שתיית חלב עזים טריה מבהמה דקה בזמנינו

ב”ה

כ’ סיון ה’תשפ”ו

למעכ”ת רבותינו גדולי ישראל וחשובי הת”ח ומורי ההוראה בישראל שליט”א

כ”ק אדמו”ר דתורת חכם ירושלים הגה”צ הרי”מ מארגענשטערן שליט”א בעל ים החכמה מבקש לשאול:

[נכתב ע”י התלמידים – בלתי מוגה:]

ת”ח אחד שמע מהמבינים ברפואה כי יועיל הרבה לבריאות גופו לשתות חלב עזים [ובכללות משתדל במזונות הבריאין לו].

ברם, בהתבוננות מצא בנפשו שאלה פשוטה מהאיסור לגדל עזים בארץ ישראל וא”כ כשישתה מן החלב יהא כמסייע ידי עוברי עבירה, עד כאן שאלתו ששאל את אדמו”ר שליט”א, וכ”ק שליט”א מציג הדברים כעת לפני רבותינו. –

אמנם הלשון בשו”ע דבזמה”ז מותר. חו”מ ש”ט ס”א: אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי; אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. והאידנא, שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות, נראה דשרי.

אך הנה בירושלמי דמאי פ”ב ה”א [צד ומ”ד ד]רוב א”י נתונה ביד ישראל.

והנה למעשה בשו”ת הרמ”ע מפאנו (סי’ פ”ה ד”ה שנית) כ’ דבמכניסין לבהמה דקה מזון במקומה שרי [והיא היא המציאות בזמננו לכאורה].

ובתשובות והנהגות ח”ד סשכ”ב דשרי והצדיק המתן הכשר בפועל לחלב עזים דבזמננו לא שייך הטעם כי יש להם מרעה לעצמם מהבעלים ואין באין לכלל אכילת שדות ישראל ולעבור בגזל ורק כשרועים בחצרות דאחרים בפועל אסר.

ובשבט הלוי ד’ רכ”ז הביא מכפתור ופרח דנוהג איסור גידול בהמה דקה בזמה”ז וכ’ דהב”י היה חוזר בו ואוסר אפי’ לא הייתה א”י מיושבת וכ”ש דבפועל מיושבת ואינו יודע על מה סומכין בזמה”ז לגדל.

סוף דבר נשארת השאלה אי בפועל כשהחלב נחלב ומונח לפנינו אי יש לחוש בקנייתו להשבט הלוי דגוף הגידול באיסור והריהו כמסייע ידי עוברי עבירה. עכתו”ד מורנו בהצעת הצדדים.

[א”ה, מפלפול התלמידים:

א’ המג”א תמ”ז ה’ מתרומת הדשן דלא מחמירין בלא פלוג כמו בגוף הגזירה. – והנה בפשוטו כשאין את הטעם, להחמיר לאסור זהו לא פלוג. וא”כ הוא עניין שאין מחמירין בו כמו גוף הגזירה. פירוש, דאפילו אם יהיה הדבר מסייע ממש, ואפילו אם ברור יהיה שמסייע אסור לעולם בכל דרבנן, – כאן אי”ז גוף הגזירה אלא לא פלוג ויתכן שבזה אין להחמיר עוד לאסור סיוע, שאי”ז סיוע ממש של אמירה ושליחות וסיוע בידיים אלא סיוע רחוק מאוד שאין קונה מהמגדל אלא מהחנות וצורכי אדם אחד וזה רחוק עד שיבוא להשפעה ממש על המגדל. ובאמת יתכן שאי”ז מסייע כלל ויהיה מותר בעז המרעה בחורשין בזמן שרוב שדות של א”י ממש.

ב’ גוף טעם השו”ע שאין השדות דהישראל לא שייך במציאות דזמננו זה, באמת, אבל מוכח מדבריו שאין הגזירה על כל גווני, ואף דכשאין שדות לישראל יותר ויותר לא שייכת הגזירה, הרי כשאין אוכלין בחורשין ג”כ לא שייכת, ומנא לן לחלק בתוך אופני הלא פלוג עצמן, ואם הגזירה לא הייתה תלויה בהטעם איך בטלה בלא מניין אחר, ואם תלויה בטעם הרי אין את גוף הטעם וצריך אתה ללא פלוג משום חד בהמה דקה הרועה בחצרה דהתשובות והנהגות וכדומה, ואם היה לא פלוג גמור היה אסור לעולם משום דמסתמא לעולם כשהיה ישוב בא”י היה איזה עץ דהישראל דאטו כל עצים שבא”י היו דנכרים, וכי לא נטעו היושבים אפילו עץ אחד.

