כשיש הרבה כהנים בנשיאת כפים האם צריכים המתברכים לעמוד לפני כל הכהנים

מקורות:
נתבאר בתשובה אחרת דכשיש כמה כהנים מתברכים מכולם דכל שישנו בזה אחר זה ישנו בבת אחת, ומדאורייתא ברכת כהנים לא תליא בסדר התפילה, וגם למ”ד ואני אברכם לישראל י”ל דכשם שיש תוספת ברכה מפי הקב”ה בכהן אחר כהן (דהא לא סגי בברכה אחת כל ימיו) ה”ה בב’ כהנים בזאח”ז לכה”פ איכא תוספת ברכה להתברך מכל כהן, וממילא ראוי לעמוד לפני כל הכהנים כדי להתברך בשופרא דשופרא ככל היותר, אף דאם היה כאן צד חיוב להתברך (ועי’ בה”ל ר”ס תכח בשם החרדים אבל לא מיירי מצד חיובא), מצד החיוב גרידא היה יוצא בכהן אחד.
ובפוסקים דנו לענין העומד לצד הכהנים (עי’ משנ”ב סי’ קכח סקצ”ה והרחבתי בפרטים אלו בתשובה מיוחדת) והי’ מקום לדייק דאם מהני לעמוד לצדם הוא ג”כ אם עומד בצד חלק מהכהנים אף שחלקם כלפי פניו ואילך דהרי אם עומד לצידיהם ומסבב גופו אצלם נמצא שאלו שנמצאים מערבית ואילך ממנו (יותר לצד המרוחק מארוה”ק מהמתברך) הם חשובים כלפיו שהוא עומד אחוריהם לפי מה דקי”ל דרק בצד הכהנים ממש סגי לסובב פניו כלפי הכהנים [כמ”ש הבה”ל שם] ואילו בצדדים שמאחוריהם לא חשיב כנגד פנים [כמ”ש המשנ”ב שם] ואעפ”כ כאן מהני מצד שהוא עומד לצד חלק מהכהנים, כך הי’ מקום לטעון, אולם להאמת חדא אינו מוכרח כלל דאפשר שהפוסקים לא מיירי שהוא עומד חלקית לכהנים אחרים, ופשוט.
אולם ראיתי שיש מההמונים שאין נזהרין בזה, וצל”ע אם יש להם על מה לסמוך או רק דלאו אדעתייהו, ואולי ס”ל שהוא כעין גרירה שאם מתברך מכהנים אחדים נגררים חבריהם אחריהם, אבל צ”ע מהיכא תיתי לחדש ענין גרירה שלא נזכר בש”ס, ומ”מ אם נימא דפנים כנגד פנים אינו לעיכובא מדאורייתא (והבאתי הדעות בזה בתשובות אחרות) דאותם העומדים בשדות דאניסי מתברכים גם בלא זה דכיון דטרידי פטירי יש מקום לומר גם בעניננו דבהכירא סגי במקצת כהנים, אבל ג”ז אינו מוכרח כלל, די”ל דאפי’ להמקילים בזה מ”מ היינו דוקא בדלא אניסי ושמא סו”ס הי’ צריך להראות כלפי כל כהן שרוצה להתברך ממנו, ונמצא לכאורה שאין כדאי לזלזל בזה.
ושו”ר בשיירי קרבן גיטין פ”ה ה”ט שנסתפק בזה וכתב לצדד כעין רעיון הסברא הנ”ל דעיקר הענין של אחורי כהנים הוא דרבנן מצד היכר על האדם ולא דין, וחיליה דברש”י סוטה לח ע”ב כתב העומדים בבית הכנסת אחורי הכהנים לא אניסי אלא שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים כדת הלכך אינם בכלל ברכה עכ”ד וש”מ ממילא העיקר הוא שהאדם יחשוש לעמוד בפני הכהנים, ולפי המבו’ לעיל בדברינו אפשר דהגדרה זו תליא בפלוגתא אם פנים כנגד פנים הוא לעיכובא או לא.
ועי”ש בש”ק מש”כ עוד לדון מדברי המג”א בסי’ קכח סקל”ו מה שכ’ לדייק בנידון על צדי הכהנים, ולא נתברר לי אם היא הוכחה ברורה (עי’ מש”כ לעיל) ואולי דיוקו מל’ המג”א לזוז קצת דמשמע שהעיקר שעושה משהו ואכתי שם הוא בצירוף שיש כאן צדדים וצל”ב אם הדיוק הוא מוכרח.
ובספר מאיר עוז על המשנ”ב שם הביא מי שכתב להקל כעין סברת הש”ק הנ”ל, אך הביא בשם הגרח”ק שראוי שיהיה לפני כל הכהנים וציין שם שהקה”י עמד ממש לפני הכהנים [ויש צדיקים שדקדקו בעמידה כנגד הכהנים ממש ואכה”מ], ומש”כ ראוי היינו משום דבלא”ה מתברך ולא שייך לטעון שיש כאן חיוב (גם אם נימא דיש חיוב להתברך עכ”פ מדרבנן מצד סדר התפילה) וגם דיש סברא לומר שמתברך וכנ”ל.