הרב רן אבוחצירא - שאלות

שאלות הלכתיות בענין סיכומים כספיים בין הורי חתן לכלה
להוצאות חתונה ותשלומים, ועוד שאלות בנושאים אלו
בס”ד
ערש”ק פרשת צו – פרה ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
עלו בדעתי מספר שאלות הנוגעות הלכה למעשה אצל הרבה משפחות, ואשמח לקבל תשובתכם הרמה.

באופן שסיכמו הורי החתן והורי הכלה שהחתונה משלמת את עצמה, היינו: אולם, תזמורת, צלם, טיפים למלצרים, הסעות רבנים, כל זה ישולם מהמתנות שיביאו המוזמנים, ללא קשר למספר מוזמנים שיש לכל אחד.

לפי זה יש לשאול כמה שאלות:
א.
אדם שנתן מתנה לפני החתונה, היינו כמה ימים קודם, והיה בחתונה, האם כסף זה נחשב מכספי מתנת החתונה.

ב.
אדם שהיה בחתונה ולא נתן כסף מתנה בחתונה, כיון שלא היה לו, ואחר כמה ימים שוב יש לו כסף ונתן מתנה לחתונה.
האם הוא נחשב מכספי המתנה לחתונה.

ג.
אדם שלא הגיע לחתונה ונתן מתנה לחתונה לאחר כמה ימים, האם נחשב מכספי מתנת החתונה.

ד.
בני משפחה של חתן או כלה שיודעים את מצבם הכלכלי של הורי החתן או הכלה, ולא רוצים להניח את הכסף בכספת של החתונה, כי יודעים כמה הורי החתן או הכלה זקוקים לכסף לכיסוי חובות, ונותנים ביד של הורי החתן או הכלה את המעטפה.
האם נחשב לכספי מתנת החתונה וצריכים להיות בקופה המשותפת.

ה.
באופן שסיכמו שכספי מתנות החתונה ישלמו את החתונה, היינו אולם, תזמורת צלם הסעות רבנים, משמחים, אבל בפועל הגיעו להורי החתן או כלה מוזמנים באופן שבחישוב היחסי יש יותר כספי מתנות חתונה מהורי החתן או הכלה, וטוענים שאם כן שילמו את כל ההוצאות מלבד המוזמנים, עם מי הדין.

ו.
אדם שהיה בחתונה, ונתן כספים לחתונה כמה ימים קודם, כי טוען שרוצה לעזור להורי החתן או הכלה כי יודע שהצרכים מרובים האם נחשב לכספי מתנות חתונה.

ז.
זוג שקבל מתנה לחתונה אחרי החתונה, מאדם שלא היה בחתונה, של מי הכסף באופן שההורים סיכמו שהחתונה משלמת את עצמה.
מה הדין באופן ששילמה החתונה את עצמה כבר, ומה הדין באופן שלא שילמה החתונה את עצמה והוציאו ההורים כסף מכיסם.

ח.
אם סיכמו שהיתרה של המתנות אחרי תשלום חתונה על כל הוצאותיה הולכות לזוג, ושילמה החתונה את עצמה, ואחרי החתונה קבלו הורי החתן או הכלה מתנות, האם יתנו לחתן ולכלה את המתנות או שהכסף של הורי החתן או הכלה.
ואם הכסף של הורי החתן או הכלה, האם הורי החתן והכלה צריכים להתחלק בכסף.

ט.
מה עדיף לעשות, שכל אחד ישלם את המוזמנים שלו, או שהחתונה תשלם את עצמה.
השאלה היא כדי להימנע מבעיות ושאלות האם יותר עדיף שכל אחד ישלם את מוזמניו, או שהחתונה תשלם את עצמה.

י.
היום נהוג שעושים הורי הכלה מסיבת אירוסין ומודיעים להורי החתן כמה מוזמנים יכולים להביא, והנה המוזמנים מצד החתן והכלה מביאים מתנות ומתנות כספיות, האם המתנות הכספיות מצד משפחת החתן שייכות להורי החתן או להורי הכלה, שבפועל הוציאו כספים עבור האירוסין.

יא.
הוצאות שבת חתן הם על הורי החתן, והנה בשבת לא מביאים המוזמנים כסף להורי החתן, האם מן הדין צריכים הורי הכלה להשתתף בהוצאות של השבת חתן גם כן באופן שמגבילים את מספר המוזמנים שלהם.
צדדי השאלה היא, כי במסיבת האירוסין הביאו להורי הכלה מתנות כספיות גם מצד משפחת החתן.

יב.
אם סיכמו שהחתונה משלמת את עצמה, והיתרה של המתנות הולכות לחתן ולכלה.
האם מותר לאדם זר להכנס לאכול בחתונה ולשלם את מחיר המנה שלו, או שאסור.
מצד אחד נראה שהוא שילם את מחיר המנה ולא הפסיד את הורי החתן והכלה ויהיה מותר, אבל מצד שני נראה שתופס הוא מקום בחתונה, ויתכן שמוזמן אחר מצד החתן והכלה לא יוכל לשבת בגלל שהוא תופס מקום.
ואף אם נאמר שהורי החתן והכלה מסכימים שישב שם אותו זר שמשלם בעבור המנה שלו, נראה שגם כן אסור, כי הרי הוא מפסיד את הזוג, כי עכשיו יקבלו פחות כסף ממתנות החתונה, כי יתכן שבגלל אותו זר שיושב שם לא ישב מישהו שמוזמן ולא שם את מתנתו, שיתכן שהייתה יותר ממחיר המנה.

יג.
עוד יש לשאול, אח שמזמין לחתונה את של בנו את אחותו או אחיו והם באים עם הנשים או בעלים וילדיהם, כמה כסף צריכים הם לתת כמתנה, האם גם בעבור הנשים או הבעלים וילדיהם.
ומה יעשו באופן שאין להם אפשרות לשלם גם בעבור ילדיהם, האם בגלל זה ימנע מלהביא אותם או שיאמר להם לא לשבת לאכול.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

שאלות בעניני הסרת קעקועים בלייזר
בס”ד
ליל כ”ט אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
לאחי היקר יעקב אביחצירא הי”ו (ירושלים תובב”א) יש לו קלינקה שבה הוא גם מפעיל גמ”ח לבעלי תשובה שעשו קעקועים בעבר, וממש מתחרטים עלך המציאות והמצב הזה שעשו קעקועים ומאד מתביישים בזה, ולא רוצים שהילדים שלהם יגדלו לתוך מצב כזה שהאבא מקועקע מכף רגל ועד ראש.

קעקועים קטנים אחי הי”ו מסיר בחינם על ידי טיפול בלייזר חד פעמי.

קעקועים גדולים הוא מסיר במחיר סמלי לדוגמא אם במקומות מסויימים ישלם אדם עבור טיפול להסרת קעקועים על ידי לייזר 800 ש”ח אצל אחי היקר הי”ו ישלם רק 150 שקל.

השאלות ששואל אחי הם:
א.
מכיון שטיפולים להסרת קעקועים יכולים תוך כדי הטיפול לפצוע את בני האדם כי זה טיפול אגרסיבי, ואחרי הטיפול צריך למרוח איזה משחה מיוחדת להרגעת העור, ושואל האם אין כאן משום חבלה באדם ללא צורך, כי מעיקר הדין אין צורך להסיר קעקוע, ועיקר שהוא יתחרט שעשה קעקוע ובזה שב ורפא לו.

ב.
אחי היקר הי”ו רוצה להרחיב את הגמח של הסרת קעקועים שלו, ושואל האם יכול לבקש מאנשים לתרום בעבור ענין זה מכספי מעשרות, כי לקנות מכשיר לייזר המסיר קעקועים הוא יקר מאד, ושואל שהרי מצד עיקר הדין אין צורף להסיר קעקוע, ואם כן אינו יכול לבקש מאנשים תרומה מכספי מעשרות, אך מאידך גיסא אותם שבאים להסיר את הקעקועים מחמת שמתביישים הם אנשים עפ”י רוב חסרי יכולת לשלם בעבור כמה טיפולים לכל קעקוע גדול את הסכומים כמו 800 ש”ח לטיפול.

