הנה במשנ”ב סי’ קד סקי”ז וסקי”ט הביא פלוגתת הפוסקים לגבי שהיה באמצע ברכה (וכן לגבי הפסק בדיבור באמצע ברכה עי’ בבה”ל סי’ קד ס”ו ד”ה דינו), אם חשיב שהיה, ויש לדון להסוברים דשייך שהיה בברכה בפני עצמה (והוא דעת הפמ”ג המובא בבה”ל סי’ קד ס”ה דשייך שהיה באמצע ברכה אפי’ בשתיקה בעלמא, אבל מחמיר בזה רק בשהיה הרבה שהיא פחותה משהיה כדי לגמור את כולה כמ”ש במשנ”ב סקי”ז, ומשמע שנקט כן בדעת השו”ע, אולם בסקי”ט משמע דבדעת השו”ע אפילו בשתיקה קטנה ממה דכ’ שהמגן גיבורים חולק על השו”ע אבל לק”מ דהמגן גיבורים מצריך שהיה לגמור כולה והשו”ע מצריך פחות מזה, וכן בבה”ל שם במש”כ על כן בשוהה קצת חוזר לתחילת ברכה וכו’ צריך לדחוק דהיינו קצת ביחס לגמירת כולה), אם שייך גם היסה”ד בברכה בפני עצמה.
ולכאורה יש להביא ראיה ברורה מלשון השו”ע בסי’ קיט ס”ד דש”ץ ששכח ענינו בתענית ואמר רפאנו אסור לו לחזור ואם חזר הו”ל ברכה לבטלה מצד שאמר שוב ברכת רפאנו (כן מבואר במשנ”ב שם עפ”ד הפוסקים), ולכאורה בשלמא ניחא שאסור לחזור אבל מה דאם חזר הו”ל ברכה לבטלה יש לדקדק דלמה לא נימא דכיון שחזר מרפאנו לענינו הסיח דעתו מרפאנו, וממילא מה שמברך שוב הוא כדין דהפסיד רפאנו (ויעוי’ בבה”ל שם ד”ה ואם חזר מה שדן בדעת עוד פוסקים ומוכחא שם דלא היה לו צד כזה שאם חזר הו”ל היסח הדעת מרפאנו לענין להתחייב שוב אלא לכל היותר שדין ענינו שאני עי”ש), וחזי’ מזה דלא שייך לומר היסה”ד בכה”ג.
ובאמת לכשתמצי לומר דאין כאן ממין הטענה לומר שיש כאן היסה”ד, דהרי ממ”נ אם מצד רפאנו גופא הרי כבר סיים וכבר בירך לגמרי רפאנו וסיים, ואם מצד כלל התפילה הרי לא הסיח דעתו מכלל התפילה (אלא דאכתי יש לדון בלא סיים ברכה והסיח דעתו ובא להתחיל מה דינו להמחמירים בשהיה).
ויש לציין עוד מש”כ המשנ”ב בסקי”ט דהחי”א כלל כה סי”א כתב דבאופן השו”ע הנ”ל אין מעכב בדיעבד אם לא חזר לתחילת הברכה, ומ”מ אפשר דהוא אחר צירוף דעת המקילים (עי’ בבה”ל בסעי’ ה’ וסעי’ ו).
ומצינו בכמה סוגיות בדין שינה סדר הברכות (עי’ ברכות לד ע”א וסי’ קיט ס”ג ועוד), דהיכא דמעכב הסדר צריך להמשיך מהיכן שחזר ואילך, והי’ מקום לדייק דדוקא התם שחזר מצד שהיה מחוייב לחזור הא לאו הכי לא ביטל ברכותיו במה שחזר, אבל אי משם אין ראיה לניד”ד דיש לומר דס”ד דמהני ברכה שלא כסדר קמ”ל דלא מהני אבל לא לדיוקי דאם הסיח דעתו לא חשיב היסח הדעת ובפרט דלפי הצד דאין מעכב הסדר א”כ באמת לא הסיח דעתו כשהשלים הברכה שחיסר מקודם לכן.
