שאלות בענייני ברית מילה וסנדקאות

להמכון הנכבד ותלמידי החכמים המובהקים אשר בו, שליט”אהננו שמחים לשגר לכם מהשאלות שנתחדשו כהיום בבית מדרשנו תורת חכם ע”י כ”ק אדמו”ר שליט”א ונשמח למענה כדת של תורה
הכפיל מורנו הגה”צ דבריו וביקש שרבנים יואילו לענות על השאלות הנ”ל שאף שנראות קלות, לדידיה חמורות וחשובות הן, וכדרכו בקודש חפץ לשמוע דעת רבנים בזה ואם תוכלו להתייחס יהיה לתועלת עצומה

ב”ה
ט”ז סיון ה’תשפ”ו
אל מעכ”ת רבותינו גדולי ישראל וחשובי הת”ח,
כ”ק אדמו”ר ד’תורת חכם’ ירושלים הגה”צ הרי”מ מארגענשטערן שליט”א בעל ה’ים החכמה’ מבקש לשאול קמיה רבותינו כמה וכמה שאלות שנתעוררו אצלו בימים אלו, ושהגיע לעיין בהם אגב שאלות שבאו אל שולחנו, או שבדרך הלימוד נתעוררו שאלות שנשאל עליהם מקרב ימים, או שכבר כתב בהם בעבר ועתה חפץ לשמוע דעת רבותינו.
[הנוסח נכתב בידי התלמידים ובאחריותם, בלתי מוגה]
[ג’ שאלות בענייני סנדקאות:]
שאלה א’: הנה, במילה שלא בזמנה, הרי איננה דוחה שבת. – והנה לו יצוייר שיבוא אדם למול מילה שלא בזמנה בשבת, הרי הסנדק עביד מעשה סיוע חשוב להמוהל, ובפשוטו הוא מסייע לדבר עבירה ועובר באיסור גמור בשבת, ח”ו.
והנה באה לפני מורנו שאלה, בצדיק אחד שחפץ בעל הברית – דרך הזדמנות – לכבדו כבר בשבת שקודם המילה שלא בזמנה, להיות סנדק, [כדרך העולם, שלפעמים הזמן שאדם רואה את רבו הצדיק, הוא בשבת קודש, זמן קהילה לכל].
ואותו צדיק היה במבוכה האם מותר לו להשיח ממעשה סנדקאות זו בשבת, דהיכא דאפשר לכאורה אין מדברין בשבת ממעשה האסור בשבת אף שהוא דבר מצווה. והיאך נדונוהו להאי דינא.
שאלה ב’:
הנה הווה מעשה בצדיק אחד, שתלמידו וחסידו בלב ונפש אינו דר במקום רבו כלל, והים עומד עליהם להפריד הדבקים, שזה בארץ אחת וזה בחברתה מרחק שעות רבות מאוד בטיסה. ואינו במציאות שזה יטלטל עצמו ותינוקו לארץ רבו, או שרבו יטלטל עצמו אליו ויפסיד בזה כל סדריו, והוכי יעשה כן לכל חסיד שלו בכל ארץ שבכל קצוי תבל, ובזה יהיה מטולטל כל ימיו.
ואכן הרי הסנדק נותן מה שנותן ברוחניות בהתינוק הנימול, ואותו החסיד חפץ שרבו לבדו יתן אותו החלק הרוחניי בהתינוק. ומצא הצדיק עצה שהוא הוא יהיה הסנדק האמיתי לדינא ואעפ”כ בפועל ישמש סנדק איש אחר. – שהרי סנדקאות עניין של מעשה היא ולא דבר שבגופו, ובפשוטו שייך בזה שליחות ככל שליחות מעשה במצוות שאינן מוטלות על גופו, והרי שלוחו של אדם כמותו. – ובכן עשה את בעל הברית שלוחו שיהא שליח של הצדיק. ויוכל לעשות שליח נוסף ככל אשר יחפוץ דהלא שליח עושה שליח בכל התורה כולה.
והנה בעל הברית נצרך לכבד אדם גדול שבעירו, [שכך היה החשבון לפי כבוד המשפחה וסדר הכיבודים השייך לכמה חשבונות כידוע, וסוף דבר שבא לכבד רב שבעירו בסנדקאות]. – ושאלו את כ”ק אדמו”ר שליט”א, האם אין בזה משום הונאת דברים, שהרב שבעיר סבור שהוא הוא הסנדק, ובאמת אינו אלא שליח דשליח דהסנדק. [ובאמת יש לדון עוד דנמצא דהסנדק פוטר עצמו מתחנון].
שאלה ג’:
שאל אחד הרבנים את כ”ק אדמו”ר שליט”א. שמצא מבוכה בנפשו. שכבר ישב על כסא הסנדקאות, ותיכף ובסמוך להמעשה מילה אמר לו מי שהתעתד להיות המוהל, – שבכוונתו לעשות את המעשה מציצה על ידי ‘כלי’ ולא בפה כמנהג כל ישראל כדין.