ג.
עוד שואל אחי היקר כשבא אליו בעל תשובה עם קעקוע עם תמונה לא צנועה, מה יעשה אחי איך יסיר את זה וגם לא יכשל בתמונה לא צנועה, האם הוא חייב לקשקש על זה עם טוש לפני כן ואז יסיר או שהוא טרוד בעבודתו ואין בזה איסור.

ואשמח מאד אם כבוד הרב יכתוב על זה ותהיה תועלת עצומה לבעלי תשובה הסובלים יסורים ומתביישים מאד מהקעקועים.

חודש טוב ומבורך
בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

בס”ד
ליל א’ ניסן ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אשה שילדה ואינה יכולה להניק, ויש לפנינו אפשרות להביא לתינוק מינקת גויה או תחליפי חלב אם כגון מטרנה, מה עדיף לעשות.

שהרי זה ידוע שאין איסור מן הדין ביניקת חלב מן הגויה כמבואר בע”ז (כו ע”א), רק שראוי מאד להמנע מזה מפני שמוליד טבע רע בילד וכו’, כמ”ש הראשו’ שם, וכ”כ הרמ”א ביו”ד (סי’ פא ס”ז), וע”ש בביאור הגר”א.

בחשיבות ותועלת ההנקה כתב בספר “צידה לדרך” מאמר ראשון כלל שלישי פרק י”ד, וז”ל:
המזון שהכין הש”י לנער היולד הוא החלב והרוצה לשמרו מן התחלואים לא יהיה מזונו עד שנתיים אלא החלב והוא מזון טבעי.
לעולם יבחר אדם מינקת מעשרים עד שלשים שנה טובת מראה בלתי מום ממוצעת המזג לא רזה ולא שמנה ותזהר ממשגל שמעורר דם הנדות ושיהיה החלב לבן מתוק בלתי ריח רע ולא דק הרבה ולא עבה הרבה אלא בינוני, שתהיה בעלת מדות טובות לא כעסנית ולא רגזנית שדברים אלו מפסידין מזג החלב.
וכו’ כשתוכל אם הילד להניק בנה זהו המועיל יותר כי הוא המזון שהיה נזון בו ברחם שהיה דם הנדות כי הוא מתהפך לחלב.
לא תניק אותו הרבה שלא יפסד החלב באצטצוכא ולא מעט לפי שיתחמם גופו אלא ממוצע לפי כח הילד ובתחלת הלידה לא תניקהו אמו עד עבור שמונה ימים שיתמצע חלבה.
וכו’.
עכ”ל.

וכן כתב בספר שבילי אמונה – הנתיב החמישי – השביל השני בהנהגת הילוד, וז”ל:
יבחרו לו מינקת שתהא נערה בינונית מכ”ה שנה עד חמשה ושלשים ותהיה בריאה ואיבריה שלמים מכל מיני תחלואי’ וטובת מראה לבנה אדמדמת רחבת הגרון חזקת הצואר ושמנה קצת ולא רזה ולא אשת כסילות ולא כעסנית ולא דואגת לפי שרוע הלב הוא סבה להפסד החלב ולכן צריכה להיות בעלת מדות טובות ולא תהיה רפה מן הלידה ואל רחוקה מימי לידתה אלא שיהא בינה לבינו כשני חדשים ויהיו דדיה קשים וגדולי’.

אמנ’ אם האם יכולה להניקנו זהו הטוב והמועיל יותר לולד.
לפי שחלב האם הוא דומה ממש למזון הילד כי הוא המזון שהיה ניזון בו ברחם ר”ל הנדות שהיה מזונו ברחם שנתהפך לחלב כמו שביארתי בנתיב הרביעי ולכן הוא כטבעו וכמזגו ממש.
אמנם בתחלת הולדו לא תניק אותו אמו עד שיעברו מיום הלידה כשמונה או עשרה ימים כי אז יתיישר מזגה ויהיה חלבה ממוצע וטוב.
עכ”ל.

מכל הנ”ל אנו רואים את חשיבות ההנקה, והוא לכאורה יותר טוב ממה שיתנו לתינוק לאכול תחליפי חלב אם כגון מטרנה.

עוד כתב בספר “צידה לדרך” הנ”ל בענין המניקת, וז”ל:
שתהיה בעלת מדות טובות לא כעסנית ולא רגזנית שדברים אלו מפסידין מזג החלב.
עכ”ל.

וכן כתב בספר “שבילי אמונה” הנ”ל בענין המניקת, וז”ל:
ולא אשת כסילות ולא כעסנית ולא דואגת לפי שרוע הלב הוא סבה להפסד החלב ולכן צריכה להיות בעלת מדות טובות.
עכ”ל.

ואם כן לפי הנ”ל יתכן שיש יותר תועלת בתחליפי חלב אם, כי אם המינקת היהודיה היא בעלת מידות רעות וכדו’, וכן האם אם היא בעלת מידות רעות, וכ”ש מניקת גויה שהיא בעלות מידות רעות בטבע, שיתכן שלפי זה עדיף לתת לתינוק תחליפי חלב אם.

אך מאידך יש האומרים שבתחליפי חלב אם שיש בו נזק יותר מאשר תועלת, ואם כן אולי עדיף גויה ובפרט לפי מה שהבאנו למעלה שאינו אסור מן הדין.

ועיין עוד בכל זה בשדי חמד כרך חמישי (הוצאת ספרים קה”ת שנת ה’תש”י.
הכולל מערכת אות ד-ח) אסיפת דינים מערכת ה”א אות מ”ב מה שהאריך בהנקת הילד מחלב אמו, ואני כתבתי חלק מהמקורות ממנו.
ובפרט מה שדן שם בענין גויה מינקת.

אני מביא כאן כמה פרטים מעניינים מאינציקלופידית “המכלול” העוסקת בעניני תחליפי חלב אם, וז”ל:
תרכובת מזון לתינוקות (תמ”ל, בלשון הדיבור מכונה גם פורמולה) משמשת תחליף חלב להזנת התינוק.
השימוש בתמ”ל נהוג במקרים שהאם אינה יכולה להיניק את התינוק ולספק לו חלב אם, כאשר מתעוררים קשיים בהנקה, כאשר תפוקת החלב נמוכה ונדרשת תוספת, או כאשר האם מעדיפה שלא להיניק או לשאוב.

תמ”ל מבוסס על חלב פרה או על סויה, בתוספת מרכיבי תזונה.
תמ”ל משווק לצרכנים בעיקר בצורת אבקה שיש להוסיף לה מים מורתחים בהתאם להוראות היצרן, לערבב ולהביא לטמפרטורה המתאימה להזנת התינוק.
בבתי יולדות משתמשים בתמ”ל נוזלי מוכן לשימוש בבקבוקים חד-פעמיים.
כיום אפשר לקנות אותם בחנויות, אך מחירם גבוה יותר.

על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) הזנה בתמ”ל היא האפשרות הרביעית בעדיפותה: במקום הראשון חלב אם בהנקה, במקום השני חלב אם שאוב הניתן בבקבוק, במקום השלישי חלב אם מאם אחרת ורק במקום הרביעי תמ”ל.

התמ”ל יכול לשמש גם כתוספת משלימה להנקה, כאשר האם אינה יכולה להניק את התינוק בכל עת, לדוגמה כאשר היא חוזרת לעבוד בתום חופשת הלידה ואינה שואבת בזמן זה.

יצרני התמ”ל עושים מאמצים רבים ליצור תחליף שיהיה קרוב ככל האפשר לחלב האם.

כאשר התמ”ל הוא המזון היחיד אותו צורך התינוק במשך חודשי חייו הראשונים, ישנה חשיבות גדולה לכך שהוא אכן יכלול את כל אבות המזון, המינרלים והוויטמינים להם זקוק התינוק להתפתחות תקינה.

חלק מהיצרנים משווקים תמ”ל בדרגות שונות, כאשר כל דרגה מותאמת לקבוצת גיל של ילדים, ומנסה לספק לילדי הגיל הזה את המרכיבים הדרושים להם ושמותאמים ליכולות של מערכת העיכול באותו הגיל.
לרוב החלוקה היא לדרגות 1, 2 ו-3.

ע”כ מהמכלול.

אשמח מאד לשמוע את חוות דעת כבוד הרב בזה בס”ד.

בשורות טובות וחודש טוב ומבורך
הצב”י רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

רבי יוחנן הסנדלר
בס”ד
י”ז אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
במשנה מסכת קידושין (ד, יד) כתוב: “רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה”.
עכ”ל המשנה.