(ולהמ”ד בירושלמי דרוב א”י דנכרים הרי לא אמרו שבזמן הירו’ בטלה תקנת עזרא בא”י, אלא הביאור בב”י דכשהיה מיעוטא דמיעוטא בזמן הב”י בטל, והיום הבהמות דקות הרועות בחורשין דאחרים הם מיעוטא דמיעוטא ונצטרך לחלק בין מיעוטא דמיעוטא ברעיית חורשין למיעוטא דמיעוטא בגוף מציאות השדות ומנא לן כולי האי בלא פלוג בדרבנן).

ג’ הנה בזמן השו”ע אם לא נחוש לסברת הכפתור ופרח לא נהג דין אין מגדלין בהמה דקה. וכהיום יש לדון אם חמור הלא פלוג כי השדות ישנם, או לא, וזה קצת בגדר חזקת היתר, דמחזיקין מהיתר להיתר, ויש צד שמשום חזקה ישתנה הדין.

ביאור הדברים, דהנה לכאו’ יוצא מהמקובץ כך [ראה להלן], שהמהר”י אשכנזי, והנודע ביהודה, סוברין דמחזיקין מהיתר להיתר, – והשער המלך, והמראות הצובאות, והמהר”ם שיק, סוברים שלא.

ולצד דמשום חזקה משתנה הדין הרי כאן חזקת היתר.

—

המקורות בארוכה:

עולה מהמראות הצובאות שהנו”ב תפס דמחזיקין מהיתר להיתר. ואף שהמראות הצובאות נתקשה בזה בוודאי אין דברי עמוד העולם הנו”ב זזין ממקומן, וא”כ יש לנו עמוד גדול להשען עליו.

מראות הצובאות אבן העזר סימן יז ס”ק קטז

ראיתי בתשו’ נודע ביהודה חלק אה”ע סי’ מ”ג, שעמד בכעין זה על דברי התוס’ בחולין י”א א’ ד”ה מנא, שכתבו בשם ר”ח כהן, דהא דאמרינן בעלמא דרובא עדיף מחזקה, ילפינן לה מפרה אדומה, דאזלינן בתר רובא, שהיא כשרה, אף על גב דאיכא חזקה נגד הרוב, דאוקי גברא שמזין עליו, בחזקת טמא, ע”כ, דלמה להו למילף מפרה אדומה, תיפוק ליה מכל שחיטה דעלמא, דאזלינן בתר רובא, ולא חיישינן דלמא במקום נקב קא שחיט, אף על גב דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה עומדת, דהא נקובת הושט לא מהניא לה זביחה, וה”ל כאינה זבוחה, ותירץ שם משום דכנגד חזקת זו שהיתה בחזקת שאינה זבוחה, איכא נמי חזקה להפך, דהעמד בהמה בחזקת טהרה, שהרי בחייה טהורה היתה, ואם אתה אומר שלא נשחטה כראוי, א”כ עכשיו היא טמאה, שהרי נבילה היא, עכ”ד, ובזה היה עולה ארוכה למקצת הקושיא שהקשינו למעלה:

אולם בדברי התוס’ דבכורות שם ד”ה חלב הנ”ל, אין דבריו עולין יפה, דא”כ מאי קשיא להו להתוס’ שם, מהא דרוב מצויין א”ש מומחין הם, דנימא סמוך מיעוטא דאין מומחין, לחזקה דבהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה, הא איכא חזקה להפך, דהעמידנה בחזקת טהרה, ואם נפסלה בשחיטה הויא נבילה ומטמאה, אלא ודאי דלא ס”ל להתוס’ סברא זו, וא”כ חוזר וניעור קושית מוהרש”א ז”ל הנ”ל, דאמאי לא קשיא להו נמי מהא דפריך בחולין שם, לר”מ היכא אכיל בישרא, דמייתי התוס’ שם לעיל, דתקשי ליה גם לדידן, דהיכא אכלינן בישרא:

