שמואל דוד בערקאוויטש - שאלות

לכבוד מו”ר הרה”ג שליט”א אחדשה”ט סנהדרין מט.
רש”י ד”ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו’ היה לו לאבנר “למחות” בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך “ולא מיחה” אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לוו ועיין בד”ה וסירה קוץ – כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר “ללמד זכות” על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה “ולא לימד זכות” אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.
יש להעיר מדוע שינה רש”י בלשונו, בתחילה כתב שהטענה על אבנר “שלא מיחה” בשאול ולבסוף כתב שהטענה על אבנר “שלא לימד זכות” על דוד, הלא דבר הוא.
וצ”ע החותם בכבוד רב, שמואל דוד בערקאוויטש

א) דף ט: רש״י ד״ה שליש ביתו – שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ציצית או ספר תורה שליש מה שיש לו בהידור מצוה עד שליש במצוה – שאם מוצא ב’ ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור דתניא (שבת דף קלג:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה יש לעיין מדוע בד״ה שליש נקט הסדר לולב, ציצית, ספר תורה ובד״ה בהידור שינה הסדר וכתב ספר תורה, לולב, טלית וציצית.
עוד יש להעיר מדוע בד״ה בהידור הוסיף טלית (ובאמת יל״ע אם שייך הידור בטלית, ובברייתא במסכת שבת ליתא – ועיין אג״מ חלק א סימן קפז) ועיין לשון הברייתא שבת קלג: דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין כו׳ ויש לעיין מדוע שינה רש״י ממש״כ הברייתא ועיין בכל זה.
ב) דף ט: רש״י שור דרכיה לנתוקי – והוה ליה לאסוקי אדעתיה שאפילו אין החרש מתירו סופו להתיר את עצמו הלכך שמירה ״רעועה״ היא ואפילו התירו חרש חייב בעל השור לנתורי – לנפול הלכך שמירה ״רעה״ היא אפילו גילהו חרש בעל הבור חייב לשלם שלא שמרו כראוי האם יש נפקא מינה בין ״רעועה״ ל״רע״ ומדוע שינה רש״י בלשונו.

א) גיטין כג: רש״י ד״ה ואם לחשך אדם – באזנך כו׳ הנה מצינו הלשון ״ואם לחשך אדם״ כמה פעמים בש״ס ורק כאן פירש רש״י ״באזנך״ ויש לעיין מדוע דוקא כאן, ועוד מדוע צריך לפרש כלל.
ב) גיטין דף ל.
רש״י ד״ה במכרי כהונה – כמו איש מאת מכרו (מלכים ב יב) שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני: במזכה להן ע”י אחרים – כשהוא מפריש מוסרו למעשרות ביד אוהבו ואומר זכי במעשר זה לפלוני לוי והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו: יש לדקדק מדוע בד״ה במזכה נקט רש״י מעשר בלבד ולא תרומה ומעשר.
ג) גיטין דף ל.
רש״י ד״ה עשו את שאינו זוכה כזוכה – במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן לרבי יוסי בהניזקין (לקמן דף נט:) עני המנקף בראש הזית ומצודות חיות ועופות ומציאת חרש ובבכורות (דף יח:) כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ובגמרא דשנים אוחזין (ב”מ דף יב:) השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דאף על פי.
שאין זכיה לקטן עשאוהו כזוכה ובכולן י”ל מפני תקנה עשו: יש לעיין קצת מדוע הקדים רש״י לציין למסכת בכורות קודם מסכת בבא מציעא.
ועוד ק״ק מדוע אצל בכורות לא ציין לשם הפרק ואצל בבא מציעא ציין לפרק שנים אוחזין וגם הוסיף ״גמרא״ דשנים אוחזין וצ״ע בכל זה.

לכבוד מו”ר הרה”ג שליט”א אחדשה”ט א) טו: במחלוקת אם יש להן תרבות או לא.
האם נחלקו במציאות?? ב) טז.
ברש”י דבריו של גדול כגון נשיא וכהן גדול.
מדוע כתב רש”י נשיא.
החותם בכבוד רב, שמואל דוד בערקאוויטש

בכל מקום שמצינו אמר פלוני אמר פלוני יש להסתפק מי הוא עיקר בעל המימרא.
ועיין סנהדרין מט: אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא כו׳ ועיין רש״י בד״ה לא אתא ובד״ה בפלוגתא ובד״ה נוטל שנקט ״רב סחורא״ לכאורה קשה מירושלמי שבת א, ב רבי חזקיה ר’ ירמיה ר’ חייא בשם רבי יוחנן – אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון ומבואר מירושלמי שהראשון או האחרון עיקר ובודאי לא האמצעי.
וצריך חיפוש בש״ס ובספרי הכללים.

גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש א”י – בכניסתן נצטוו לגדעם מיד ולאחר כיבוש ישרשו אחריהם.
לכאורה כפילות לשון הוא וצ״ע.
ב) מו: רש״י ד״ה כל האסורין – כגון מוקצה ונעבד לכאורה ה״ה נרבע ועיין רש״י להלן בסמוך.
ג) מז: רש״י ד״ה נוטל – ישראל מה שחידש העובד כוכבים ״וזורה לרוח״ והאבן מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא החידוש צע״ק מדוע לא כתב כן לעיל אצל בית.

אם יש רק ספר תורה אחד למניינים מרובים ואחרי הקריאה אדם אחד הולך להחזיר הספר תורה להארון קודש.
האם זה נחשב לטירחא דציבורא לחכות לו היכא שיש קדיש מיד או שזה מידות הנכון וישר לחכות לו במיוחד אם יש קדיש ובסופו של דבר הוא יפסיד בשמיעת הקדיש

לכבוד מו”ר הרה”ג רב עקיבא שליט”א אחדשה”ט א) שו״ע סימן קנט כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי כו׳ וז״ל המשנה ברורה – רביעית כשסומכים אותו: לאו דוקא דה”ה אם מחזיק הרבה יותר מרביעית ע”י סמיכה אינו אסור אא”כ ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית כשלא יסמכוהו אבל אם ישאר בו רביעית אחר שפיכה לא נתבטל משם כלי.
לא הבנתי כוונתו.
מה הצד לומר שכלי שמחזיק יותר מרביעית גרוע מכלי שמחזיק רביעית? ב) מנחות כז.
רש״י ד״ה ג׳ עץ ארז “ואזוב ושני תולעת” וצפורין במצורע [עיין מסורת הש”ס ושיטה מקובצת] ועיין לעיל ברש״י יט.
ארבעה שבמצורע – עץ ארז “ושני תולעת ואזוב” וצפרים.
וצריך עיון בשינוי הסדר.
גם צריך עיון מדוע כתב צפרים בסוף.
ועיין תחילת פרשת מצורע וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז “וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב״ ועיין לקמן בפרשת מצורע פרק יד,נא וְלָקַח אֶת-עֵץ-הָאֶרֶז “וְאֶת-הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת” וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וְהִזָּה אֶל-הַבַּיִת, שֶׁבַע פְּעָמִים.
ועיין תחילת פרשת חקת וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז “וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת” וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל-תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה ועיין משניות נגעים פרק יד נטל עץ ארז “ואזוב ושני תולעת” וכרכן בשירי הלשון, והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה.
וצ”ע בכל זה.
החותם בכבוד גדול, כוח”ט!