הב”ח] אומר שהוא בין הפטיש לסדן, לברך לא יכול ולאכול בלא ברכה לא יכול, בתור דיוק הדברים, לא היתה הכוונה שהסוכה כמאן דליתא לענין קיום המצוה, אלא לענין הברכה, כך שלא שייך כל השאלה כלל, אך התשובה יפה מכל מקום להגדיל תורה ולהאדירה.
*
נוסח ההערה על התשו’:
דברים מיותרים, הסברא בד’ הט”ז [צ”ל הב”ח] לא נאמרה כלפי מי שבירך ולומר שהסוכה כמאן דליתא לדגבי האכילה, אלא כמאן דליתא לגבי הברכה, דהיינו שהוא אסור בברכה מאחר ולא מקיים ישיבה, ואליבא דהרמב”ם ז”ל שהלך הגר”א ז”ל בשיטתו, וכמו שכ’ בפירוש לברך אינו יכול כי אינו יושב ולאכול אינו רשאי כי לא בירך על הסוכה, ולא כתב שלא יו[ש]ב בסוכה, והיינו כמו שכתבתי, שאין כאן בעיה מצד האכילה בסוכה, אלא מצד הברכה שהאכילה צריכה לה, והדברים פשוטים, והשאלה שנכתבה מגוחכת והוצאה מהקשרה לגמרי, אחר המחילה מכ”ת, ונהפכה כל הקערה על פיה מהמסד ועד הטפחות.

א”ה ריחמ”א ס”ט: ליקטתי מעט מספרי הרמ”ד ואלי זיע”א על ענין “וסכסכתי מצרים במצרים”, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
וסכסכתי מצרים במצרים
כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר תשועת עולמים על ישעיה (פרק יט), וז”ל: וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה. כי זהו דרכן של הנבראים: כשיש להם ריבוי השפע אז הם אוהבים זה לזה ואין עין בריה צרה בחברתה, אבל בעת המיעוט והסיתום אז הם נהפכים לאויבים זה לזה וקמים זה כנגד זה. והרי כשהגיע הצרה הזאת גם כן אל הקליפה בעת מפלתה, וז”ס: וסכסכתי מצרים במצרים וגו’. אלא שעדיין יש לדקדק בפסוק הזה בענין אמרו: ממלכה בממלכה, והלא מצרים אינה כי אם ממלכה אחת לבדה, והסכסוך והמלחמה הם של מצרים במצרים ואם כן מה שייך לומר ממלכה בממלכה. והתירוץ של זאת הקושיא הוא תלוי במה שכתבנו, שהדין של הקדושה היה מתעורר כנגד הקליפה בין בחצוניות בין בפנימיות שלה, והוא שהיה מביא את הקליפה עצמה להלחם הפנימיות שלה עם החצוניות שלה, וז”ס: עיר בעיר ממלכה בממלכה. כלומר, הפנימיות של עיר עם חיצוניותו, והפנימיות של ממלכה כנגד החצוניות שלה. והטעם לזה הוא, לפי שפנימיות הקליפה הוא קרוב אל הקדושה ונוח לימתק ולהתקן על ידי הדריכה והכתישה, וכאשר נמתק ונתקן כל צרכו בסוד: ולבב מצרים ימס בקרבו, אז הוא נלחם ונהפך לאויב אל החצוניות שלו ממש.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר הישועה פירוש על מגלת אסתר פרק י’ פסוק א’, וז”ל: זוהי גדולותו של הקב”ה שהורג את הקליפה בחרבה, כענין: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר הליקוטים חלק ב’, ביאורי מאמרי חז”ל וזהר (עמ’ תשמ”ו), וז”ל: סוד, וסכסכתי מצרים במצרים, שהקליפות מתגרות זו עם זו באבדן של שתיהן.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה חלק ב’ (עמ’ 638), וז”ל: סוד וסכסכתי מצרים במצרים, שמשמע מלחמת קליפה בקליפה.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה חלק ג’ (עמ’ 619), וז”ל: איש לשון בל יכון בארץ וכו’… “איש לשון” דא ס”מ חייבא שחרף וגדף מערכות אלקים חיים, והקב”ה נפרע ממנו על ידי שר אחר מן השרים החצונים שדוחפו ומורידו מגדולתו, בסוד: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה (עמ’ 649) וז”ל: לפי שדרגין מסאבין הם הרשעים שהכינוס הוא רע להם ורע לעולם, וכו’ ולכן הטוב שלה, הוא שלא יתיחד הפנימיות עם החיצוניות, וכו’ בסוד אמרם ז”ל: פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. והנה לפי זה העונש שלהם הוא ליחדם, בסוד וסכסכתי מצרים במצרים, כדי שיתרבה הרע שלהם ויכלו מאליהם מפני רעתם, כענין שנאמר: יגמור נא רע רשעים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספרו תשועת עולמים על ספר ישעיה (פרק כא) וז”ל: תכלית מפלת הקליפה, כשמתעוררים כל דרגין דילה להלחם זה בזה, כענין שנאמר: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספרו תשועת עולמים על ישעיה (פרק מה), וז”ל: וסכסכתי מצרים במצרים – שהקליפות יתנגשו יחדו וישחיתו זו את זו.
כתב באוצרות רמח”ל פרשת בא, וז”ל: וזה סוד: “וסכסכתי מצרים במצרים” שהס”א עצמו יאכל את שלה בעל כרחה. עכ”ל.
ויהי רצון שבזכות כל הנ”ל יהיו סכסוכים גדולים בין אומות העולם, והכבשה בין שבעים זאבים, תשב מן הצד ותראה את תשועת עולמים של הקב”ה אכי”ר.