ותו קשיא לסברת הרב ז”ל, מהא דאיתא בחולין ט’ ע”א, בדין אם לא בדק הסכין לאחר שחיטה, דאיכא מ”ד נבילה הוה לטמאה במשא, משום דרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, עד שיוודע לך במה נשחטה, ואיכא מ”ד דאסורה באכילה, ואינה מטמאה, ויהיב טעמא דבהמה בחייה בחזקת איסור אמרינן, בחזקת טומאה לא אמרינן, וכתבו התוס’ שם, משום דרוב פעמים הוא שוחט שפיר, ואינה אסורה אלא מדרבנן, הרי להדיא דלכ”ע מיהת אסורה באכילה, משום הא דסמוך מיעוטא דלא שחט שפיר, לחזקה דבהמה בחייה בח”א עומדת, ולא מהני חזקת טהרה שמחיים לגבי היתר אכילה, (דכמו שאין מחזיקים מאיסור לאיסור, כמ”ש הרשב”א בחדושיו לחולין ט’ ע”א, כ”ש דאין מחזיקים מהיתר להיתר, והבן זה) ואידך מ”ד ס”ל דהא בהא תליא, דכיון דאסורה באכילה משום ספק בשחיטה, טמויי נמי מטמאה, דכמי שלא נשחטה דמי, וא”כ הדרא קשיא לדוכתין. עכ”ל מראות הצובאות.

שו”ת מהר”ם שיק יורה דעה סי’ רח”ץ:

מ”מ אף על גב דספיקא הוא בכור מבהמה טומטום ואנדרוגנוס אסור בגיזה ועבודה לפי הכרעת הש”ע ביו”ד סי’ רט”ו סעי’ ב’ וג’ ועיי”ש בש”ך וראיתי במכתב ש”צ הנ”ל שהרב הנ”ל הקשה דנוקי אחזקת שהי’ בכור במעי אמו קודם לידה ותי’ משום ספיקא דדינא וחזר והקשה להפר”ח תקשה על ר”ט עיין שם ולא ידעתי איך שכח מטומטום דוודאי הוי ספק מציאות ואפי”ה אסור בגיזה ועבודה ומאי יענה בזה דנוקי אחזקה שהי’ במעי אמו אמנם הדבר פשוט דלא קשה מידי חדא דנהי דתוס’ בבכורות דף כ’ ובחולין י”א ובכמה דוכתי כ’ חזקה זו נגד חזקת האם מ”מ פשט דהאי חזקה חזקת מעי אמו הוא חזקה דאיתרע דהרי כבר יצאה ממעי אמה ואחזקה דאיתרע לא סמכינין עלה להקל כמבואר בתוס’ כתובות דף כ”ג ע”א ד”ה תרווייהו וכו’ ובתוס’ יבמות דף קי”ט ע”ב ד”ה סיפא היינו מדרבנן לא סמכינין עלה מ”מ היא מועלת לאוריעו חזקת האם:

ועוד נראה לפי ענ”ד דהתוס’ לא כתבו חזקה זו אלא היכא דמספקא לן אם הוולד הוא פטר רחם או שכבר נפטר רחמה בזה שפיר כ’ דמוקמינין בחזקת עובר במעי אמו לא הי’ פטר רחם גם עתה הוא בחזקתו אבל אם ידענו שהוא פטר רחמה בשעת לידה ונשתנה מחזקת עובר במעי אמה אלא דמספקא לן אם הוא זכר או לא אין לזה שום שייכות חזקת עובר אא”כ נימא מחזיקין מהיתר להיתר וזה לא שמענו ועיי’ בזה בשעה”מ פ”ט מטומאת מת דף י”ב ד”ה איך שיהי’ וכו’ וא”כ הדבר מבואר וא”ש דספק אסור בגיזה ועבודה: עכ”ל מהר”ם שיק.

וכוונת המהר”ם שיק לשעה”מ פ”ט מטומאת מת הי”ב בתוך דבריו הקדושים וז”ל: גם מה שהביא הפר”ח ז”ל ראיה לדעת רבינו ז”ל מההיא דר”פ בתרא דיומא דאותביה ר”י לר”ל דאמר חצי שיעור אסור מדרבנן מברייתא דקתני אין לי אלא כל שיש בו בעונש יש בו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת”ל כל ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הרי דלר”ל דסבר חצי שיעור אינו אסור אלא מדרבנן מינה שמעינן לכוי ואכולה ברייתא משני דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכו’.

ומהחכם השלם רב ועצום כמוהר”י אשכנזי ז”ל שמעתי ישוב על זה ע”פ מ”ש התוס’ פרק ג’ דבכורות ד”ב ע”ב וז”ל ואי הוה אמרינן דלא חשיב דאיכא חזקה בהדה מה שהיתה בחזקת שלא ילדה שאדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש שהוא חולין במעי אמו ע”ש וכן כתבו ביבמות דקי”ט ע”א ד”ה מחוורת’ ובחולין די”ח ע”ב ע”ש הנה מבואר דס”ל דחזקה דמעי אמו חזקה היא וא”כ הכא נמי גבי כוי כיון דקי”ל דחלב השליל מותר ואפי’ בן תשעה חי כמ”ש הטור ז”ל י”ד סי’ ס”ד אם כן משמע ודאי דכוי אינו אסור אלא מדרבנן דמדאוריי’ איכא למימר העמד חלב על חזקתו א”ד.