עלה על דעתי לשאול בס”ד, ידוע הוא כי היו הרבה מן התנאים ומן האמוראים שהיו עמלי כפים לפרנסתם, ואחד מהם הוא רבי יוחנן הסנדלר, ובפשטות הבנתי שסנדלר הוא אחד שמתקן מנעלים, ושאלתי את עצמי מדוע לא בחר באמנות נקייה, באופן שתתן לו את האפשרות ללמוד תודה בידים נקיות ויוכל להרהר בדברי תורה ולומר דברי תורה תוך כדי מלאכתו.

שאלתי שאלה זו בשיעור שלי בבית הכנסת “בית מאיר” (עפולה ת”ו), וידידי היקר אליהו הרוש הי”ו (עפולה ת”ו) אמר שלכאורה סנדלר הכוונה היא למי שמייצר סנדלים, ולא למי שמתקן סנדלים.

כדבריו מצאתי בספר מגן אבות לרשב”ץ על אבות (ד, יא) שכתב, וז”ל:
רבי יוחנן הסנדלר אומר, פירוש סנדלר, שהיה עושה סנדלים.
וייחס אותו על שם אומנותו, כמו נחום הלבלר, שמעון השזורי, שמעון הפקולי, שהיה משתכר בצמר גפן כמו שנזכר בפרק כל היד.
ורבי יהודה הבשם, בפרק אלו טרפות.
ורבי יהודה הסבך, פרק הדר.
ובפרק יש נוחלין, רבי יהודה הנחתום.
ובפרק רבי אליעזר דמילה, רבי יהודה הגוזר.
ובאחרון מיומא, לוי הסייד.
ואעפ”י שנוספה בו רי”ש באחרונה, ואין בלשון הקודש תוספת רי”ש כי היא אות שרשית, הרבה נמצא כן מלשון ארמית בשמות האומנות, בירושלמי פרק לא יחפור ובמסכת חלה יש, חלוטר, והוא מוכר חלוטין.
וכן שם, נחתומר, והוא הנחתום.
וכן פירש שם הרב ר’ יהודה בר’ יקר ז”ל וכן פלטר שבגמרא בבלית, עושה פת שנמכר בפלטיא.
וכן נמכר בשוק, המוכרו, נקרא פלטר.
כמו שאמרו בירושלמי דשביעית, חמשה אחין מלקטין ירק ואחד מוכר על ידיהן, אמר רבי יוסי ברבי בון, ובלבד שלא יעשו פלטר.
מהו ובלבד שלא יעשו פלטר, דלא יהא מיזבן בכל שעה.
כן נראה פירוש זה השם.
עכ”ל.

כן כתב בפירוש מלאכת שלמה על המשניות על מסכת יבמות (יב, ה) משם הרשב”ץ.
עיי”ש.
וכן ראיתי שהביאו אח”כ משם הערוך ערך סנדל שהיה עושה מנעלים.

ידידי היקר ממשתתפי השיעור הנ”ל, ברזילאי יעקב הי”ו (עפולה ת”ו) אמר דבר חידוש שיתכן שהוא עבד בתיקון סנדלים בדווקא כדי שיהיה מזדרז במלאכתו ויוכל לחזור מהר לתורה כי אינו רוצה להיות בעבודה שאינה נקייה הרבה זמן.

עוד ראיתי שהביאו בספר מבוא לתלמוד שיש אומרים שהיה נוקב מרגליות, הקרויים בארמית “סנדלבונים” (עיין סנהדרין נט ע”ב), וציינו שם לספר היוחסין צד 47.
עיי”ש.
ולא הבנתי מדוע ציינו לספר היחוסין דהרי שם כתוב שהיה עושה סנדלין, ולא כתוב שהיה נוקב מרגליות, וצ”ע אם כן מאין מקורם שזה היה מלאכתו.
וצ”ע.

בכל אופן לפי זה שביארו שהיה נוקב מרגליות, מובן שבאמת בחר במלאכה נקייה, באופן שיכול להרהר ולומר דבר תורה תוך כדי מלאכתו.

בברכה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
ליל י”ח אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
האם אוטיסט נאמן לומר שמת אדם ולהציל ע”י כך אשה מכבלי עגינותה.

כנראה שהשאלה היא בכללי על חש”ו, האם נאמנים להעיד על אדם שמת להציל מעיגון.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
כ”א אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
וכעת נפשי בשאלתי, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
כתב רבנו האר”י זיע”א בשער הגלגולים הקדמה כ”ג, וז”ל: ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב”ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש”ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז”ל שמא גרים (ברכות ז ע”ב).
גם זהו טעם אל ר’ יהושע בן קרחה ור”מ דהוו בדקי בשמא.
וכו’ עכ”ל (וכן הוא בספר הגלגולים פרק נט).
(ועיי”ש בענין מה שכתב שלכל אדם יש גם שם בקליפה ואכמ”ל).

וצ”ע האם הוא מה שאינו באקראי ובהזדמן הוא רק אצל הורים שהם שומרי תורה ומצות, או גם אצל הורים שאינם שומרים תורה ומצוות.

וכן צ”ע האם גם שמות שקוראים הגויים לבנים ובנות הנולדים להם, אינו באקראי ובהזדמן.
והיה מי שרצה להוכיח משמו של המלך אחשורוש שכתבה הגמ’ מגילה (יא ע”א), כמה וכמה דרשות על שמו, וז”ל הגמ’: אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר אנת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב שנאמר ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר וישם המלך אחשורוש מס הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחילתן ועד סופן הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו הוא אהרן ומשה הן בצדקן מתחילתן ועד סופן ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.
עכ”ל.

ואשמח מאד אם תוכלו להשיב לי על ענין זה.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

מי שיש לו הפרעות קשה וריכוז האם יוצא ידי חובת המגילה והאם חייב ליטול כדור ריטלין כדי שיהיה לו קשב
בס”ד
ח’ אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט !
וכעת נפשי בשאלתי:
אדם שיש לו הפרעות קשב וריכוז האם יוצא ידי חובת קריאת המגילה, כי יתכן מאד שהוא יפסיד כמה מילים בשמיעת המגילה, כי כל דבר גורם לו הסח הדעת.

ויש לומר שיתכן שהוא שמע את המגילה, אך לא נתן אל ליבו בשמיעת המילים, והרי הוא כחולם (כמו ילד חולמני בשיעור שיתכן ששומע את השיעור אך לא מפנים אותו) האם קריאת המגילה זה כמו תקיעת שופר שצריך לשמוע את קול השופר אף שאיני מפנים את משמעות הענין או שצריך להפנים את משמעות הענין.

האם לאדם שיש לו הפרעות קשב וריכוז יש לו חיוב ליטול כדור ריטלין וכדומה כדי שיהיה לו קשב וריכוז לשמוע את המגילה.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד

ח’ אדר ב’ ה’תשפ”ד

לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!

אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!

בתרגום שני על מגילה (פרק ו’, פסוק י’) איתא, וז”ל: תרגומא דהאי קרא, ופרק לאוריא דמלכא.
ודבר סוסיא דמלכא דקאים ברישיה דאורייתא די שמיה “שפרגז” די עלה רכיבית ביומא קדמאה דקימת במלכותא.
עכ”ל.
הרי ששם הסוס שרכב עליו המלך אחשורוש ביום המלכתו היה “שפרגז”, וזה שמו של הסוס שרכב עליו מרדכי היהודי כאשר הובילו המן ברחוב העיר וקרא לפניו “ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו”.

וצ”ע מה התועלת בידיעת שמו של הסוס שהיה “שפרגז”, מילא אם היה אומר מה היה הסוג של הסוס כמו סוס ערבי וכדומה שהוא סוס משובח ביותר הייתי מבין שיש כאן איזה משמעות גדולה להראות שמרדכי היהודי הרכיבו אותו על סוס הכי משובח והכי טוב, אבל לכאורה נראה חסר תועלת ידיעת שמו של הסוס.
וצריך להבין מה רוצים לומר לנו בזה.

בברכת התורה

רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

גילוי אליהו הנביא לאשה האם שייך שיהיה
בס”ד
י’ אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
עלה בדעתי לשאול בס”ד, וזה החלי:
במגילת אסתר כתוב ספר אסתר (ז, ט) “וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו”.

