שבוע 116

משמע דאין ההיתר אלא לצורך ישראל בלבד, ודכוותה בפיקו”נ בשבת דמעיקר הדין אסור לחלל שבת לצורך פיקוח נפש של גוי כמש”כ המשנ”ב בשם הפמ”ג [והרחבתי במקו”א], וכן אוכל נפש של יו”ט קי”ל דההיתר הוא רק לצורך ישראל בלבד, ואע”ג דבחוה”מ י”א שהוא דרבנן [ועי’ משנ”ב ריש הל’ חוה”מ].

ובירושל’ אי’ אלו הן צרכי רבים וכו’ ומה שנתפרש שם הם צרכי ישראל ומצוותיהם אע”ג דאין מזה ראי’ ברורה.

ועי’ במג”א סי’ תקלט סק”י ולבושי שרד ושאר אחרונים מה שדנו לענין מי שפתח חנות בחוה”מ אם מותר למכור לגוי [ועי’ חוה”מ כהלכתו פ”י הערה קסה מש”כ לענין תינוקות שנשבו בזמנינו, ומה שהעיר ע”ז בספר פירות האילן על השו”ע שם, ועי’ שש”כ פס”ז ס”ק קלו סברתו לענין אינם שותו”מ, וקצ”ע אם שייך לומר דחשיב עונג יו”ט במשומד שדינו משומד להכעיס], אבל לפתוח החנות מעיקרא בחוה”מ לצורך גוי לא ס”ד להתיר.

[ועי’ בשו”ת רב פעלים ח”ב או”ח סי’ נז להתיר להגיש לאורחים גוים קפה בחוה”מ משום חילול ה’ אבל בלא זה אין היתר כלל אלא דשם אין צרכי רבים, וכן בחי”א כלל קו סי”א ועוד פוסקים (ראה כה”ח סי’ תקמב סק”ב) מבואר דאסור לבשל לצורך גוים, ועי’ בצדדים שכ’ החכ”ש על השו”ע סי’ תקל לכאן ולכאן ויתכן שנוטה להתיר בזה, וכתב דלהאוסרים אסור נמי להסיק לצורך גוי מרחץ, וכך צריך לצאת א”כ לשאר הפוסקים האוסרים בישול לצורך גוי בחוה”מ, ועי’ שה”ל ח”ח סי’ קכה סק”ב מה שכ’ להתיר בזה בשם הראב”ד אם חזי לישראל ולא שייך לעניננו, וצע”ק מדברי המג”א הנ”ל ואולי ס”ל דשם ג”כ לא שייך הסברא דחזי לישראל על עצם המכירה, ואדרבה בצרכי גוים דלא שייך לומר דחזי לישראל לא שייכא סברא זו].

וכ”כ באג”מ או”ח ח”ה סי’ כ סק”י דבמקום שאין ישראל שותמו”צ אין ההיתר לפתוח חנות, (ואע”ג דשם אין הנידון מצד צרכי רבים אלא מצד צורך המועד דזה באמת אינו שייך כשאין ישראל מ”מ לא נזכר היתר לצורך גויים כלל).

יש להוסיף דבמעשה אומן לצרכי רבים בלא”ה אסור דקי”ל שאין היתר בכה”ג אפי’ בצרכי רבים אם הוא שלא לצורך המועד (ראה סי’ תקמד ובמשנ”ב שם סק”א), ובנעשה לצורך גויים לא חשיב צורך המועד וכנ”ל.

ולפ”ז גם המתירים תחבורה ציבורית בחוה”מ [עי’ חוט שני עמ’ רג ושש”כ פרק סח ס”ז] מ”מ בעיר שכולה גוים לא יהיה היתר בזה, וה”ה שאר צרכי הרבים המבוארים בפוסקים שמותרים בחוה”מ לא יהיו מותרים במקום שאין ישראל.

