הנה בגמ’ אמרי’ היה שם כתוב על בשרו הר”ז לא ירחץ ולא יסוך וגו’, ומבואר בפשוטו שזה אסור, ולכן לכאורה אין היתר לדבר זה, וכ”כ הג”ר אביגדור נבנצל (אהל יעקב לא ילבש עמ’ קלט) שאין היתר למחוק שם זה.
אולם הג”ר גבריאל ציננער (מח”ס נטעי גבריאל) כתב באריכות צדדי היתר לזה (בתשובתו הנדפסת באור ישראל עא עמ’ עג) ותמצית חלק מדבריו הם דבפוסקים מבואר דלצורך קדושת ס”ת מותר למחוק שם שלא נכתב בקדושה, ויש להחשיב בשעה”ד שם כזה כשם שלא נכתב בקדושה וחשיב צורך שלא יהיה השם בביזיון, ובצירוף שתהליך המחיקה אפשר להחשיבו כגרמא.
והאמת שהיתר זה צ”ב דהרי בגמ’ שם המשמעות שהוא אסור ואין היתר של ביזוי השם, וגם הרי נתכוונו לכתוב שם זה בקדושה, וגם היתר זה שלא יהיה השם בביזיון משמע בגמ’ לכאו’ [אם לא דנימא דשם מיירי בכוונה וכאן שלא בכוונה] דאינו שייך כאן, ומה שיש בזה חילול השם מנ”ל דכל צורך מצוה מותר, דאולי רק לצורך כתיבת ס”ת דבכה”ג אין בזה ביזוי השם כיון דהוא כבוד השם, אבל לצורך אחר שמא אסור, וגם הא דגרמא אמנם אי’ בגמ’ דמדאורייתא שרי אבל מדרבנן אסור כמבואר בפוסקים, וגם אינו פשוט דכל דבר שעושים כדרכו שכך הוא דרך הפעולה חשיב גרמא [ובמקו”א ציינתי לדברי הגרח”ע והאחרונים בזה], ומ”מ מאחר שיש כאן כבוד הבריות והעמדת הדת וצורך מצוה ותוספת קדושה ואיבוד התפלה וצורך גדול א”א למחות בסומכים להקל על היתר זה.
מה שפלפל שם בנידון דכל מילתא דעביד רחמנא אם מהני או לא מהני (תמורה ד ע”ב) לא הבנתי הדברים, דמה שהביא שם בשם המהרי”ט ח”א סי’ סט גופא המהרי”ט שם ר”ל שדבר שהוא מציאותי כמו בניד”ד שהדבר לא יתבטל על ידי דנימא דלא מהני בכל כה”ג לא אמרי’ דלא מהני, וממילא בניד”ד שחל המעשה בכל מקרה לא שייך לומר דלא מהני כתיבת השם, ומה שדן שם מדברי הרע”א בתשו’ ח”א סי’ קכט בהשוואת הסברא לגירושין עי”ש אם יש להביא ראיה לענייננו, לא זכיתי להבין השייכות לכאן דגירושין הוא ענין התורה ובזה שייך לדון אם מהני או לא מהני (וזה באמת מה שיתרץ המהרי”ט על קושיית הרע”א דכיון שגירושין הוא תלוי בהחלטת התורה אם להחיל חלות או לא ולולי התורה אי”ז אלא כמניח פתקא ותו לא לכך שייך בזה אי עביד לא מהני משא”כ בכל דבר שהוא מציאותי כמו חורש בשור ובחמור שהביא המהרי”ט שם וכמו הניד”ד ומה שהרע”א אפשר דלא הוה ברירא ליה דין זה אולי הוא משום דס”ל דמתן גט הוא מעשה של נתינה שלא התבטל ומ”מ המהרי”ט עצמו אולי לא התכוון לומר כן וממילא לא קשיא קושיית הרע”א) משא”כ שם כתוב הוא ענין מציאותי ומה דתליא קדושת השם בכוונת הכתיבה מ”מ הכוונה הוא רק תנאי בכתיבה אבל העיקר הוא המעשה והמעשה חל.
מה שהמנ”ח הסתפק אם יש מחיקת השם בשם שנכתב באיסור הנה מסתימת הפוסקים ופשטות הסוגיות אין חילוק בזה וכיון שהמנ”ח גופיה לא כתב דעה בזה אלא רק כתב דיש לדון בזה ממילא קשה לצרף צד כזה לקולא בדבר שעיקרו דאורייתא.
עוד מה שדן שם על שם שנכתב שלא בקדושה כבר הביא שם הגרג”צ שאינו פשוט כ”כ בפוסקים עי”ש שהאריך בזה.
אולם עיקר מה שיש לדון למעשה הוא מצד מה שדן שם אם נכתב על ידי גוי או משומד ובזה שייך הנידון של הפוסקים (הרחבתי במקו”א) לגבי גוי אם כשעושה על דעת הישראל הוא ספק או ודאי על דעת הישראל או ודאי שלא על דעת הישראל, ולכן א”א להסתמך על היתר זה במקום נכרי סתמא, ובפרט שהמשנ”ב בסי’ שמ הכריע דלא כהחו”י סי’ קפד שהביא הגרג”צ הנ”ל אלא כהפמ”ג, (אף דהיה מקום לדחות דמיירי במודפסים ע”י ישראל מ”מ דוחק להעמיד דוקא בכה”ג בפרט דהמשנ”ב נחית לזה במקו”א), אולם אם הכתובת קעקע נכתבה ע”י משומד לכאורה אין איסור להסירו.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 113
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 147101 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/147101
סיכום: היתר למחיקת שם כתוב על הגוף
המאמר דן בסוגיית מחיקת שם כתוב על הגוף, כגון קעקוע, כאשר השם הוא שם קודש.