וכתב רבי אברהם אבן עזרא על אסתר (ז, ט), וז”ל: חרבונה – יש אומרים כי אליהו ז”ל נדמה למלך כדמות סריס.
עכ”ל.

ורבנו בחיי בספר “כד הקמח” (ערך פורים), כתב, וז”ל: ויאמר חרבונה גם הנה העץ וגו’, ונקרא חרבונא שתי תיבות חרבו נא כלומר חרבו עתה לפי שהיה (עד) עתה חרבו של המן ומלאך המות שלו.
וע”ז דרז”ל חרבונה זה אליהו והכונה שנדמה לו אליהו בדמות חרבונה א’ מן הסריסים והיה אליהו למרדכי ומלאך המות להמן וזהו חרבו נא חרבו עתה כלומר זה היה סיבת מהירות מיתתו שאמר גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי ויאמר המלך תלוהו עליו.
עכ”ל.

ובאליה רבה על או”ח (סימן תרצ סעיף יג) כתב, וז”ל: וגם חרבונה וכו’.
במהרי”ל חרבונה הוא אליהו, עד כאן.
ושמעתי לפרש גם חרבונה רצה לומר אף שהפשוטו אמת שהוא חרבונה מכל מקום יהא ברוך כיון דזכור לטוב, רצה לומר שנזכר לטובה דיש אומרים שהוא אליהו.
עכ”ל.

ולפי זה מובן מה שמובא בירושלמי מגילה (פרק ג הלכה ז), וז”ל: רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו א”ר פינחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב.
עכ”ל.

וכן במסכת סופרים (יד,ו), וז”ל: ועוד אמרו שכן צריך ליתן שבח והודאה על הגאולה ועל הפדות וחותם בא”י האל הנקמות המשלם גמול לאויבים ומגן לצדיקים ומושיע עמו מיד שונאיהם ואחר כך מקלס לצדיקים בורך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל רב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו אמר רבי פנחס צ”ל חרבונה זכור לטוב.
עכ”ל.

הרי לנו שצריך לומר על חרבונה “זכור לטוב”, כי לשון זו נאמר גם על אליהו הנביא, “זכור לטוב” וכמו שכתוב באוצר המדרשים – מדרש אלה אזכרה (הרוגי מלכות) “בא אליהו הנביא זכור לטוב”, וכן במחזור ויטרי (סדר סעודה פג) “הרחמן הוא ידרשנו לטוב וילמדנו לקח טוב וישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשרינו בשורות טובות ויצליחנו בכל דרכינו לטובה”, ואליהו הנביא נדמה לחרבונה.

והנה באותו מעמד שאמר חרבונה על העץ גבוה חמשים אמה למלך אחשורוש היתה אסתר באותו מעמד, ואם כן היה לה גילוי אליהו הנביא.

והשאלה היא האם כל אשה יכולה לזכות לגילוי אליהו הנביא או שרק אצל אסתר המלכה היה כן, או שיש עוד נשים שזכו לגילוי אליהו הנביא מהתנ”ך.
ואשמח מאד אם הרב יוכל לכתוב האם באפשרי שגם לאשה בכללי יהיה גילוי אליהו.

ולכאורה ביחידות אסור שיהיה גילוי אליהו כי אם הוא יורד בכל בחינותיו ובגופו ממש הוא חייב במצוות והרי הוא אסור ביחוד עם אשה.

ואם הוא בעין השכל כמו שהובא בשו”ת רב פעלים לרבנו הבן איש חי זיע”א חלק ג’ סוד ישרים חלק ג’ סימן ד’, וז”ל: ואשר שאלת ששמעת שהיה לרבינו הרש”ש ז”ל גילוי אליהו זכור לטוב, ובקשת להגיד לך השערת שכלי בדבר זה איך הוא, דע כי יש הזהרה לנו מדברי קבלה אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, על כן אין לנו לדבר באנשים גדולים ועצומים בהשערת השכל שלנו, ורק רשאי אני להגיד לך דבר אחד בגילוי אליהו זכור לטוב, דודאי בענין שיזכה האדם לדבר עמו פנים בפנים כמו שהיה לרבינו האר”י ז”ל, דבר זה קשה המציאות אפילו בדורות הראשונים וכל שכן בדורות האחרונים, ברם בזאת אפשר להאמין שיהיה גילוי אליהו זכור לטוב בהשכל של הצדיק, דהיינו יתלבש ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בעין השכל של הצדיק ויורה לו האמת, והצדיק אינו מרגיש בגילוי אליהו זכור לטוב בשכלו, אלא חושב שהוא משיג האמת בשכלו, ובאמת אינו כן אלא הוא משיג הדבר על ידי התלבשות ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בשכלו, ודבר זה נזכר בדברי מהרח”ו ז”ל בהקדמתו לשער ההקדמות שכתב וזה לשונו, גם נזכר בהקדמת התיקונים בכתיבת יד וזה לשונו, ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומייא, ואית מאן דעתיד לאתגלייא אפין באפין ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו’, עד כאן דברו, עיין שם, על כן חשבתי דרכי לומר כי אצל רבינו הרש”ש ז”ל היה גילוי אליהו זכור לטוב בטמירו בעין השכל דיליה, ועל ידו השיג הכללים בחכמה היוצאים ומוכרחים מדברי רבינו האר”י ז”ל עצמו שעליהם בנה כל הבנין שלו שבנה בנהר שלום ובסידור, ולפי זה מה שכתב בתיקונים הנזכרים לעיל אית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, היינו כמו גילוי אליהו זכור לטוב לרבינו האר”י ז”ל, ומה שכתב ואית מאן דעתיד לאתגליא ליה בטמירו בעין השכל היינו כמו גילוי שנגלה לרבינו הרש”ש ז”ל וא”ש את”ם.
עכ”ל.
ועיי”ש.

צ”ע האם אשה יכולה לזכות לגילוי אליהו בעין השכל כי נראה שגילוי אליהו בעין השכל מגיע על ידי עמל התורה, ואשה לא מחוייבת בלימוד תורה.

ובכללות אשמח אם כבוד הרב יכתוב ממה שיודע נשים שהיה להם גילוי אליהו הנביא זכור לטוב.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

לצאת ידי חובת שמיעת המגילה בטלפון או בתוכנת זום בשעת מלחמה לחיילים שאינם יכולים לקרוא או אין מי שיקרא להם
בס”ד
ליל י”ב אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
ישר כח על כל התשובות הנפלאות והמיוחדות!
וכעת נפשי בשאלתי:
האם חיילים הלוחמים כרגע בעזה או בצפון הארץ יוכלו לשמוע קריאת המגילה בשידור ישיר בטלפון או בתוכנת זום, במצב שאין הם יכולים לקרוא את המגילה או אין מי שיקרא להם והאפשרות היחידה היא שמיעת קריאת המגילה בטלפון או בזום, האם ניתן להסתמך על הדעות המקילות מאחרוני זמננו?
וכן יש לשאול לא במצב של מלחמה, אדם שנמצא במקום שאין לו אפשרות אחרת אלא לשמוע מקרא מגילה ע”י טלפון או תוכנת זום האם יצא ידי חובה.

תודה רבה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
טו”ב באדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד מו”ר הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
ישר כח על כל התשובות הנפלאות שאתם כותבים לי, וישר כח על כל התגובות, בענווה וחן, יהי רצון שכת”ר שליט”א יזכה להגדיל תורה ולהאדיר מתוך בריאות טובה ונהורא מעליאל אכי”ר.

וכעת נפשי בשאלתי, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
רבנו בחיי על ויקרא (א, יא) כתב על הפסוק, על ירך המזבח צפונה, וז”ל:
ודרשו חז”ל (בבא בתרא כה ע”ב) רוח צפונית אינה מסובבה, וכסא של שלש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם, וכן הכתוב אומר (תהלים מח, ג) הר ציון ירכתי צפון, ומזה שנינו איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון (זבחים מז.
), אין ספק כי התנא הזה היה יודע כי בית המקדש הוא מקום הקרבנות, אבל מה שהזכיר בלשון שאלה איזהו מקומן של זבחים, הכוונה באיזה רוח, והוא משיב שחיטתן בצפון, כי כן הוכיחו חז”ל מן הכתוב הזה הנזכר בקרבן עולה.
ומה שאמר ודמן טעון הזיה על בין הבדים, פירושו כנגד הבדים שהוא מקום שהשכינה שם, וכענין שכתוב (שיר השירים א, יג) בין שדי ילין, כלומר בי”ן שד”י וביאור אותיותיו שני בדי הארון.

