קבר

שפתות שניהם.

מקורות:

יש להביא ראיה לזה דבגמ’ בנזיר [נו ע”ב] מבואר הכללים אימתי אומרים בשם חכם בשם חכם אחר, ומבואר בבכורות [לא ע”ב] ובירושלמי ברכות [פ”ב ה”א ור’ יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה וכו’] ובשר דוכתי דעיקר ההנאה שיש לחכם שאומרים דבר שמועה משמו הוא ששפתותיו דובבות בקבר, (וכן מבואר בגמ’ דפסחים דלהלן ומאי נפק”מ מיניה וכו’), וממילא שמעי’ דמה שנזכר בנזיר שם שפתותיהם של שני החכמים שאומרים דבר השמועה משמם דובבות בקבר.

ויש להביא ראיה ברורה לזה מגמ’ דפסחים [קד ע”ב] דקאמר רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא נימא שמעתתא מפומיה ומבואר דהוא לענין זה של שפתותיו דובבות בקבר, ושם לא נזכר שחידש כלום, אלא רק שראה היאך נהג עולא בהבדלה, ואעפ”כ אם היה נאמר משמו היו שפתותיו דובבות בקבר מחמת זה, ותו לא מידי.