כבר ידוע שעד עתה לא מצאו לזה מקור בכתובים, וסברא הוא שמן הסתם אם ממקום קדוש יהלכון היה צריך להיות הדבר כבר בא בכתובים מקדמת דנא ולא על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.
וראיתי מובא שהתבטא אחד מחכמי הספרדים שאם ירצו לעשות סגולה זו שיתנו י”ח מליון נרות כדי להעשיר את מוכרי הנרות (הובאו דבריו בספר ברכת עובדיה פכ”ו).
וכוונת דבריו לומר דהנידון היחיד אם לעשות הסגולה או לא, הוא מצד החסרון כיס שיש בדבר, ובלשון סגינהור קאמר שהם יתעשרו, ור”ל שהדבר היחיד בעל המשמעות הנעשה מסגולה זו הוא איבוד הממון שנעשה מזה.
ומ”מ אולי יש בזה צד מצוה מצד שהיום מחזיקין הדלקת נר לכבוד המת כדבר של כבוד [ובמקו”א הארכתי בנידון מנין נשתרבב מנהג זה ובפוסקים מבואר שעיקר המנהג במקורו הי’ להדליק בבהכנ”ס נרות לתועלת בהכנ”ס לעילוי נשמת המת, עי’ מה שציינתי שם], ומחזיקין דבר זה ככבוד ת”ח, וכן אמירת תהלים [ומ”מ צריך להזהר אם עושה מצוה רק למטרת תועלת ורווח עצמי דזה אינו מדרך ישראל כמבואר בפ”ק דב”ב ועוד].
ומה שיש טוענים שהסגולה הועילה להם שמעתי בשם הגראי”ל [ואילו לא אמרו ג”כ ראוי הדברים להאמר] דמ”מ לאמוד סגולה מצד הלכה שיש לזה תוקף סגולה, צריך לבדוק אם ריפא ושנה ושילש באופן המועיל ע”פ גדרי הדינים המבוארים בגמ’ בשבת.
ויתכן לומר טעם בזה למה נתייחס הענין לר’ מתיא בן חרש משום דאיכא פלוגתא במתני’ פ”ח דיומא האם מותר להאכיל מחצר כבד ור’ מתיא בן חרש מתיר ויש מן הראשונים שם שלפי דבריהם מתבאר דהנידון אם אפשר להסתמך על רפואה סגולית ומזה השתרבב הסגולה לר’ מתיא בן חרש, ואין הכונה שבעלי הסגולה מייחסים הסגולה לר’ מתיא עצמו אלא דמאחר שהוא קיים ידי עושה סגולה כאומרים זכותו יגן עלינו דמתניתיה דמר קא תנינן וכמובן שהוא רק זכר לדבר דהא כדאיתא והא כדאיתא.
ובילקו”ש ויחי רמז קסא (וכ”א במדרש עשרת הדברות) מעשה בר’ מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת וכו’, ומחמת שנזכר לענין אור לכך אמרו סגולה לענין הדלקת נרות, וכמו”כ מאחר דנפיש זכותיה שהציל עצמו מהיצה”ר כמבואר שם לכך מזכירין זכותו.
ואין בכוונת הדברים לקיים עשיית הסגולה אלא ליתן רמז בדבר, אם יבוא ב”ד אחר ויאמר שהיא סגולה מן המומחה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 111
מק"ט התשובה הוא: 146407 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146407