ובפרקי רבי אליעזר (פרק ג) ארבע רוחות נבראו בעולם, מזרח שמשם האור יוצא לעולם, דרום שמשם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם, מערב שמשם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאין לעולם, צפון שמשם החושך יוצא לעולם, ורוח צפון בראו ולא גמרו, אמר הקב”ה כל מי שיאמר אני אלוה יבוא ויגמור הפינה הזאת שהנחתי.
עכ”ל רבנו בחיי.

וצ”ע מה שכתב רבנו בחיי “וכסא של שלש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם” ואיך זה יכול להיות, שהרי לפי חז”ל במשנה (אבות א, ב), כתוב: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
עכ”ל המשנה.

ואנו יודעים שהכוונה “בעבודה” לקרבנות, שהם אחד משלושת עמודי העולם.

אם כך, איך נוכל לטעון שהקרבנות הם רגל רביעית? ואם הם חלק משלושה עמודים, עדיין צריך עיון מה הרביעי שהרי “כסא של שלוש רגליים אינו עומד”.

ותלמידי יהב נהוראי בגים הי”ו (עפולה גבעת המורה ת”ו) רצה לומר, וז”ל:
נראה לענ”ד מה שכתב רבנו בחיי [ויקרא א’, י”א] שכסא צריך ארבע רגליים: רומז לענ”ד על כסא הכבוד שמובל על ידי ארבעת חיות הקודש, שהגרסה שלהן בעולם החומרי: האבות ודוד.
לכן כתוב בספר ‘שערי אורה’ (שער שלישי ורביעי) “וכשנולד יהודה, שהוא סוד מגן דוד, שהוא בסוד הרגל הד’ [הרביעית]”, כלומר שהרגל האחרונה היא מלך המשיח שבא לייצב את העולם במלכות ה’.

ואם תקשה היכן המשיח עד עכשיו ואיך העולם יציב “בלעדיו”, אין זו קושייה שהרי כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג’) שאחד מ-שבעה דברים שנבראו ביום הראשון הוא שמו של המשיח, כלומר שהיה בכוח ולא בפועל.
וכנ”ל דרשת חז”ל על הפסוק “ורוח אלהי”ם מרחפת” שזו רוחו של משיח (בראשית רבה ב’, ד’) ואולי יש קשר לכך שחכמי ישראל דיברו עם נשמתו וכו’.
צ”ע.
והטענה שלי: ארבע הרגליים שרבנו בחיי דיבר עליהן, הן הן רגלי העולם שאנו מכירים: האבות ודוד (המשיח).
עכ”ל.

ועדיין צ”ע האם זה פשט הדברים בביאור דברי רבנו בחיי.
ואשמח מאד אם כבוד הרב יוכל לבאר לי את הפשט בדברי רבנו בחיי.

כל טוב ובשורות טובות
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
ליל יח אדר א’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
תודה רבה על כל התשובות הנפלאות והמיוחדות.

וכעת נפשי בשאלתי:
בעל מקצוע שהזיז כלוב שהיה בו תוכי יקר מאד ברשות הבעלים או שלא ברשות הבעלים כדי לתקן משהו בבית הבעלים, והכלוב נפתח ולא ברור אם זה ברשלנות או לא ועף התוכי מתוכו, האם הוא חייב לשלם על התוכי שעף.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
ליל יח אדר א’ תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט!
בעל חיים מפוחלץ מה דינו לענין שבת איזה מוקצה הוא באופן שהוא לנוי, האם מותר להזיז אותו לצורף גופו או מקומו.

כל טוב
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
ליל יח’ אדר א’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
למדתי היום (יז אדר א’ ה’תשפ”ד) בספר “פרי מגדים” של רבי יוסף אירגס זצוק”ל וזיע”א, וראיתי שכתב באות קכ”ט מספר חסידים (ואמנם לא הבאתי את לשונו כי העדפתי להביא את לשון ספר חסידים), וז”ל ספר חסידים, (סימן תשנ”ד):
כל הנביאים קודם שהיו מתפללים על ישראל, היו ישראל מבקשים לנביאים שיתפללו עליהם, והנביאים היו אומרים תעשו תשובה ונתפלל עליכם.
והיו אומרים (אם יש להם דיין שישפוט אותם או אומרים נביא) תהיה דיין ותשפוט, ואם שומעים לו אז מתפלל עליהם, והקב”ה עונה אותן, וכל מי שאינו עושה בזה הענין אסור לעבור להתפלל בשביל ישראל.
עכ”ל.

עוד כתב בספר חסידים – (סימן תשנ”ה), וז”ל:
בזמן שמתענין על דבר אחד כגון בתעניות ובה”ב אחר יום טוב, ובין ראש השנה ליוה”כ ויוה”כ עצמו, או בשביל גזירה או בשביל מגיפה, שמבקשים לצדיק גמור שיתפלל עליהם, צריך לצדיק לחקור איזו עבירה יש ביניהם, ויאמר אם אתם חפצים שאתפלל עליכם, נתקן אותו עון תחלה.
ואם אינן נשמעין לו אל יתפלל עליהם, כי יותר עון הוא שיתפלל והעון בידם.
ואם יהיה שום דבר בעיר, יאמרו מה הועיל לנו אותו צדיק, כמו שאמרו לר’ חנינא, ר’ יהושע צלי ואתי מיטרא, ואתה עוצר לנו המטר, ואח”כ התפלל הוא וריב”ל ולא בא גשם, אמר להם לא ר’ יהושע מביא גשמים ולא אני עוצר גשמים, אבל כשראה ריב”ל שום עבירה בהם, מוכיחם ושומעין לו, אבל אני צועק להם ואין שומעין לי.
וכו’… עכ”ל.

ולפי זה עלה לי שאלה הרי ידוע הוא שישנם כמה וכמה תלמידי חכמים וצדיקים (כמובן היראים והשלמים) שמקבלים קהל ומברכים ומתפללים על המבקש מהם ברכה או עצה בשעת צרתו, ועלה בדעתי לשאול לפי הנ”ל על מה הם סומכים לברך ולהתפלל על כל אחד בלא ששואלים וחוקרים אותו את הצריך תיקון במעשיו בשמירת התורה והמצוות, ולסור מעבירות שבידו.

הרי לספר חסידים הנ”ל (סימן תשנ”ד) אסור להתפלל אם לא בדקתי מעשיהם אם יש להם מה לתקן במעשיהם.

וכן לפי מה שכתב (סימן תשנ”ה), שאם אין נשמעין לו לתקן את העון תחילה אל יתפלל עליהם.

וצ”ע עיון כל ענין זה כי היום ממש רווח שבאים לכל מי תלמידי חכמים וצדיקים לבקש ברכות ולא ראינו (בכל אופן היכן שהיינו) ששואלים אותם האם צריכים לתקן את מעשיהם.
וחשבתי לעצמי שהיום מה שבאים לצדיקים והוא לא אומר להם לתקן את מעשיהם, כי עצם זה שבאים לתלמיד חכם ולצדיק יתכן שבמשך הזמן ע”י הארת פנים של החכם והצדיק יגרום להם לתקן את מעשיהם.

ועוד יתכן שהיום התלמיד חכם והצדיק הם יותר בבחינת לתת להם מרגוע נפשי ליסורים שעוברים, ועל כן אין הם מחוייבים לבדוק את מעשיהם כי רק מעודדים את נפשם ורוחם, ונוסכים בהם תקווה.

אבל עדיין צ”ע כל ענין זה.

ואשמח מאד אם כבוד הרב יוכל לבאר לי ענין זה בס”ד.