ואולם אחר העיון נראה ודאי דאין מקום לתי’ זה וכו’. עכ”ל השעה”מ.

לכאו’ השעה”מ מביא ממהר”י אשכנזי בפשטות דמחזיקין מהיתר להיתר והיינו מחזקה דמעי אמו אף דנשתנתה, ודוחה עיי”ש, ולזה ציין המהר”ם שיק, ולכאו’ יוצא מהמקובץ כך, שהמהר”י אשכנזי, והנודע ביהודה, סוברין דמחזיקין מהיתר להיתר, – והשער המלך, והמראות הצובאות, והמהר”ם שיק, סוברים שלא.

ועוד צריך להוסיף הטענה דיש צד דגם בספקא דדינא אזלי’ שפיר בתר חזקה. ראה שו”ת עין יצחק ח”א אבן העזר סי’ כ”ז אות ס”ט.

עולה שם פלוגתא גדולה אי אזלי’ בתר חזקה בספקא דדינא:

אך בעיקר היסוד שכתבתי לתרץ דברי הפוסקים הנ”ל ע”פ סברת אוקי אחזקת פנוי’ יש לנו להעיר ע”ז דהלא ידוע מה שכתבו האחרונים דאין לדון אוקי אחזקה במקום ספיקא דדינא וכמש”כ המל”מ ה’ טומאת צרעת פ”ב ה”א והפרמ”ג בפתיחה לה’ שחיטה בשורש ד’ בשם הכנה”ג ובשפתי דעת ליו”ד סי’ י”ח ס”ק א’ וסי’ כ”ג ס”ק ח’ ובפרמ”ג ליו”ד בפתיחה לה’ טריפות ובתבואת שור סי’ כ”ט והובא מזה בתשובת רע”א סי’ ל”ז. ובקונטרס הספיקות של הקצה”ח בכלל ד’ ס”ק ה’. והדברים ארוכין ואכ”מ. ולפ”ז יש לסתור לכל היסוד שכתבנו להקל ע”פ חזקת פנוי’ במקום ספיקא דפלוגתא בעדות מסל”ת. ועכ”ז שפיר כתבתי לתרץ שיטות הראשונים הנ”ל ולומר דס”ל לדון בכה”ג לחזקת פנוי’ אף במקום ספיקא דפלוגתא משום דראיתי להפר”ח ליו”ד סי’ ק”י בכללי ס”ס ס”ק א’ בד”ה וא”ת והא אמרינן בפ’ בהמה המקשה כו’ דהביא לדברי הר”נ בפ”ק דקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא כו’ דכתב לדון שם לדון חזקת פנוי’ במה דאיבעיא להו שם גבי קידושין ומה דהקשה הר”נ שם ע”ז תירץ זה הפר”ח שם ומסיק לדינא הפר”ח דבספק קידושין יש לצדד להקל טפי מן ספק גירושין דהא בספק קידושין אית לה חזקת פנוי’ ובספק גירושין אדרבה אית לה חזקת א”א ודלא כהריב”ל. וגם כתב הפר”ח שם מתחילה דמה”ת אין כאן בית מיחוש בספק קידושין לכו”ע ואפילו בספיקא דדינא כו’ עכ”ל הפר”ח. וכ”כ הפר”ח שם בקיצור דיני ס”ס אות י’ בזה”ל ספיקא דדינא ובעיא דלא מיפשטא מה”ת ספק גמור הוי ואוקמינן לה אחזקתה בין לענין איסור בין לענין ממון עכ”ל הפר”ח. וכ”כ המשאת בנימן בסי’ נ’ שלא לחלק בזה בין ספק במעשה ובין ספיקא דדינא והובא בתשו’ רע”א שם בסי’ ל”ז והעלה שם רע”א בד”ה באופן דביסוד הזה אם בספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה הוי פלוגתא דרבוותא דמדברי הר”נ בפ”ק דקידושין שהעלה דבנתן הוא ואמרה היא אוקמה אחזקת פנוי’ וכן מדברי התוס’ ב”ב (דף ל”ב) דכתבו דדוחק לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא דתרי ותרי נראה דס”ל דגם בספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה כו’ עכ”ל. הרי דמצינו שיטת כמה פוסקים דס”ל דגם בספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה. ע”כ פלפול התלמידים].