היוצא מכ”ז דמעשה אומן בודאי אסור לצורך גוי, ובישול לצורך גוי לרוה”פ אסור (והיכא דחזי לישראל יש שהתירו), ומעשה הדיוט לצורך גוי לחוד אסור אפי’ מכירה כמבואר במג”א ובאחרונים, ומעשה הדיוט לצורך גוים רבים מסברא וממשמעותא נראה דאסור וצל”ע.

בפוסקים הביאו מקור לזה מדברי המדרש שוחר טוב עה”פ כל עצמותי תאמרנה שהיה מחזיק הציצית, ושם לא נזכר כל פרטי המנהגים בזה, וע”כ בודאי שאין כל פרטי המנהג לעיכובא, וגם ממה שהשוו הראשונים והפוסקים לעוד עניני החזקת מצוות עי”ש חזי’ שהעיקר הוא להחזיק, וגם מסברא כ”ה, ולכן פשוט שיש טעם גם אם מחזיק רק בימינו ושלא כנגד הקשרים ואינו מניח ע”ג עיניו וכו’.

וכנ”ל גם אם אי אפשר להחזיק בתחילת אמת ויציב (וה”ה בסוף אהבה רבה) אע”פ שהוא ע”פ קבלה מ”מ יחזיק בק”ש כיון דבפוסקים נזכר ק”ש, ונראה דמאחר שהעיקר הוא בפ’ ציצית א”כ גם אם א”א להחזיק בכל אמירת ק”ש יחזיק בפרשת ציצית וכן שייך מעלה אפי’ אם מחזיק רק כשאומר ציצית.

מצינו דתבלין מקבלין טומאת אוכלין כדתנן בעוקצין פ”ג מ”ד ועי’ ברכות לט ע”א השבת משנתן טעם בקדירה וכו’, וממילא מקבלין גם טומאת רוח רעה דחשיב אוכל (ובלאו הכי לגבי קפה א”צ לבוא לזה דיש שאוכלין פולי קפה כמות שהם בתוספת ממתיק).

ויעוי’ בחולין כה ע”ב דאיכא למ”ד בשקדים המרים גדולים שחייב במעשר הואיל ויכול למתקן ע”י האור ואינו מוסכם אולם אינו שייך לעניננו דשם באמת אינו משמש לתבלין וכל הנידון אם שייך להחשיבו רק מטעם שיכול למתקן, ויש להוסיף דדבר שדרך כל העולם למתקו ע”י האור בודאי חייב במעשר כמו דלועין וכל הנידון בדבר כזה שאין דרך כ”כ מספיק לעשות כן ברגילות וצ”ל דמ”מ יש שהיו עושין כן בשקדים המרים ולא נתבאר כמה היה הרגילות נפוצה בזה וצל”ע בכ”ז אבל מ”מ טומאת אוכלין יש לקפה וה”ה טומאת ידים וכנ”ל.

העירו דאולי יש להקדים דיין האמת מדין תדיר, והשבתי דלפו”ר היה מקום לתלות נידון זה בנידון הגמ’ בזבחים על תדיר שאינו קבוע מצד הדין דהוא פלוגתת האחרונים איך לפסוק בזה דתליא בתירוצי הגמ’ שם, אבל אפשר דכיון שכאן הטעם שנמנעים מברכת ברוך שחלק הוא מחמת הספק א”כ אפשר דכבר לא תליא בנידון הגמ’ שם אבל י”ל דאה”נ אין חכמים האידנא בד”כ כמ”ש הפוסקים וממילא הו”ל אינו תדיר וכמו”כ י”ל דעצם הספק כבר משוי ליה אינו תדיר לפי הצד דתליא במציאות בפועל.

ויותר נראה דיש להקדים שבח רגיל דילפי’ לה מדכתיב חסד ומשפט אשירה הרי שהקדים חסד למשפט ויש טעם בדבר דחסד הוא שבח הנראה לעינים ומשפט הוא שבח שאינו נראה לעינים וכה”ג תנן בברכות נד ע”א חייב להודות וכו’ ומי נתלה במי, וכה”ג אמרי’ על בקשה כעי”ז דיש להקדים שבח לבקשה בברכות לב ע”א ודמי להנ”ל לענין הקדמת שבח רגיל לשבח על פורענות.

