מי שציפרניו גדולות מאוד אם יכול לקוצן בשבוע שחל בו תשעה באב

מקורות:

יעוי’ בבא”ח (דברים ש”א סי”ג) שכתב צד קולא ביותר מזה כשגדולות מאוד אלא דעיקר דבריו מצד שיש בזה סכנה דיניקת החיצונים, ויש לדון לבני אשכנז שבחלק מהדברים לא נהגו כהאר”י אם יש לסמוך על היתר זה, מאחר דבפוסקים שהזכירו איסור נטילת ציפרנים לא הזכירו חילוקים בזה ומסתמא דעתם לאסור בכל גווני.

ויש מקום לומר היתר בזה מצד דבציפרניים הוא פלוגתת האחרונים אם יש לאסור (כמו שהרחבתי במקומו דברי המג”א והט”ז בד”ה האם מותר בשבוע שחל בו תשעה באב לגזוז ציפרניים לכבוד שבת), ולמעשה הוא קיל משאר איסורים שאפשר שנהגו בו רק בשבוע שחל בו וכמו שהרחבתי במקומו [בד”ה הנ”ל], והט”ז גופא דעתו להתיר בזה קודם שבוע שחל בו משום שמצינו באבלות שהותרה נטילת ציפרניים לצורך מצוה, וגם בספירת העומר לא נהגו איסור בנטילת ציפרניים, וגם אבלות גופא יש אופנים דשרי וכדלהלן משא”כ תספורת באבלות רגילה שלא תכפוהו אבליו לא הותר אפי’ בשינוי.

ומצינו באחרונים (ראה משנ”ב סי’ תקנא סקע”ט שם הפמ”ג) שהקילו בתגלחת אשה בריבוי השער שבצדעים מחמת דגבי אבלות איכא בזה פלוגתא [ראה מה שכתבתי בד”ה האם מותר לאשה לקצץ שיער פנים המפריע בג’ השבועות בבין המצרים], והוא כדי שלא תתנוול על בעלה (ע”פ הב”ח עי’ מה שהבאתי בתשו’ הנ”ל), וגם בציפרניים גופא מצינו במשנ”ב סי’ תקנא שהקל לכבוד שבת מאחר שיש פלוגתא בנטילת ציפרניים, וממילא מאחר דיש בזה פלוגתא במקום צער ובצירוף דברי הבא”ח הנ”ל לכאו’ הי’ מקום לומר דאין למחות ביד המקל בזה.

אבל לכתחילה אין לעשות כן דהרי באבלות מצינו שהותרה נטילת ציפרניים לצורך מצוה אבל שמא במקום צער לא הותרה נטילת הציפרניים כדרכה וגם דסתימת הט”ז והמשנ”ב לאסור בשבוע שחל בו בכל גווני, הלכך למעשה לבני אשכנז יש לעשות רק באופן המותר באבלות מעיקר הדין דהיינו כגון בשיניו.

ובשם המהרי”ל דיסקין (קו”א סי’ ה ס”ק סג) שמותר לגוזזן לצורך נט”י רק כשאינו יכול לנקותן עי”ש.

ושו”ר דגם הבא”ח גופיה בשו”ת רב פעלים חלק ג יו”ד סימן כה התיר לאבל שמצטער בציפרניים גדולות ליטלן רק בשינוי וחזי’ שהורה חכם דבאבלות גופא ההיתר במקום צער הוא בשינוי (וצל”ע למה בבא”ח לא הזכיר אלא לחותכן ולקוצן ואולי שם מחמת שעושה למנוע יניקת החיצונים מחשיב לצורך מצוה ודוחק), ויש לציין דהשו”ע גופיה ביו”ד סי’ שצ ס”ז לגבי היתר דצורך מצוה כ’ השו”ע דטעם ההיתר שלא בשינוי הוא דבשינוי אינה נוטלת יפה ועם כ”ז לא התיר שתיטול לעצמה ואמנם הט”ז התיר שתיטול לעצמה [ויש לדון במה שהשווה למילה דא”כ קושייתו הראשונה מצד היתר דאשה לאו דוקא] ויש לדון דאולי אחר שאינה יכולה ליטול יפה בשינוי כבר הותר או דילמא ס”ל דהותר לצורך מצוה לגמרי וצל”ע בזה אבל עכ”פ הנקה”כ חלק עליו וגם לדידיה אם אמרי’ “הותרה” במקום מצוה למה נימא הותרה בשעה”ד או צער.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 122

לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.

מק"ט התשובה הוא: 151176 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/151176 התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.