כמו כן יש עוד לשאול בענין מה שעושים פדיון נפש עם ק”ס מטבעות מכסף עפ”י נוסח הרש”ש זיע”א או נוסח רבנו החיד”א זיע”א, או נוסח של רבי נחמן מברסלב זיע”א, האם כל זאת מועיל לחולה או לכל מי שמבקש פדיון נפש בלא שעשה תשובה על מעשיו.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

משך קיום העולם לפי מדרש אותיות דרבי עקיבא
בס”ד
ליל כ’ אדר א’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
ישר כח עצום על כל התשובות המיוחדת שכת”ר כותב לי אני מודה מאד.

שה’ יתן לכם אריכות ימים ושנים טובות בבריאות טובה ונהורא מעליא אכי”ר.

וכעת נפשי בשאלתי:
במדרש אותיות דרבי עקיבא (נוסחא א’ לפי דפוס קושטא וינציא וכת”י), אות ב’ כתוב, וז”ל: ד”א בית, מה נשתנה בית מכל האותיות שברא בו הקב”ה כל סדרי בראשית אלא מפני שגלוי וידוע היה לפני הקב”ה ששני פעמים עתיד העולם ליחרב אחד בימי המבול ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנים, שבי”ת בגימטריא שנים.
עכ”ל.

הנה לפי מה שכתוב במדרש אותיות דרבי עקיבא משמע שהעולם יהיה קיים ששת אלפים תשעים ושלש שנים.
ואשמח מאד לביאור במדרש זה.

ואיך זה מסתדר עם הגמ’ בסנהדרין )צז ע”א), וז”ל: אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו, וכו’ עכ”ל הגמ’.

ומה המשמעות של צ”ג שנים אחר השש אלפים, האם יש הסבר מדוע דווקא צ”ג שנים ולא יותר או פחות.

ועוד אשאל האם מי שחושב שהעולם יהיה קיים יותר מששת אלפים (או יותר ממ”ש במדרש הנ”ל) האם הוא נחשב לכופר בתורה.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
מוצאי שבת קודש פרשת כי תשא ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
כתב בספר פרי מגדים לרבי יוסף אירגס זיע”א סימן קנ”ה משם ספר החינוך פרשת משפטים מצוה פו, וז”ל (אני מביא כאן את לשון ספר החינוך):
שלא לישבע בעבודה זרה:
שלא נשבע בשם עבודה זרה אפילו לעובדיה, ולא נשביע לגוי בה, שנאמר (שמות כ”ג, י”ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
ובכלל האזכרה שמענו בין נשבע בין משביע, ויש מפרשים שעיקר לאו זה אינו בא אלא בעוסק עם הגוי ביום אידו ומרויחו דאזיל ומודה, וקא עבר על לא תזכירו, כלומר שלא יזכירום אחרים על דרך הזכרה האסורה להם, דהיינו על דעת לעבדם שהוא אסור אף להם גם כן מן התורה, שבני נח מוזהרים על עבודה זרה, וע עוד הוסיפו זכרונם לברכה הרחקה, ואמרו בסנהדרין (ס”ג ע”ב) שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית.

משרשי המצוה, להרחיק כל ענין עבודה זרה בין במעשה בין בדיבור עד שלא יעלה זכרה בלבבינו לעולם.
והשגיחו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו שבמ”ד מקומות הזהירתנו התורה עליה לרוב מיאוסה, צא וחשוב.

מדיני המצוה, מה שאמרו שאפילו להזכיר שם עבודה זרה שלא בדרך שבועה אסור, ושכל עבודה זרה הכתובה בספרי הקדש מותר להזכיר שמה, כגון פעור ובל ונבו וכיוצא בהן, ושאסור לגרום לאחרים שידרו ויקיימו בשם עבודה זרה, אבל אינו לוקה אלא הנודר והמקיים בשמה, דהיינו הנשבע בעצמו ולא המשביע, ואף על פי שהמשביע כמו כן בכלל הלאו הוא לפי דעת הרמב”ם זכרונו לברכה, ויתר פרטיה מבוארים בפרק ז’ מסנהדרין (ס’ ע”ב, וס”ג ע”ב).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

והעובר עליה ונשבע בדבר מכל הנבראים שיאמינו בם הכופרים הסכלים, על צד הגדולה, חייב מלקות, כן כתב הרב זכרונו לברכה, ואף על פי שאין בו מעשה, מרוב חומר עבודה זרה הוא.
עכ”ל.

הנה כתב שהוסיפו ז”ל הרחקה, ואמרו בסנהדרין (סג ע”ב) שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית.

וצ”ע האם עבודות זרה שקיימות היום מותר להזכיר אותם, לדוגמא לומר לחבירו כציון מקום להמתין לו בצד עבודה זרה זו, וכן האם מותר להזכירם בכלל כי הרי לא כתובות בתורה.
איני יודע שמות של עבודות זרות היום.
אבל זו השאלה שעלתה.

והאם כל העבודות זרות היום יש בהם ממש כמו בודהייזם וכדומה.

בשורות טובות ושבוע טוב
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד
מוצאי שבת קודש פרשת כי תשא ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט!
אדם שלא הניח תפילין מעולם, והניחו לו תפילין של ראש על מקום הנחת התפילין בראש בלי לכרוך את הרצועות ולהדק אותם סביב לראשו אלא רק הניחו את הבית של תפילין של ראש על ראשו, האם יצא בזה מקרקפתא דלא מנח תפילין.
כך שמעתי שיעץ איזה רב לעשות עצה זו, ולא ידעתי אם נכון הדבר או לא.

והוא הדין לכאורה בתפילין של יד אם הניחו לו את התפילין במקום הנחת התפילין של יד (באופן שיודעים אם באיזה יד הוא מניח) מבלי להדק ולכרוך את התפילין של יד על היד האם נחשב לו כהנחת תפילין.

תודה רבה כבוד הרב על כל התשובות הנפלאות.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

שאלות בעניני גרים – וגרים שהתגיירו ע”י בית דין בקטנותם
בס”ד
ליל א’ אדר ב’ ה’תשפ”ד

לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!

אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!

וכעת נפשי בשאלתי:
א.
מה הדין בגר קטן שהרג בגיותו, האם חייב מיתה או שנאמר שכעת הוא ישראל ולא חייב?
ב.
גר קטן שנתגייר ע”י בית דין ומיחה כשהגדיל, ועכשיו רוצה להתגייר שוב האם צריך הטפת דם ברית או סגי ליה בטבילה בלבד?
ג.
גר קטן שמיחה כשהגדיל ובקטנותו נגע ביין האם היין נהיה נסך למפרע?
ד.
גר קטן שמיחה כשהגדיל ובקטנותו שחט בשר (ועיין שו”ע יו”ד סימן א’ סעיף ה’) האם שחיטתו פסולה למפרע?
ה.
ישראל שנשא גרת צדק קטנה שהתגיירה בקטנותה עפ”י בית דין ואחר שהגדילה מיחתה, ויש לו ממנה ילדים קודם שהגדילה, האם כעת הילדים גויים למפרע, ויצטרכו לעבור גיור?
ו.
ישרא שנתן הלוואה לגר קטן שנתגייר ע”י בית דין בקטנותו, וכשהגדיל מיחה, האם מותר לישראל לקחת ממנו ריבית על ההלוואה שהיתה בזמן קטנותו שעדיין היה גר?

תודה רבה על כל התשובות הנפלאות, ה’ ישמח אתכם ויתן לכם אריכות ימים ושנים טובות אכי”ר.

חודש טוב ומבורך ושמח אכי”ר.

בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

בס”ד

ליל א’ אדר ב’ ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט !
א.
ידוע הוא שאין מקבלים גרים מעמלק, האם מותר לקבל מהם לעבד כנעני באופן שטבל וחייב במצוות כמו אשה, כי ממה שהמן מכר עצמו למרדכי היהודי לעבד, ונראה שמרדכי היהודי עשה כדין כל מה שכתוב בשו”ע יו”ד סימן רס”ז , ונראה מכאן ראיה שמקבלים עבדים מעמלק באופן שיהיו חייבים במצות כמו אשה.

ב.
ידוע הוא דהמן מכר עצמו לעבד למרדכי היהודי כמו שכתוב בתרגום על מגילת אסתר (פרק ג’ פסוק ב’) על “ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה”, וז”ל: ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא היה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחם.
עכ”ל.
וכן עיין בתרגום הנ”ל (פרק ג’ פסוק ד), מה שכתב, וז”ל: וכו’… ולא קבל פתגמי דהמן ארום חוי להון די להמן לא הות סגיד על דהוה עבדיה דאזדבין ליה בטולמת לחם וכו’.
עכ”ל.