ולפ”ז שכח ותן טל ומטר וחזר לברך עלינו מבטל חזרתו וימשיך מהיכן שנזכר עד שמע קולינו ושם יאמר, דהרי ברכות שאמר בינתיים ברכות לבטלה, ובשע”ת ס”ס קיז בשם הברכ”י שם סק”ט נזכר שאם יחזור הו”ל ברכות לבטלה, ולכאו’ משמע מזה דלא עלו כלל ברכות שבירך בשניה דלא חשיב ביטל ברכות הראשונות אבל להאמת יש לדקדק דאם לא אמר שוב בשמע קולינו א”כ לכאו’ נתבטלו ברכות הראשונות ובזה יש מקום לומר דמודה הברכ”י שיצא בברכות השניות א”כ סו”ס מ”ט קרי ליה הברכ”י ברכות לבטלה, אלא ע”כ דלבטלה לאו דוקא אלא ברכות שאינן צריכות (וברכות הראשונות תליא בפלוגתת הפוסקים אי טעות בתפילה כגון ששכח שאלת מטר חשיבא לבטלה), וממילא יש לדון דאם אמר ברך עלינו בלא מטר בימות הגשמים והמשיך ושוב חזר ובירך ברך עלינו עם אזכרת מטר, הנה השתא אם יחזור להיכן שהמשיך מקודם לכן ויזכיר עכ”פ בשמע קולינו נמצא דברכה שבירך שוב ברך עלינו היתה ברכה לבטלה ואם ימשיך מהיכן שאוחז עכשיו מתקע בשופר א”כ אמנם יאמר ברכה שאינה צריכה (ואע”פ שעכשיו צריכה מ”מ מאחר שבאה לו שלא כדין כולה אינה צריכה), אבל קילא מברכה לבטלה, דהברכ”י מיירי במי שעדיין לא חזר לברך עלינו דבזה אם יאמר מטר בשמע קולינו לא אמר לא ברכה לבטלה ולא ברכה שאינה צריכה משא”כ עכשיו כשכבר אמר, ומאידך גיסא יש מקום לומר בכוונת הברכ”י דכיון דמחוייב לומר בשמע קולינו ממילא חשיב שבודאי יאמר בשמע קולינו וממילא הו”ל ברכה לבטלה אם יחזור לברך עלינו, ולפי צד זה חוזר להיכן שאחז מתחילתו כיון שכל מה שחזר לברך עלינו הי’ שלא כדין (אבל ג”ז אינו מוכרח דשמא אם עבר ולא אמר בשמע קולינו נמצא שלא אמר ברכה לבטלה בברך עלינו שאמר בשנית וממילא שמא בניד”ד עכשיו כבר אין מוטל עליו לומר ותן טל ומטר בשמע קולינו כדי שלא יחשיב הברך עלינו לבטלה, אבל הפשטות כהצד הקודם דעיקר מה שחזר לברך עלינו היה באיסור, וכמו מי ששכח יעלה ויבוא וסיים רצה דאם יתחיל מודים נמצא שהתחיל באיסור דמחייב עצמו לברך רצה שוב וה”נ אם לא יאמר בשמע קולינו הוא באיסור אע”פ שירצה להשלים תפילתו אח”כ, וממילא ה”ה אם ירצה לחזור ואח”כ שלא לומר בשמע קולינו איסורא עבד וממילא ה”ה בכל ברכה בפנ”ע עובר איסור, ויל”ע בכ”ז).
ושו”ר בשם הגרח”ק (בו”מ ס”ס קיז בשם אישי ישראל פכ”ג הערה קעז) דבהיה צריך להשלים מטר בשמע קולינו וטעה וחזר לברך עלינו וברכות שלאחריה ושוב נזכר שאינו צריך לכאורה יפסיק מהיכן שעומד עכשיו וימשיך היכן שאוחז קודם.
(מה דלכתחילה אם שכח בשמע קולינו והתחיל רצה חוזר לברך עלינו ולא לשמע קולינו י”ל דכיון דאתיהיבא ליה רשותא למהדר חוזר לברך עלינו משא”כ היכא דלא איתהיבא ליה רשותא למהדר הו”ל כברכה לבטלה, וביותר הובא בבו”מ שם בשם הגריש”א והגרשז”א שאפי’ שכח שוב בברך עלינו אחר שחזר לשם ממשיך משם עד שמע קולינו ויאמר בשמע קולינו ולא ידלג לשמע קולינו ויסמוך על הפעם הראשונה כיון שכבר תקנו שיחזור לברך עלינו, ויתכן לדייק גם מדבריהם דדוקא היכא שתקנו לחזור וחזר לא ידלג אבל לא תקנו שיחזור וחזר כהנידון הנ”ל בדעת הברכ”י ובדברי הגרח”ק נמצא שאכן ידלג דלא שייכא שם הטעם שתקנו שיחזור).
ועכ”פ חזי’ גם מזה [אם נפרש כן בכוונתם ובוודאי בכוונת הגרח”ק] דאין בזה היסה”ד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 118
מק"ט התשובה הוא: 149704 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149704