א”ה ריחמ”א: ראיתי בספר ילקוט “כבודו מלא עולם” לידידי היקר הרה”ג יואל טייטלבוים שליט”א מוויליאמסבורג ניו יורק שכתב בענין המחלה הידועה רח”ל (עמ’ שעו אות מב), וז”ל:
חולי הידוע – סגולה לרפואה מחולי זה – מובא בספרים הקדושים בשם הרה”ק בעל דברי חיים מצאנז זצ”ל כי ללמוד בספר “תומר דבורה” להרמ”ק, מסוגל לרפואת חולי זה. ואפשר הטעם בזה, כי חולי זה הוא מה שמתוסף גידול יותר מרמ”ח איבריו של האדם, ולכן על ידי לימוד בספר זה שהמכוון שבו היאך האדם איבריו מידותיו ותכונותיו הכל הם בדוגמא שלמעלה, ובשורש אין יותר מרמ”ח ושס”ה, עי”ז נרפא ממחלתו.
ובספר צמח צדיק (חודש תשרי ד”ה בערב) כתב מן הסוכה נמשך לו רפואה על כל רמ”ח אבריו, כי סוכה במלואו (כזה: סמ”ך וא”ו כ”ף ה”י) גימטריא רמ”ח, עכ”ל. ובזה נ”ל ביאור הכתוב (ישעיה ד, ו) וסוכה תהיה לצ”ל יומם למחסה ולמסתור מזר”ם וממט”ר, זרם הוא אחד פחות מרמ”ח, ומט”ר הוא א’ יותר מרמ”ח, ודו”ק. וכן “בסכת תשבו” “סכת” בגימטריא ת”פ כמנין שם החולי (א”ה ריחמ”א: לא זכיתי להבין את החשבון. וה’ יאיר עינינו אמן.). שהוא רפואה להנ”ל. וכן כתב בספר “תפארת שלמה” (הושענא רבא ד”ה מצטער) “חולין ומשמשיהן פטורין מן (רצונו לומר: ע”י) הסוכה יעו”ש. ומסוגל בכל השנה ג”כ ע”י הכנת נ’וי ס’וכה (א”ה ריחמ”א: גם לא זכיתי להבין רמז זה. וה’ יאיר עינינו אמן.). כנ”ל בס”ד. עכ”ל.