ואמר אותו הרב שאילו היה יודע קודם לא היה נעשה מסייע על ידי סנדקאותו למילה הנעשית שלא כמנהג כל ישראל כדין. אלא שבשעת מעשה הבין שיהיה בזה הלבנת פנים לאותו המוהל שהוא גם רב גדול בקהלו, וממילא בשעת הדחק הלכה כיחיד ורצה לסמוך על המובא שגם הגר”ח מבריסק וגם החזו”א אחזו שבזמננו יש ויש לעשות מעשה המציצה בכלי. ואם כי כל ישראל אין עושים כן, – ואדרבא כמעט כל גדולי ישראל אוחזים דבשום פנים אין לעשות כן. וממילא מובא להדיא שאף אין להעשות סנדק במילה כזו. – וההולכים אחרי כל הנהגה של גדולי עולם הנ”ל, – מסתמא אף בזה יגררו אבתרייהו ויעשו כמנהג רבותיהם אבל סתם רב לא יכול, מן הסתם, לעשות עצמו תלמידם בזה, ועליו לעשות ככל ישראל, וכן הבא להעשות סנדק אצל סתם אדם שאינו תלמיד בכל פרט של אותם גדולי עולם, גם כן יש לו למנוע עצמו מלסייע למילה כנ”ל. אכן באופן הנ”ל חכך הנ”ל מצד הלבנת פנים שמא עליו להמשיך לישב על כסא הסנדקאות בדיעבד כנ”ל. והיאך נדון בהנ”ל.
שאלה ד’:
הוה מעשה באחת מקהילות הקודש, באשמורת הבוקר בליל יו”ט דשבועות, שהקהל חפץ לבוא להטביל את עצמו כנזכר באריז”ל, ומצא ששעון השבת לא כיבה עדיין את הזחילה של המקוה, אשר הייתה באופן שזרם מים חדשים נכנס מלמעלה, ושוב משאבה אוטומטית שאבה את המים והוציאתם חזרה דרך נקב, בתור מים משומשים ההולכים להביוב כפסולת [וזה ניקוי המים בשעה שאין שם טבילה, דהמקווה סגור עד האשמורת, ושעון השבת היה צריך כבר לכבות את המים, ויהיו מושקים כמקווה כשרה ממש כדינם, – אך נתעכב הרבה].
והנה הקהל כבר החל להכין עצמו בפועל כמה דקות לפני השעה שנתפרסמה שבה המקווה יפתח [והיינו שבור הטבילה יהיה כשר לטבילה ללא זחילה], ובבואו לבור הטבילה מצא שהוא פסול לעת עתה חרף העובדא שכבר באה השעה. ונתחבטו הקהל, שלקרוא לנכרי לא היה מעשי כ”כ במהירות מתקבלת על הדעת, ומה יעשו.
והאם יכלו לטבול כך, מחמת דברי הבן איש חי דלטבילת עזרא סגי כל מ’ סאה מכונסים. – או דטבילה דתוספת קדושה בעיא מקוה כשר לטבילה דאורייתא ממש.
וכן היו שטענו שמקווה דשבועות יסודו כמו גרות דומיא דישראל שנכנסו לברית בטבילה ובמילה, ועל זה התבטא כ”ק אדמו”ר שליט”א שאין לזה מקור באריז”ל שהוא המקור לטבילת שבועות.
ולפועל היו שטבלו כך, והיו שנמנעו עד שהוכשר המקווה [והיה בזה קצת מניעת שמחת יו”ט לעמוד כך ולהמתין הרבה].
והתחיל כ”ק אדמו”ר שליט”א לצדד שזחילה כזו היינו מלמעלה בצירוף שאיבה אפשר שיש צד שאינה בגדר זחילה כלל. – ומאידך עד כמה שזו אכן זחילה היה מי שטען דגרע ממים מכונסים דהבן איש חי [והיינו שמכשיר בשאובין] דכאן אינם מכונסים שהריהן זוחלין. והיה מי שחילק היכן הנקב אם מעל גובה מ’ סאה או מתחתיו. והיה מי שהזכיר דברי החת”ס ודברי החזו”א שנחלקו האם זחילה דרבנן. ואמר אדמו”ר שליט”א דדברי החת”ס דזחילה דרבנן, המה מבוארים בהבית יוסף.
וכן יש לדון כשזו רק זחילה מלמעלה של תוספת מים אחר שכבר יש מ’ סאה ללא יציאת מים כלל כעת.
או כשזו רק שאיבה ע”י מכונה של המים החוצה מבור הטבילה ולא זחילה שעל ידי נקב בגוף הבור טבילה.