בבה”ל ריש סי’ קט נסתפק בזה ולא הכריע אולם למעשה נקטו הרבה אחרונים להתיר בזה [ערה”ש ס”ה וחזו”א דינים והנהגות פ”ד אות כא ושלמת חיים סי’ כב ואורח נאמן סי’ נב סק”א וכ”כ בצוואת יסוד ושורש העבודה סי’ טז, ועי’ בשו”ת אפרקסתא דעניא ח”ב סי’ קז שכן משמע בספר חסידים אות תשפד שהובא במשנ”ב סי’ קכד סקי”ג בשם המג”א, ועי’ עוד פרטי דינים בס’ לשכנו תדרשו הל’ תפילה אות נח בשם הגריש”א ודעת נוטה ח”א עמ’ שמו], וכן המנהג פשוט, וכידוע שבהרבה מקומות נוהגים שאין ממתינים אלא לעשרה (ומנהג זה צ”ב מצד עצמו ואכמ”ל), דס”ל שמי שהתחיל עם הציבור לא עבר איסורא במה שאינו יכול לענות מחמת זה קדיש וקדושה, ומי שהתחיל אחר הציבור כ”ש שאין הציבור צריכים להמתין לו.
ומ”מ יש להקפיד על הדינים המבוארים בשו”ע ורמ”א שם כשאומר החזן החזהש”ץ היכא דאפשר דהיינו לשתוק בקדושה ולכוון לשמוע עם הש”ץ עד סיום האל הקדוש ולשחות במודים עם הקהל, ולענין שאר הדינים (כגון לענין שומע תפילה ולענין אם צריך לכוון לברכה ששוחה בה) יעוי’ בפוסקים בסי’ קט.
בגוף נידון זה יש להוסיף דבשם החזו”א הובא שלא יאמר שלום רב במקום שים שלום כדי להספיק קדושה, וכך הובא בשם כמה אחרונים, ומאידך האדר”ת נקט להיפך, ובאמת כדברי החזו”א שנקט שהוא חיוב לומר שים שלום בשחרית כן מתבאר גם מדברי הבה”ל סי’ קכז עי”ש, רק דשם אכן אין הפסד בזה משא”כ באופן של החזו”א, רק דיש להעיר דבאמת כל עיקר הדברים מחודשים כיון שיש מקומות שהיו אומרים רק שלום רב ורק שים שלום, ממילא מחודש לומר דיש חיוב בזה לומר כפי נוסחתו (עי’ במשנ”ב סי’ סח) שהוא עדיף מחיובא דקדושה, [ואיני יודע אם הי’ מפורסם כל המנהגים בזה בזמן האחרונים], וכ”ש לדמותו לדין זכרנו לחיים (עי’ בה”ל הנ”ל), שהוא תקנה קבועה מימי הגאונים ופשטה בכל ישראל, וגם להצד שהביא הבה”ל בריש סי’ קט דהפטור מקדושה כשהתחיל להתפלל עם הציבור הוא משום שעכשיו הוא אנוס מ”מ בכה”ג יל”ע אם חשיב אנוס, ומ”מ יל”ע אם נחשוש לשי’ הבה”ל שיש צד שעובר איסור במה שהתפלל עם הציבור והאריך האם בכה”ג נימא דיעשה כהאדר”ת, ולכאורה בזה אה”נ רק דלא נהגו לחשוש לצד זה מעיקר הדין מאחר דהבה”ל גופיה לא הכריע כן ושאר אחרונים הכריעו להיפך, וכמו”כ יש לדון להחזו”א גופיה באדם שעבר והתפלל אחר שהתחילו הציבור ועכשיו יוכל להספיק קדושה אם יאמר שלום רב כיון שאם יאמר שים שלום לכאורה נתברר שעבר איסור, ואם יאמר שלום רב צל”ע אם חשיב איסור גמור אפי’ אמר במזיד, ואולי בזה יודה החזו”א שיאמר שלום רב (עכ”פ כשלא יוכל לומר קדושה במקום אחר), דלא מיירי אלא באופן שאין מוטל עליו לקצר להספיק קדושה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 79
מק"ט התשובה הוא: 126192 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126192