יוציא אם כן דהמן הרשע היה עבדו של מרדכי היהודי, ומסתבר שהיה עבדו כפי כל ההלכות הכתובות בהלכות עבדים (שו”ע יו”ד סימן רסז), ואם כן גם בני המן הרשע (ולכל הפחות אותם שנולדו אחר שנמכר לעבדות למרדכי היהודי), הם גם כן עבדי מרדכי היהודי.

ג.
מובא בהוספה מתרגום ראשון על מגילת אסתר (מובא במנות הלוי פרק ה, פסוק יג) שהמן נמכר לעבד למרדכי היהודי, וצ”ע היאך מרדכי היהודי היה יכול לקנות את המן לעבד, והרי מבואר שם במדרש (תרגום ראשון) שמרדכי היהודי והמן היו שרי צבאות של אחשורוש להלחם בעיר ששמה הינדקי, וידוע הוא ש”דינא דמלכותא דינא” כלפי אחשורוש, ואחשרוש מינה את המן להלחם עם צבאו, ואם כן מרדכי היהודי לא יכול לעשות דבר נגד המלכות של אחשורוש, ולקנות את המן עבד בעוד שהוא שר צבא בצבא אחשורוש, והוא גוי, ויש בו “דינא דמלכותא דינא” יותר.
וצ”ע.
(יתכן שלא כתבתי ברור את השאלה).

תודה רבה
חודש טוב מבורך ושמח אכי”ר
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

אשמח מאד אם תוכלו להסביר לי את נקודת המחלוקת בין הרמח”ל לגר”ח מוולאזין בענין “אין עוד מלבדו”.

ערב טוב ! למאן דאמר דקטורה היא הגר, צ”ע מדוע בני קטורה אינם נקראים ג”כ “פרא אדם” כישמעאל, הרי לדעת רבנו עובדיה ספורנו בפירושו על התורה ההסבר ב”פרא אדם” הוא, וז”ל: פרא אדם.
פרא הוא חמור הבר אמר שיהיה חמור במזגו מצד האם המצרית כאמרו על המצרים אשר בשר חמורים בשרם ושיהיה חמור הבר בהיותו שוכן במדבר כאמרו ויגדל וישב במדבר ושיהיה אדם מצד אביו כאמרם ז”ל שעשה ישמעאל תשובה.
עכ”ל.
ואם כן גם בני קטורה הם בני הגר שהייתה שפחת אברהם אבינו וצ”ע מדוע אינם נקראים “פרא אדם”.

בגמרא נדה ל ע”ב כתוב שמלמדין את כל התורה כולה את העובר.
האם ידוע מי הוא המלמד האם זה מלאך או נשמת האדם.
וכן האם הוא לומד כבר מתחילת ההריון, או רק לאחר זמן בהריון.

שלום וברכה ! האם שכר המצוה שעשה ילד קטן אחרי גיל חינוך שונה מגדול שעשה מצוה, כי אחרי הכל הקטן עשה מצוה, ולכאורה ינתן לו שכר על זה, אלא דאם כן מה הוא ההבדל מבחינת השכר בין גדול וקטן שעשו את המצוה דהרי גדול הוא מצווה ועושה וקטן אינו מצווה ועושה.

מעשה דחולדה ובור
בענין מה שמובא בגמ’ תענית (ח ע”א), וז”ל: ואמר רבי אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
עכ”ל הגמ’.
ועיי”ש פירש”י ובתוס’ ד”ה ד”ה בחולדה ובור כך בהקב”ה על אחת כמה וכמה, מה שכתבו, וביתר ביאור הסיפור שמובא ברש”י ובתוספות הובא בספר הערוך – אות החית ערך חלד, עיי”ש.
ואכמ”ל.

שאלתי היא האם ידוע מי היא הריבה שטבעה ומי הבחור שהציל אותה?
כי מצאתי בספר אוצר חיים של רבי יצחק דמן עכו סימן קמ”א (מהדורת הרב תורגמן) דבר פלא:
א’.
שינוים מעט בסיפור ממה שכתוב במקור.

ב.
כתב בתחילת דבריו.

וז”ל (ואולי לתועלת הענין אביא כאן את כל לשונו.
לפחות את הסיפור לא את דברי הסוד בסיפור):
אהיד”ע משתכל במעשה הנזכר בדברי רז”ל על בתו של ר’ מאיר התנא ז”ל עם ר’ יוסי הכהן ז”ל, בחולדה ובור וראיתי בו סוד על דרך האמת וצריך אני לכתוב המעשה תחלה וזהו אמרו, כי יום מן הימים הלכה בתו של ר’ מאיר לטייל בפרדס והיא היתה יפת תאר ויפת מראה מאד, היא מתהלכת בפרדס גדול זה ותעתה בו ולא ידעה לשוב לפתח הפרדס לצאת ממנו, ולרוב הילוכה הנה והנה לבקש את הפתח צמאה לשתות מים ונזדמן לה מקום שהיתה בו בריכה גדולה שהיו בה מים ויבשו ולא נותר מהם רק מעט באמצעה, ירדה בו לשתות וטבעה בטיטה שהיה רב עד חצי גופה ויותר, בקשה לצאת ולא יכלה ועמדה שם עד בין הערבים והיא צועקת לאמר הושיעוני והצילוני ומזה הטיט הוציאוני.

והזמין לה הקב”ה איש יהודי חסיד גמור ושמו ר’ יוסי הכהן, ובא לה ואמר לה בת מי את אמרה לו בת ר’ מאיר התנא אנכי ובאתי לפרדס זה לטייל בו ותעיתי וגו’, ועתה הוציאני ומי יתן לך שכרך, ויאמר לה אין אני מבקש מאביך אלא שתנשאי לי לאשה ותאמר לו, ומי אתה ויאמר לה אני כהן התלמיד העוסק בתורה יומם ולילה ותאמר לו אנשא לך לאשה, ויאמר לה השבעי לי ותשבע לו וירד אחריה ויוציאה חוצה ויטהר את בגדיה וילך עמה, הוציא אותה מהפרדס, ובעודם הולכים מצאו בדרך מקום בור ולידו חולדה, ותאמר לו יהיו בור זה וחולדה זו עדים בפניך שלא תנשא לזולתי, וקבל על עצמו שיהיו עדים אלו, ויפרדו וילך הוא לביתו והיא הלכה לבית אביה.

ויהי היום וזקני עיר גדולה של יהודים מבקשים ת”ח לשכון עמהם, ויקם ר’ יוסי זה וילך עמהם ויקח את אמו עמו וילך עמהם, וישכון עמהם שנים, וכראות בני הקהל את חכמתו והוא ואמו חסידה גמורה, עמדו וחלו את פניו לישא אשה מבנות בני העיר, והוא תמיד ימאן כי יזכור לבתו של ר’ מאיר, ודוה לבו ואין לו למי יגלה, ואמו ג”כ מחלה פניו שישא וימאן ולא יאמר הטעם.
עד שהפצירו בו מאד ויעש כן ותהר האשה ותלד לו בן ותגמלהו אמו, ותהר עוד ותלד לו בן שני ויגדל הבן הראשון ויהי הוא מתהלך בשדה, והנה ויפול בבור שהיה ברחוב וימת, ויהי הבן הקטן ישן ותבא חולדה ותנשוך בעורפו נשיכה חזקה עד מאד וימת גם הוא.
כראות אמו החסידה ב’ מקרים אלה הרעים בשני בני בנה אמרה לא מקרה הוא, ותעמוד ותקרא לבנה זה ותאמר לו לאמר הואיל ואין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון, יודעת אני בעצמי ידיעה ברורה שלא מתו בניך בעווני, פשפש נא במעשיך וראה מה עשית ומה היה העוון הגדול הזה אשר המית שני בניך אלה.

