Question

לא נזכר בפוסקים לאסור.

מקורות: להמחבר יו”ד צה, ב, ודאי מותר, אולם גם הרמ”א לא אסר לכתחילה אלא על מאכל שנתבשל בסיר בשרי לאכלו עם חלב ממש, ויותר מזה משמע שלא אסר, וכן מה שדן אחר כך לענין מים רותחים שהוערו לכלי החלבי מהכלי הבשרי, וא שיש מחמירים גם בעירוי עי”ש בנו”כ, היינו שהסיר הבשרי עצמו הוא נ”ט ראשון וכאן ב’ הצדדים הם נ”ט בר נ”ט, ושם דוקא שהוא רותח שיש קצת דררא דאורייתא, אבל כאן בצונן לא החמירו כ”כ דאפי’ בנ”ט בר נ”ט עם חלב גמור בדיעבד להרמ”א מותר כיון דסמכי’ בזה על המתירים כמ”ש הט”ז והגר”א (ויש חולקים על הרמ”א בזה), וא”כ אמר דודי הגר”ג מלצר שגם בזה הבו דלא לוסיף על חידוש נ”ט בר נ”ט דהרמ”א.

ומה שהזכיר הרמ”א בס”ג ענין העירוי שבדיעבד אינו אוסר (וכבר נתקשו הנו”כ על הסתירה מס”ב דמשמע דשרי לכתחילה), ג”כ יש לומר כנ”ל דשם יש תרתי לריעותא דצונן ושאחד מהם נ”ט ראשון, ואמנם יש מקום לדחוק בדברי הרמ”א על רותחין דלא אתא לאשמעי’ אלא צד ההיתר בדיעבד אבל לענין האיסור לכתחילה אסור גם בנ”ט בר נ”ט עם נ”ט בר נ”ט, אבל על הראיה הראשונה ממה שלא הזכיר האיסור אלא עם חלב א”א להשיב כנ”ל, וראיה זו היא מדודי הגרי”נ מלצר, אם לא דנימא דמהא ליכא למשמע מינה עי’ בל’ הרמ”א שם שכ’ ודוקא לאכול וכו’ אבל ליתנן בכלי וכו’, והמקרה האמצעי לערבן זב”ז בצונן לא נחית לדון, ומאידך גיסא שם בכלי יש רבותא שהכלי הוא נ”ט ראשון ורותח, וא”כ י”ל דכוונתו שכ”ש במאכל שנתבשל בכלי של המין השני ובפרט להמבואר בנו”כ שכוונת הרמ”א לתנו בכלי אפי’ ברותח וכ”ש בנ”ט בר נ”ט צונן, ומ”מ מסתימת הפוסקים ומה שהאריכו בדבר החמור יותר וגם ממה שצירפו כמה קולות בדיני נ”ט בר נ”ט משמע העיקר להקל בניד”ד.

אף שאין שיעור למעלה בהכנסת כלה אבל גם אין שיעור למטה, וכמו שמצינו גם לענין הלוואת המת שג”כ אין לו שיעור (וכל אלו בכלל גמ”ח שבגופו עי’ במפרשים רפ”ק דפאה), ובליווי ד”א יוצא חובתו, אף שיש הרבה מלווים כל אחד הוא חלק מהרבים המלווים העושים את המצוה, וגם כאן השתתפות בריקודים כ”א יש לו חלק, ולפעמים יתכן שטירחת הגעה ונוכחות בלבד הוא שמחת החתן כגון באדם חשוב שיש לחתן שמחה מנוכחותו, ועי’ בקידושין ז ע”א, והכל לפי הענין.

קרא פחות

לבני אשכנז אסור, ולבני ספרד מותר, ומ”מ גם להם אסור לכתחילה לבשל המאכל הפרווה בכלי הבשרי כדי לאוכלו לאחר מכן עם חלב.

מקורות: שו”ע ורמ”א סי’ צה ס”ב וש”ך שם סק”ג, ובדיעבד לבני אשכנז אם התערב חלב עם מאכל פרווה כזה, יעשה שאלת חכם, מכיון שיש בזה דעות ואופנים כגון בנצלה וחלב שחטה ובשר עוף ולענין הרוטב עי”ש בש”ך סק”ד וברע”א ופמ”ג על הש”ך שם ופת”ש סק”ב.

שוב הראוני שהב”י גופא בבדק הבית חולק על הש”ך במה שכתב בדעתו וסובר שמותר אף לכתחילה לבשל מאכל פרווה בסיר בשרית על מנת לאכול בחלב, ואמנם הש”ך הביא ראיות לדבריו ושכן מבואר בראשונים (הבה”ב גופיה חולק על הרי”ו) אבל בן ספרד הנוהג כה”י לגמרי אפי’ לכתחילה אין מזניחין אותו, בפרט שהש”ך מודה לענין דיעבד (ומ”מ הש”ך עצמו ראה הבה”ב כמו שהביא הפמ”ג מש”ך בארוך, ויל”ע אם ראה קודם לכן או לא), ואף שכ’ האחרונים שגם בני ספרד אין פוסקים בכל מקום כהב”י ממה שלא כ’ בש”ע מ”מ כאן מפרש כוונתו בש”ע וגילוי דעתא הוא,

מותר אפילו חלב ממש אחרי מאכל כזה, כמו שביארתי בתשובה הסמוכה.

מקורות: רמ”א יו”ד פט, ג.

מותר.

מקורות: רמ”א יו”ד פט, ג, והוא כ”ש לנוהגים כמהחבר שמותר בזה.

ירמז ויסמן לו שהוא באמצע ק”ש.

מקורות: מעיקר הדין היה להתיר שעד כאן לא כתב המשנ”ב אלא שהיום אין רגילות להשיב בעת התפילה, אבל למעשה מכיון שאם השני היה יודע שהוא בק”ש לא היה מפה ממנו לשלום, ולכן יסמן לו בידיו שהוא אוחז בק”ש.

ומ”מ בדיעבד אם השיב שלום במקרה זה א”א לומר שעבר בזה איסור.

לא ישיב.

מקורות: לכאורה היה מותר להשיב לו מכיון שמה שכתבו הפוסקים שהיום נהגו שלא להשיב שלום וממילא אין מצפים לתשובת שלום בזמן התפילה, לא שייך לגביו, מכיון שהוא לא נהג כן והוא מקפיד ואינו יודע הסיבה למה שלא ישיבו לו, וא”כ חוזר עיקר הדין שמותר להשיב, אמנם נראה שלא ישיב מכיון שאין הזכות לזה שכן מעיקר הדין אין אומרים להם שלום כי אין שלום לרשעים עי’ מס’ כלה פ”ג ורק מפני דרכי שלום עי’ סוף הניזקין וברכות יז, א, וגם זה אינו ברור באינו שותו”מ שבזמנינו, אם כן אין להם התביעה והבעלות על כך שייבטל לצורך כך ק”ש.

ואולי יש לצרף עוד הסברא שאומרים שע”פ הלכה אסור להם, ואפי’ אם היו משיבים לכשר אולי עדיין היה אפשר לטעון דמנטר שבתא וכו’ אבל זה כבר דוחק, עכ”פ בניד”ד לא ישיב.