אין בזה היתר, ובאמת הדברים ברורים ולא הוצרכתי לזה אלא מאחר שביקשתם שאכתוב לדעתי לכך אכתוב.

הנה ידוע שדנו הפוסקים בכלליות לענין החוק המכונה פשיטת רגיל האם יש לו תוקף מצד הלכה עכ”פ באופנים מסויימים או לא (ועי’ אבני משפט חו”מ סי’ ב’, ומנחת אלעזר ח”ג סי’ לא, ואג”מ חו”מ ח”ב סי’ סב, מנח”י ח”ג סי’ קלד, חלקת יעקב חו”מ סי’ לב, ומשנ”ה ח”ו סי’ רעז, ותשובות והנהגות ח”ב סי’ תשא, שבה”ל ח”ח סי’ שו ועוד).

אבל פשוט דגם לפי הפוסקים שסוברים שיש תוקף לפשיטת רגל בהלכה, מ”מ פשיטת רגל היא פשרה שנעשית כשא”א לשלם אבל כאן יש לו שלא ללוות, ובוודאי שלא שייך פשרה בהלוואה מלכתחילה על דעת שלא לשלם, כמו שלא שייך שבזמן הפשרה ילווה עוד סכומים ה”ה שלא שייך גם קודם זמן הפשרה מכיון שהוא עומד לפשרה ובוודאי שאין הלוואה ניתנת על דעת כאן.

ומלבד זה יש בזה משום לווה רשע ולא ישלם ויש בזה גם משום גניבת דעת שלווה כביכול על דעת לשלם כשיודע שאין בדעתו לשלם, וגם להסוברים שגזל גוי הוא משום חילול בלבד הא בניד”ד אין לך חילול השם גדול מזה כשיתברר מאוחר יותר מה היתה מטרת ההלוואה.

ועי’ גם באחרונים הנ”ל (משנ”ה ושבה”ל ותשוה”נ) דלכה”פ מה שברור שאם ניהל הכסף במרמה שלא על דעת המשקיעים באופן שהוא הפסד או שנהנה מנכסי החברה בע”מ יותר מן המותר ע”פ ההסכמים בכל כה”ג מה שודאי מוסכם שעשה איסור בזה.

ויש להוסיף דגם אינו ברור כלל שהלוואות אישיות כלולות בענין פשיטת רגל גם להסוברים שיש בפשיטת רגל דינא דמלכותא מ”מ היינו בהלוואה על דעת העסק (עי’ בספרי השו”ת בטעמי דיני פשיטת רגל, וכן במנחת אשר ח”ב סי’ קכה נקט דהלוואות אישיות אינו נפטר מלשלם).

ומלבד זה שדעת כמה אחרונים שכל ענין פשיטת רגל הוא גזלנותא דמלכותא ולא דינא דמלכותא (עי’ בביאור הדעות לכאן ולכאן בשו”ת מנחת אשר שם).

יש לציין דנגזל שיש לו ביטוח אין בזה שום היתר לגזול ממנו ואין צורך להאריך ולפרט בזה כי הדברים פשוטים מכל צד שתדון, הן דלא גרע מגזל ע”מ למיקט והן מצד חילול ה’ והן מצד שמחייב את המבטח לשלם והן מצד הפסדים שונים וטירחא והוצאות ועמלות שיש למבוטח כשצריך לתבוע את הביטוח והן מצד שלא בכל זמן מועיל לתבוע את הביטוח.

המורם מכ”ז שמה שבודאי ברור לדינא שאין היתר ללוות לצרכיו כשיודע שלא יחזיר ומתכנן להיפטר בעילת פשיטת רגל.