לכבוד הרב עקיבא משה שליט”א יש באמתחתי כמה שאלות לשאול את כת”ר
ראשית ראיתי תשובותיו המיוחדת והנדירות שכתב להרחימ”א ומאוד נהנתי תושיה בינה וגבורה והתעוררתי לכתוב לכבוד ב’ שאלות לע”ע
וזה החלי :
א: ידוע שאין להביט בלבנה דמביט בשכינתא ואין להסתכל בה ויש עוד טעם שמביט בחסרונה וזהו בזיון ראשית ברצוני לברורי טעמא כדבעי באמת מה הם הטעמים ומה המקור המדוייק לא להביט בה ושנית שמעתי פעם שביום ט”ו לחודש שרי להסתכל בלבנה למי שסובל בעיניו [שזה רפואה שחולי העינים אם יש איזה דלקת וכדו’ החולי בעין הוא חם והלבנה היא קרה אז הוי רפואה מחמת ההסתכלות] שהלא לא מביט אל בזיון הלבנה דסיהרא באמצעיתא דירחא איכא בשלימותא
ב. ראיתי מש”כ רבינו הרי”ח הטוב בבן איש חי בשנה א’ פרשת דברים בהקדמה
“ונודע כי החורבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת”.
ולא ידעתי כעת היכן זה נודע?
בברכת כוח”ט לאלתר בספשצ”ג
בברכה הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט דר כעת כאן עמך בעיר מודיעין עילית יע”א
א”ה התשובה לזה מחולקת לשנים
https://shchiche.com/122308
https://shchiche.com/122311

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
ברצוני לשאול גבי עבודת היום בר”ה בזמן שאינו תפלה וחדות ה’ היא מעוזכם באכית משמנים ושתיית ממתקים ושליחת מנות לאין נכון לו מה יעשה בשאר הזמן האם יתמיד בתורה הקדושה בסוגיות אביי ורבא בתדה בשקיעות כדבעי או מכיוון שספרי חייים מתים לפני מלך מלכי המלכים פתוחים אין מן הראוי לעסוק בשירה הזאת של התורה הקדושה אלא ירבה בתחינה ובקשה בדמע לפני מלך מתרצה בדמעות באמירת תהילותיו של דוד הע”ה ושאר מילי דרחמי וזה עניינו של היום
יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
אם יוכל כת”ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח”ס ראיתי במק”א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס”ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא”כ מה הביאור בזה.
והניחא מ”ש שמצינו את דברי רבינו החבי”ף (יעוי’ הליכו”ע ועוד) דחזר בו ממשס”ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי”צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו’ אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו’ אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט
לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
בברכת כוח”ט בספשצ”ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים – שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
אם יוכל כת”ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח”ס ראיתי במק”א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס”ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא”כ מה הביאור בזה.
והניחא מ”ש שמצינו את דברי רבינו החבי”ף (יעוי’ הליכו”ע ועוד) דחזר בו ממשס”ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי”צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו’ אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו’ אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט
לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
בברכת כוח”ט בספשצ”ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים – שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

להרה”ח חו”ב רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט באה”ר ובהערכה אמיתית וכנה להתמסרות מיוחדת וכה נפלאה להשיב לעם השם דבר ה’ זו הלכה בינה מדע וחכמה דרך אשר ילכו בה לעבוד להשי”ת וית”ש

שאלתי היא האם יש צורך וענין מן הדין לנהוג כבוד ג”כ במיני פת הבאה בכסנין ולא להשליך לאשפה כך בבזיון ללא שקית

ובאופן כללי מה הדין בנהיגת כבוד בפת באופן כבר שנתייבש ואינו ראויי שוב לאכילה [מצוי מאוד שרואה פת כזו שמושלכת ברחוב בבזיון – וכבר אינה ראויה לאכילה כלל] האם יש חיוב לנהוג כבוד בה
?

