ברמ”א יו”ד סי’ שעד ס”ו הביא המנהג שנהגו קרובי האבל להראות קצת אבלות בעצמם ובש”ך סק”ז בשם הב”ח הוסיף גם ענין סעודת מצוה כגון ברית מילה עד מוצ”ש וכן הובא בט”ז שם.
אלא שכתב בדעת קדושים סק”ב דקרוב הפסול לעדות לחתן מותר לו להכנס לחתונה עכ”פ כשאינו אוכל פת ובשער אפרים סי’ ק’ כתב דמותר להכנס לסעודת נישואין של קרובים (ועי’ בדע”ק ובציוני הלכה דבסמוך מה כ’ לענין שאר קרובים) והגריש”א (ציוני הלכה עי”ש עמ’ ריח רכב) הורה דמותר לאח להשתתף בנישואין או שבע ברכות.
ולכן בניד”ד מעיקר הדין מותר וגם מה שהזכיר הדע”ק שלא לאכול פת מ”מ לא ברירא ליה ומשמע דגם הוא לא אמר כן אלא לרווחא דמיתא והגריש”א לא הזכיר דבר זה וכ”ש דבמנהג שומעין להקל וכ”ש שאפי’ עיקרי המנהגים בזה אינם ברורים בכל המקומות [ועי’ עוד בכנה”ג שם ובערה”ש סט”ז], ויש להוסיף דמשמעות דעת החזו”א דהאידנא לא נהגו בחומרת הב”ח הנ”ל כלל (עי’ הקדמת דברי סופרים אות לז בשמו דמשמע שלא נהגו במה שלא נזכר ברמ”א, וקצ”ע דבכנה”ג שם משמע דהי’ שייך מנהג הפוך שהקפידו בזה ולא בדברי הרמ”א), וכ”ש בניד”ד שהשמחה תתבטל אם לא יבואו הקרובים דבכה”ג קיל טפי (עי’ ציוני הלכה שם מש”כ לענין שאר קרובים בכה”ג).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 114
מק"ט התשובה הוא: 148130 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148130
