יעוי' במשנ"ב סי' תקמה סק"ט ובשעה"צ שם שהביא ב' דעות בכותב ספרים לצורך עצמו דלהמג"א הוא מדין דבר האבד ולהגר"א הוא מדין כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, ומבואר דיש חילוק בזה, והיינו דדבר האבד הותר לאחרים בשכר [רמ"א סי' תקמב ס"ב], משא"כ כותב שהוא רק לעצמו וכדנקט שם הלשון לעצמו.
וצע"ק דמסקנת המשנ"ב להלן בסעי' ג' דכל דינא דכותב לעצמו הוא רק אם הוא לאחר המועד, דאף כותב לאחרים מותר גם בשכר, אם הוא לצורך שימוש בחוה"מ [עי"ש סק"י וסט"ז, ומ"מ הוא רק כמש"כ שם בסקי"ד דהוא רק בצירוף שמשתמש במעותיו להרווחה לשמחת יו"ט וכן מבואר עוד בשעה"צ סקכ"א ואילו בעשיר שאינו צריך להרווחה מבואר שם דאסור].
ואולי באמת הגר"א מפרש דהיתר כתיבת ס"ת הוא גם כשא"צ לצורך המועד, ובאמת לפמ"ש השעה"צ דהגר"א אזיל כדעת הרא"ה והב"י לא סבר כן דבאמת יעוי' כאן בב"י שמתחילה הביא דעת רא"ה דמשמע שההיתר הוא לצורך מצוה להגיה הס"ת ואולי הוא גם בצריך לאחר המועד, והב"י תפס אח"כ היתר הרא"ה רק באופן שאין להם ס"ת אחר והיינו דצריך הס"ת למועד ממש.
והנה לגבי כותב ספרים לצורך רבים כתב המשנ"ב לעיל מינה סק"ח ועי' גם בבה"ל שם דהו"ל דבר האבד, ולעיל מינה סק"ו כתב דכיון שהוא צורך המועד מותר אפי' במעשה אומן כדאי' לעיל סי' תקמ"ד ס"ב, ולפי מה שציין שם לסי' תקמד ס"ב יוצא דההיתר לצורך המועד במעשה אומן הוא רק לצורך מועד של רבים אבל לצורך מועד של יחיד לא.
(ולא מיירי' באופן שיש דבר האבד כשצריך הספר דאז יש להתיר מצד דבר האבד, ועי' במשנ"ב סי' תקמה סקמ"ח מה שמתיר לכרוך ספר לצורך לימוד במועד כשצריך הספר דהו"ל דבר האבד ושאר מה שנתבארו שם).
ובבה"ל סי' תקמד מבואר דלצורך מועד של רבים מותר גם לקבל עליהם שכר (והביא שם דעות דבעי' צורך רבים של מצוה אבל משמע דנוטה דא"צ מצוה אם הוא של רבים).
היוצא מכ"ז דבאופן שצריך לכתוב לרבים במועד מותר גם לקבל על זה שכר.
וכן ההיתר הוא גם במקום טירחא כמבואר במשנ"ב שם סק"א וסק"ט.
ואם צריך לכתוב במועד לצורך יחיד יהיה תלוי בנידונים דלעיל, וגם מבואר בבה"ל סי' תקמד שלצורך מצוה מותר, ואמנם אין כל דבר כלול בזה, דהרי תפילין ומזוזות לאחר המועד לא הותר בשכר, אבל לפי המתבאר להמתירים לכתוב ס"ת לעצמו לשימוש המועד א"כ ה"ה דיהיה מותר בשכר מהטעמים שנתבארו לעיל וגם התפילין ומזוזות אם צריך למועד נתבאר שמותר ליטול עליהם שכר.
ולענין לכוון מלאכתו במועד יעוי' במשנ"ב סי' תקמד סק"א דמותר לצורך רבים, אבל רק כשיש טעם שבאמת כשמתקבצים עכשיו יכולים לעשות, ולא כשהיה מנהיג שהיה יכול לעשות מראש, עי"ש הפרטים בזה.
[ודעת הגר"א דלעיל נתבאר דלכאורה לפי החשבון יוצא דמיירי כשא"צ למועד וקצ"ע שהובא כאן בדברי המשנ"ב עם דברי המג"א אבל כבר בשעה"צ מבואר דהגר"א אזיל כדברי רא"ה וע"כ השעה"צ מסכים דהרא"ה מקיל יותר מהשו"ע דהרי כתב שם דהב"י אינו כהרא"ה וקיצרתי וק"ל].
ומ"מ ההיתר דהגר"א הנ"ל הוא רק בצירוף מה שצריך להשתמש עם המעות להרווחה לשמחת יו"ט וכמו שנתבאר.
באופן שהסופר צריך לצורך פרנסת המועד שאין לו מה יאכל בכל גוני שרי (עי' סי' תקמב ס"ב וסי' תקמה ס"ג ולהרווחה עי"ש).
ומ"מ עיקרי ההיתרים כאן הם בספרים שיש לציבור צורך אמיתי להם אבל בספרים שמופצים לזיכוי הרבים ואין ברור שיש כרגע צורך לציבור ללמוד דוקא בספרים אלו עי' מה שכתבתי בתשובה ד"ה האם מותר לעמד וכו'.
מק"ט התשובה הוא: 125470 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125470
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.