ויאמר לה בנה איני יודע בי חטא ועון אשר מתו בני אלה בו, רק אחד והוא שכך וכך קרה לי עם בתו של ר’ מאיר ואולי חטא זה שלא קיימתי את דברי עמה המית את בני ונתקיים בי מקרא שכתוב יד העדים תהיה בו בראשונה וגו’, באו העדים שהם חולדה ובור והמיתו את הבנים אשר נולדו לו מאשה זו אשר הכרחתני לישא אותה.
כשמוע אשתו את דבריו אלה ותאמר לו לך עתה ותשאנה והביא אותה עמך ולאהבתך אשרת אותה, ואדברה.
והבת (של רבי מאיר) ג”כ לא שמעה לקול אביה ואמה להנשא לילוד אשה בכל אלו הימים שעברו, אבל עשתה את עצמה כשוטה מקרעת כסותיה ומדברת דברי הבאי, למען לא יבקש אדם לישאנה ותשמור את הסוד ותמנע מלומר טעם מיאוניה להינשא.
וכל איש חכם או עשיר או מיוחס אשר יבא ויבקש מר’ מאיר את בתו זו, יאמר לו שוטה מוחלטת היא אינה ראויה לאיש.

ויעמוד ר’ יוסי זה וילך לו מעיר אל עיר עד אשר הגיע לעירו של ר’ מאיר, וילך אל בית מדרשו ויבקש ממנו את בתו להשיאה, ויען אותו ר’ מאיר אינה הגונה לך וגו’, ויאמר לו ר’ יוסי אעפ”כ הרשיני ואלך אליה ואדבר עמה אולי תתרפא וישוב דעתה לה, ויאמר לו לך.
וילך אליה והיא לא הכירתהו ובקשה להתנהג עמו בדרך שטות כמנהגה עם זולתו, ויאמר לה התזכרי ביום פלוני וגו’ וספר לה כל המעשה, כששמעה את דבריו אלה בכתה ונאנחה ותאמר לו זכרתי, ומי הגיד לך ענין זה ויאמר לה אני הוא, ותחי רוחה ותאמר לו ולמה זה לא קיימת דבריך ושכחתני והנחתני עד עתה, ויאמר לה מוכרח הייתי, ועתה הנה באתי לישא אותך.

ויספר ר’ יוסי לר’ מאיר את כל הדברים האלה וישמח ר’ מאיר מאד, ויתן אותה לו לאשה ויקחה ויבא אליה ותהר ותלד לו ז’ בנים ע”כ דברי המעשה.
עכ”ל.

והנה וכתב כאן מפורש בדבריו, שהריבה הייתה בתו של רבי מאיר.
וצ”ע היא בתו של רבי מאיר בעל הנס.

וכתב שהבחור היה רבי יוסי הכהן.
וצ”ע אם הוא רבי יוסי הכהן הידוע לכאורה נראה שלא מסתדר שיהיה חתנו של רבי מאיר בעל הנס אלא אם נאמר שהיה רבי מאיר אחר.

ואשמח מאד לדעת אם יש לכם איזה ידיעה על ענין זה.

מלבד זאת האם יש לכם מה להרחיב בענין זה של החולדה והבור.

תודה רבה על כל התשובות הנפלאות והמיוחדת.

כל טוב
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

שלום וברכה ! מה הדין בקטן שראה חלב שחלבו גוי ואותו גוי נתן לו מן החלב שחלב, האם אותו קטן נאמן לומר שהחלב הוא מבהמה כשרה, ויוכלו לשתות מהחלב, ואם נאמן האם יהיה נאמן לומר שחלב אותו הגוי בשבת בשביל עצמו ולא בשביל הקטן, ויהיה מותר לשתות מן החלב ביום השבת.
תודה רבה רן אבוחצירא

שלום וברכה ! בחשוקי חמד על בבא מציעא (קה ע”ב) מעמ’ תסד עד עמ’ תסו, דן בענין להתיר לרופא מנתח שנתח ביום שבת קודש לעשן סיגריה לפני שמנתח, כי טוען הרופא שאם יעשן סיגריה לפני הניתוח יהיה לו יותר ריכוז בעת הניתוח והביא שם כמה צדדים לכאן ולכאן, וכן דן שם בענין להטיס רופא מנתח לביתו כדי שיוכל לנוח כדבעי, והביא צדדים להתיר (בענין הטיסה למנוחה).
ובעקבות זה עלתה לי שאלה האם מותר לחייל שלוחם בעזה ביום שבת קודש לעשן כי טוען שהסיגריה תעזור לו להיות יותר מרוכז בעת הלחימה (איני מעשן ועל כן איני יודע או מבין את הצורך, אך זאת הטענה).
יש לציין שאותו חייל שומר שבת ואין לו נסיון של עישון ביום השבת במצב רגיל שאינו מלחמה (אע”פ שמיד שיוצאת השבת הוא מעשן), אבל כעת בעת לחימה שהוא מצב לא נורמטיבי שואל אם מותר לו לעשן כדי להיות מרוכז יותר בלחימה.
תודה רבה רן אבוחצירא

שלום וברכה ! האם קדושת ארץ ישראל הוא דבר שהוא בעצם, או שקדושת הארץ נובעת מחמת שהקב”ה החליט שזאת הארץ שבה יקיימו את המצות התלויות בארץ, ואם כן המצוות שתלויות בארץ גורמות את קדושה, או שאפילו ללא שום מצות התלויות בארץ יש קדושה לארץ ישראל.
בברכה תודה רבה על כל התשובות הנפלאות – רן אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

נס של נר המערבי האם היה גם בנס של המנורה בבית המקדש בזמן החשמונאים
בעין יעקב על מנחות אות י”ט (פו ע”ב), איתא:
“צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ” (ויקרא כד).
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, (אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן), “אֵלֶיךָ” וְלֹא לִי.
לֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ.
שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא אֲכִילָה אֲנִי צָרִיךְ, וְלֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ.
(מ”א ו) “וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים”.
תָּנָא, שְׁקוּפִים (בחוץ) [מִבִּפְנִים], וַאֲטוּמִים (בפנים) [בַּחוּץ] .
לֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ.
(ויקרא כד) “מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֵל מוֹעֵד”.
עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל.
וַהֲלֹא כָּל אוֹתָם הַשָּׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא, עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְיִשְׂרָאֵל.
מַאי עֵדוּתָהּ? [אָמַר רָבָא], זֶה נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ.
מִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק, וּבָהּ הָיָה מְסַּיֵם.
עכ”ל.

ונשאלתי בליל כ”ה שבט ה’תשפ”ד ע”י ידידי היקר תמיר עובד הי”ו (עפולה) בשיעור בבית הכנסת “בית מאיר” (עפולה), האם הנס של נר המערבי היה גם בזמן החשמונאים שהדליקו את המנורה בבית המקדש ונעשה נס ודלקו שמונה ימים, שממנה היה מדליק ובה היה מסים, לדעה האומרת שחילקו את השמן לשמונה ימים וכל יום נתנו מעט שמן ודלק שמונה ימים, או שהיה נס כללי שדלקו הנרות שמונה ימים, מבלי יחס לנס הפרטי שהיה בכל יום שממנה (היינו מנר המערבי) היה מדליק, ובה היה מסיים.

ונראה לעניות דעתי מסברא שגם הנס של נר המערבי היה בבית המקדש בנס של החשמונאים במנורה שדלקה שמונה ימים, כי אדרבא ע”י נס זה היה נראה יותר העדות ש”השכינה שרויה בעם ישראל”.

ואשמח לדעת מה דעת כבוד הרב על זאת.

בס”ד
ליל כ”ט שבט ה’תשפ”ד
שלום וברכה!
נשאלתי ע”י ידידי היקר תמיר עובד הי”ו (עפולה) מה הדין בכלאי הכרם, כאשר הגפנים מודלים ומתחת מצמיח חיטה במצע מנותק מהקרקע האם מותר, ואין בזה משום כלאי הכרם.

תודה רבה על כל התשובות ונפלאות והמיוחדת.

ה’ יתן לכם אריכות ימים ושנים טובות בבריאות נחת שלווה ושמחה אכי”ר.

באהבה רבה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

שלום וברכה ! האם מותר לגבר לעשות טיפולי פנים משמרים/מונעים מפני קמטים בעור הפנים או אפילו טיפולי פנים להפשטת קמטים בעור הפנים.
האם אין בזה משום לא ילבש וכו’.
ועוד צ”ע האם מותר לאשה לעשות את הטיפול הנ”ל אע”פ שאינו טיפול רפואי.
ישר כח על כל התשובות הנפלאות.
בברכת התורה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה.