הנה מעיקר הדין מ"ר של קטן כזה א"צ להרחיק כלל כמבואר באו"ח סי' פא ס"א, אבל כתב הרמ"א ביו"ד סי' רסה ס"ח שיש לנקות הקטן מצואתו קודם שיברך, וכתב שם בבהגר"א חומרא בעלמא דא"צ להרחיק מצואתו וכ"ש שהוא מכוסה, ובש"ך שם סקי"ט כתב ואף על פי שאין מרחיקין מצואת קטן עד שיהא ראוי לאכול כזית דגן וכמ"ש בא"ח ר"ס פ"א מ"מ מוטב לנקותו קודם הברכה ע"כ.
ויש לדון מה גדר החומרא לנקותו האם הוא משום כבוד המצוה שנעשית בגופו או דלכתחילה יש להדר בכל ברכה בכל צואה של קטן בן יומו, ונפק"מ בניד"ד שהקטן עצמו נקי אבל יש שם מי רגלים.
ובכמה אחרונים [ראה משנ"ב להלן ושוע"ר סי' פא ס"ב ובא"ח שנה א פ' בא כג] נקטו שהוא מצד הברכה שלכתחילה ראוי להחמיר אפי' בתינוק בן יומו, וכן משמע בש"ך שכ' קודם הברכה, וגם בבהגר"א הנ"ל משמע שהחמירו במה שמותר מעיקר הדין והיינו שהחמירו במה שא"צ להרחיק מצואתו, וכ"כ המשנ"ב בסי' פא סק"ג בשם המג"א וכ"ז מצד הדין אבל טוב וישר הוא להרחיק מצואת קטן אפילו בן ח' ימים ע"כ, וי"א שמקורו מהרמ"א ביו"ד הנ"ל [עי' בית ברוך על החי"א כלל ג סקע"א] שהביא כן מהראשונים.
ולכן בניד"ד אמנם אין חיוב מדינא להרחיק ממימי רגליו של הקטן אבל היכא דאפשר טוב לנקותם קודם הברכה או לשפוך עליהם רביעית מים [עי' שו"ע סי' צ סכ"ז, ואם אין בהם רביעית עי' במשנ"ב סי' עז סק"ז ובכה"ח שם השיטות האם צריך רביעית לבטלם או לא] עכ"פ אם לא נבלעו [ועי"ש במשנ"ב סק"ב בדין מ"ר שמסריחין דלא מהני לשפוך רביעית מים אם עדיין מסריחין].
וכמובן שבמקרים של ספקות יש יותר מקום להקל בניד"ד במ"ר שמעיקר הדין אין חיוב להרחיק מהם.
מק"ט התשובה הוא: 126624 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126624
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.