הובא בשם אחד מגדולי ומנהיגי הדור שליט”א דיש לכוון על הנך רשיעי בברכת המינים ושם אמרי’ מהרה תעקר ותשבר וכו’ ואע”ג דברוריה אמרה בברכות י ע”א יתמו חטאים ולא חוטאים מ”מ כבר הארכתי בכ”מ בביאור דעת ר”מ בגמ’ שם (עי’ בחידושי על הגמ’ שם וכן על המכילתא דרשב”י פ’ בשלח ובתשובות בנידון זה ולא אכפול כאן הדברים) ומבואר דיש כמה פעמים שמצינו שמתפללים על החטאים שהם החוטאים בכמה מקומות במקרא כדכתיב בני אם יפתוך חטאים ועוד דוכתי.

ויש להוסיף דע”ז ממש נתקן ברכת המינים על מה שהיו מצערים לישראל שאין צרה גדולה מזו כמ”ש הרמב”ם בביאור תקנה זו.

וכל מי שפועל להעביר ישראל מן הדת הוא הוא המשומד דמיירי ביה הרמב”ם לענין ברכת המינים ודיני משומד כלל תליין גם בגדרים אחרים ולא רק בענינים סמליים, כמבואר בפוסקים ביו”ד סי’ ב (עי’ במעדני השלחן על השו”ע שם שהביא דברי הפוסקים בזה).

הנה מה שיחיד יכול להוסיף בתפילתו זה מפורש בגמ’ פ”ק דע”ז ד”ח ומה שהותר אפי’ לצורך רבים זה מפורש בשו”ע או”ח סי’ קיט.

(ועי’ בשו”ע שם פרטי דיני ההוספה לב’ הדעות, ולצאת ידי דעת רבינו יונה צריך לומר בקשה לציבור קודם סוף הברכה וכ’ המשנ”ב בשם הפמ”ג שנוטה דצריך לומר קודם ברוך אתה ה’ ויש להוסיף דצריך לומר סמוך לחתימה מעין חתימה כמ”ש המשנ”ב גופא בכ”מ סי’ קיד סקכ”ט וסי’ קיז סקט”ו ועוד).

ומוכח במשנ”ב סקי”ב דההיתר להוסיף בברכות הוא גם בציבור דכ’ שם שכשחלה מהרי”ל הוסיפו בסלח לנו ואע”ג דלצורך יחיד אין להאריך אבל מהרי”ל שאני דרבים צריכים לו כצורך רבים דמי דמותר להאריך.

ועי’ בסי’ סח ס”א ובסי’ קיב ס”ב ובעוד דוכתי פלוגתת הראשונים וכן המחבר והרמ”א אם מותר להוסיף פיוטים בברכות, אבל בניד”ד הוא מפורש בגמ’ להתיר וגם השו”ע מסכים לזה וכנ”ל, הלכך צריך לומר דהוספה של בקשה בברכת בקשה הוא דין אחר (ובתשו’ אחרת כתבתי ליישב בזה מה שאע”ג דבזמנינו נהגו שלא להוסיף בפיוטים ברוב הברכות ושלא לחדש נוסחאות חדשות כלל מ”מ לא מצינו שלא נהגו להוסיף בבקשות ביחיד ואדרבה נזכר גם באחרונים להוסיף בקשות, והטעם משום דהוספת בקשה פרטית בברכת בקשה היא מדין אחר ובזה ליכא נטל”פ כלל).

אולם למעשה האידנא לא נהגו בד”כ להאריך בנוסחאות חדשות בציבור, ונראה הטעם לזה דסברו שצריך לזה הסכמת הציבור עכ”פ לכתחילה, והאידנא אינו מצוי מי שיכול לתקן תקנה על כלל הציבור דאין כח ב”ד יפה האידנא, ולכן לכתחילה לא יוסיפו זה בציבור בלא תקנת כל גדולי הדור שיסכימו להוסיף נוסח כזה בציבור (ומן הסתם שלא יעשו כן).

ויש לציין דנוסח ארץ ישראל בזמן הקדום בברכת המינים הי’ והנוצרים והמינים וכו’ ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, ואפשר דאין כוונת נוסח זה שכך נתקן קודם לכן אלא ס”ל שמינים הוא שם כולל וכמו שכתבו בכ”מ דהטעם שהדביקו חז”ל שם מינים על כמה מיני כפרנים הי’ משום שכולל כמה מיני כתות של מינים וכמ”ש בירושלמי לא גלו ישראל עד שנעשו כ”ד כתות של מינים (וכמו שמצינו כמה מיני מינים כגון נוצרים צדוקים ובייתוסים וטובלי שחרין וכותים ומתייונים ואיסיים מכמה מינים ועוד אף שעיקר השם מינות פרש”י דקאי על תלמידי ישו ונזכר שנקרא ע”ש פילוסוף שהי’ נקרא כן מ”מ יש במשמעו כולל כמה מיני כופרים כ”כ הקדמונים), ובני א”י שסבלו מהם כמ”ש באגרת רב שרירא דנפיש שמדא בא”י תקנו כנגדם הוספה בתפילה בציבור.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 117

לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.