בברכה ברכת הדיוט
כחו”ט בספשצ”ג

הצעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה התשובה נחלקה ל-2

https://shchiche.com/122478
https://shchiche.com/122477

להחכם רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט
הקשתי במק”א ואשמח לדב”ק בענין

וזה דבר תמיהתי:

נאמר בתורה הקדושה בפרשתן סדר נצבים (דברים ל’:י”ב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה⁠־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה ובפירש”י: “לא בשמים – שאילו היא בשמים, היתה צריך לעלות אחריה ללומדה”.
ונתקשתי בצ”ע הרי זה מה שהפסוק אומר שלא בשמים אלא קרוב אליך הדבר מאוד כמו שמפרש והולך, אז מדוע רש”י הדגיש באמצע הענין באתנחתא שאם הייתה התורה”ק בשמים היינו צריכים לעל’ אחריה ללומדה
ובאמת מהו ביאור הענין למצב כזה שהייתה התורה הייתה בשמים, הלא לא הייתה בכה”ג ניתנת לבנ”א, ואם הכונה למקום רחוק ולא הכונה לשמים למקום המלאכים שהייתה נשארת שם ולא ניתנת לישראל, לא היה א”כ חיוב להעל’ אחריה דהשמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם וידוע מחז”ל ויכוח משה עם המלאכים על ענין הורדת התורה לעולם המעשה לבני ישראל.
זאת ועוד הא בחידוד דגופא הפס’ מודיע שהתורה ‘לא בשמים היא’.
ועוד קשה לי בפירושו של רש”י מדוע רק אמר את זה בפס’ שלא בשמים היא שאם הייתה שם היינו צריכים להעל’ אחריה ללומדה ולא אמר זאת בפס’ לאחר מכן שלא מעבר לים היא שאם הייתה מעבר לים היינו צריכים לעבור הים ללומדה
?

בברכת התורה
באה”ר
ובברכה של כחו”ט בספשצ”ג
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

לק”י ליקבה”ו
ב”ה
להחכם הנפלא הרה”ג רבי עקיבא משה סילבר שיחי’ לאויט”א כי”ר

ונפשי בשאלתי בענין הנודע שהכל אומרים אותו דהשיבנו אבינו לתורתך ואז מגיעים להחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולהרוצה בתשובה ועיקר התשובה הוא ע”י התוה”ק
והלא מאידך נאמר ולרשע אמר אלה-ים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, והאיך יעסוק בדבר המלך בעוד שטינף בגדיו
בברכת גח”ט
המצפה לבהירות התורה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

בס”ד לק”י ליקבה”ו
לכבוד הרה”ח רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
האם מותר להניח עט או את הכרטיס אשראי בשעת לימודו על הגמ’ או הספר שלומד גם שבאותו העת אין לו שימוש בעט לצורך כתיבה [דאם כותב חידו”ת על דף בשעה שמונח על הגמ’ נראה דשרי אך שאלתי היא בעלמא],
וכן האם מותר להניח כובע על ספר סגור שרק קצהו מונח עליו
ובכ”מ האם ענינים הללו במקום שלא נראה כזלזול האם שרי
בברכה ואה”ר וברכת גמר חתימה טובה

הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

להחכם השלם רבי ע”מ סילבר שליט”א – ערב יום המלכת אבונא דבשמיא השי”ת ה’תשפ”ה
אחדשה”ט
בברכת השנים לכחו”ט בספשצ”ג לאלטו”ל
האם ראוי לאחל איש לרעהו ביום ראש השנה ברכת חג שמח – גוט יו”ט או דלמא לא
ובית הספק הוא האם מחמת שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו ובנ”י נמנעים מן השירה, אולי ג”כ אחיול מסוג זה לא מתאים דהוי כחג רגיל שהילול בו,
או דלמא מחמת שהוא יום חדות ה’ מעוזו וכו’ ואיחול זה מן הענין של חג שמח וטוב
בברכה ואהבה אמיתית ורבה
הצעיר וזעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט