בב”י או”ח סי’ תרמה כתב להכשיר לולבים אלו, וכן אפשר דמשמע בכפות תמרים למהר”ם בן חביב סוכה לב ע”א (אלא דשם גדרי הדין באופן אחר אבל עכ”פ אפשר דמסכים דבניד”ד כשר), וכן דעת החזו”א לעיקר הדין (ארחות רבינו ח”ב עמ’ רלב, אלא שלעצמו החמיר להסיר את הקורא לעצמו בסוף ימיו משום חשש הימנק אחר ששמע שהגרי”ז החמיר בזה, ואולי לרווחא דמילתא), וכן דעת הקה”י לעיקר הדין דיש לדמותו לדינא דעלתה לא תמרה אף דלא נקט להלכה למעשה כן (וע’ בארחות רבינו ח”ב עמ’ רלב שאכן עשה מעשה להקל בזה ואולי לפי הענין) וכעי”ז הובא בשם הגרח”ק (ראה תורת המועדים סי’ תרמה ועי’ עוד שם בדעת כל הרבוותא).
אלא דבשם הגרי”ז הובא שנהג לחשוש בזה, (ויעוי’ במאמ”ר סק”ד מש”כ שמן הסתם לא נחלק וכו’ ויש לדון מה הדין כדחזי’ שיש קורא בין העלים ממש דאולי כל מה שמתיר הוא רק כשהקורא מכסה כל העלין), ויש שנקטו בדעת הגרי”ז שהקורא אינו נחשב לחיבור בין העלים באופן שנחלקה התיומת לולא הקורא (ראה תורת המועדים שם וכן אמרי שפר סוכה עמ’ לז), וכן הובא בשם הגר”י שוב בשם הגריש”א (ראה תורת המועדים שם, וכן מצאתי עוד מן המחברים שהבינו כן בדעת הגרי”ז), ובחוט שני משמע שנקט דהגרי”ז פסל רק אם לאחר שינטל הקורא יהיה כהימנק ולא בנחלקה לבד לאחר שניטל הקורא.
נמצא דיש ג’ אופנים של קורא, יש שרק הקורא מכסה בלבד ובזה המאמ”ר נקט להקל והגרי”ז חשש מספק (ועי’ בחוט שני שבת ח”ד עמ’ שמ דלפעמים מצאו שהיה תחתיו עלה אחד), ואינו סתירה דאפשר שהגרי”ז חשש לעצמו להחמיר מספק אף אם נימא דאינו ספק מצוי טובא, ויש אופן שלולי הקורא הוא הימנק ובזה יש שנקטו בדעת הגרי”ז לפסול, ויש אופן שבלא הקורא הוא רק נחלקה ובזה אינו מוסכם אם דעת הגרי”ז לפסול או להכשיר בזה (יש בזה ב’ דעות בדעתו), ובשם הגרי”ש הובא להחמיר בזה (ויש לציין שהוא מחודש להחמיר בזה כולי האי, דהא לפ”ז נמצא שהגרי”ז החמיר כנגד הב”י והקדמונים [אם לא דנימא דהמאמ”ר מחמיר] ואולי רק לרווחא דמילתא או בעשוי כהימנק וכדברי הגרנ”ק הנ”ל).
ואדאתאן להכי יש עוד ענין אחר שהלולב לא יהיה מחובר כולו בקורא משום כסכוס לנענועים לדעת הרמ”א (ודנו בזה הבכור”י סי’ תרמה סק”ב והשד”ח אס”ד ד’ מינים סי’ ב אות א’) ואכה”מ לזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 121
מק"ט התשובה הוא: 153844 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/153844