נגעתי בנידון זה בתשובות אחרות (עי’ בתשובה לגבי אם מותר לנסוע לכותל המערבי עם נהג מונית וכן בתשובה לגבי ברכת משנה הבריות על אדם הדומה לקוף), ומצאתי בפוסקי זמנינו לגבי ברכת הראיה שנחלקו בזה דיש שחייבו (הגרח”ק שמענו כן ראינו פי”ד ס”ו והגרשז”א במנח”ש ח”א סי’ עג) ויש שפטרו (הגריש”א הובא בשער העין פ”א הערה לא, והגרש”ו הובא וזאת הברכה פי”ז).
ומאחר דהוא פלוגתא ספק ברכות להקל בפרט דעיקר נידון ל’ יום הוא מצד שחסר בהתפעלות תוך ל’ ומעין אכילה שניה בפרי דהוא פלוגתת הפוסקים וכן בבגד בלבישה שניה (ועי’ משנ”ב בסי’ רכה על אכילה שניה ובהל’ ציצית מש”כ לגבי לבישה שניה בבגד ויש לומר דבגד הוא חיוב מדינא דגמ’ לכך גם לגבי ברכה על לבישה שניה יותר יש לברך) וגם אם שם יש לברך אבל כאן שאינה ברכה על שמחה אלא על התפעלות הוא קל יותר לומר שלא נשאר רושם של התפעלות גם אם היה ברכה משא”כ שם שהוא גם מעין ברכת הנהנין וההודאה על מה שמקבל וגם נשאר שמחה ממה שנהנה קודם לכן.
ולגבי ברכת האילנות אי’ בפוסקים דאם ראה ולא בירך יכול לברך, ואולי מזה גופא יש לדייק דבברכות השייכות תמיד כל ל’ שלא בירך א”כ אם ראה ולא בירך לא יברך שוב דדוקא בברכת האילנות יש מקום לטעון שהיא ברכה על מה שגדל השנה מעין ברכת הנהנין (דזו ברכה שמברך קודם שנראה הפרי לברך שהחיינו ויש לומר דהוא כן קודם לשהחיינו) משא”כ מה שמברך אחת לשלושים יום היא ברכה על ההתפעלות מראיה והתפעלות זו אינה קיימת אם כבר ראה תוך ל’.
ובבה”ל סי’ ריח ד”ה במקום כתב דאם כבר עבר ולא בירך וכבר אינו רואה אינו יכול לברך שובוכתב עוד אפשר עוד דאפילו ראה את האדם או את המקום בעוד איזה ימים כל שלא עבר שלשים יום מראיה ראשונה אינו מברך אף שלא בירך בפעם ראשון עכ”ל, ועי”ש דמשמע שזה עיקר דעתו..
והגרשז”א אם נימא דלגבי קריעה פטר בזה (עי’ בתשובה הנ”ל לגבי נהג מונית) ולגבי ברכת ראיה חייב בזה שמא שום חילוק היה לו לחלק ביניהם דברכה מחייבת גם על התפעלות שהיתה קודם לכן וקריעה שלא בשעת חימום אינה קריעה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 65
מק"ט התשובה הוא: 124377 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/124377
