הנה בפוסקים (עכ”פ לרמ”א יו”ד סי’ קעט סי”ד בדעת הרא”ם ביראים סי’ שלד שלה, והרחבתי במקו”א) מבו’ דאין דורש אל המתים אם מדבר אל רוחו של המת ולא אל עצמותיו, ואמנם יש מהפוסקים שכ’ שלא לדבר עם המת כשהולך להתפלל שם, ומ”מ אשכחן בהרבה בעוד מקומות בחז”ל ובמדרשים שלא החזיקו ד”ז לאיסור לבקש מהמת שיעורר רחמים עליו או שיברכנו או שיתפלל עליו, כמו שהרחיבו בשו”ת מנח”י ח”ח סי’ נג ובעוד כמה אחרונים (והרחבתי בזה במקו”א).
[עי’ בתשובתי ד”ה אלו שזרקו קוויטלאך לתוך מדורת ל”ג בעומר האם יש למחות בהם מדאורייתא, ובתשובתי ד”ה ד”ה מה שהחזיק ר’ יוחנן עצם בנו האם הוא כדי לעשות בו שאלה על המתים].
ולכן גם במצבה אין איסור מעיקר הדין לכתוב בלשון נוכח, וכן מצינו בקהילות בחו”ל בווילנא ובעוד מקומות שיש שם מצבות גם בלשון נוכח וכן בציון רבי אברהם אבלי ז”ל (ראה בספר מצודת ציון עמ’ צה ואילך).
ומ”מ אם יש מי שמבקש לנהוג כן מאחר שרוצה לשנות ממסורת ישראל, ולדבוק בדרכי גוים לפי המקום והזמן, פשוט שיש לרב המקום לבטל כוונתו והנהגתו היכא דאפשר כמו שמצינו שהזהירו מדברים כיו”ב וכמו שרגילים לציין בכיוצא בזה לדברי רש”י עה”ת שמתחילה היתה מצבה (והתם מיירי במצבה לשמים) חביבה עליו ואח”כ מאסה שהגוים עשאוה לע”ז שלהם, אבל בלא זה מעיקר הדין אין איסור וכנ”ל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 121
מק"ט התשובה הוא: 153843 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/153843
