לכאורה יקיף עמהם דאמירת נוסח ההושענות דוקא אינו לעיכובא דעיקר המנהג המבואר בשו”ע סי’ תרס ס”א וס”ב וברמ”א ומשנ”ב שם הוא הקפה בלולב ולא נזכר שם להדיא דהוא תלוי בהושענות, ודבריהם ע”פ הגמ’ סוכה מג ע”ב כמ”ד הקפה במקדש בלולב.
אולם בטור בריש סי’ תרס משמע שההקפות הונהגו עם ההושענות, וגם בסוף הסי’ שם כתב לדעתו דבשבת כיון שאומרים ההושענות כיון שהוא בלא הקפות לא יבואו התינוקות למסרך ליטול לולב ודלא כרש”י שנקט דיש לחוש שהתינוקות יטלו הלולב כשיראו הושענות בשבת, ומבואר מכ”ז דנתקן עם ההושענות.
וכן בסידור רס”ג מבואר דאמירת ההושענות בזמן ההקפות (והובא בקיצור בריצ”ג ובמנהיג הל’ לולב סי’ מג וקצת בטור) וכמו שהמנהג פשוט.
ובאמת כן מבואר במשנה [שהובאה בב”י שם] שהיו מקיפין ואומרים אנא ה’ הושיעה נא ולר’ יהודה אני והו הושיעה נא, אבל י”ל דאינו לעיכובא.
ובאמת יש לדקדק דהנה לפי רבנן שהנוסח הוא אנא ה’ הושיעה נא א”כ היה לומר אני והו הושיעה נא אבל למעשה המנהג לומר אני והו הושיעה נא כר’ יהודה, וגם הטור ביאר רק דברי ר’ יהודה והם דברי התוס’, ויש לברר למה שבקינן רבנן ועבדינן כר’ יהודה במנהגינו שאומרים בהקפות אני והו הושיעה נא.
ויעו’ ברמב”ם פ”ז מהל’ לולב הכ”ג שכתב בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה’ הושיעה נא וכו’, וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש עכ”ל.
ומבואר מדבריו ב’ דברים, הא’ דבאמת פסק כרבנן ולא כר’ יהודה, והדבר השני דלא הזכיר שאומרים דבר כשמקיפין את התיבה בבהכנ”ס, ואף שכן המנהג שאומרים הושענות, מ”מ אפשר דאין כלול במנהג מה שאומרים אנא ה’, ואולי מכיון שאין המנהג אומר כרבנן במקדש לכך לא מחשיב ליה למנהג זה דלאו דוקא הוא אלא תחנונים בעלמא הם, ועיקר המנהג לומר אנא ה’ הושיעה נא לא הוצרכו מאחר שכבר אומרים כן בהלל, אם לא דנימא דזה כלול במש”כ כדרך שהיו מקיפין דר”ל שגם אומרים אנא ה’ הושיעה נא, אבל איני יודע אם יש מנהג כזה.
ואפשר דגם טעם המנהג לומר אני והו הושיעה נא הוא משום דכיון דעבדי’ ככל הדעות כיון דלא אפסקא הלכתא לא כמר ולא כמר [ובפרט דאין כ”כ קפידא בזה דהוא רק זכר לדבר ומדינא א”צ הקפה כלל האידנא], ואנא ה’ הושיעה נא אמרי’ בהלל הלכך בשעת ההקפות עבדי’ כר’ יהודה.
וגם לפי צד זה יכול להקיף גם בזמן שאומר הלל ולומר ההושענות אח”כ, שהרי בהלל יש אנא ה’ הושיעה נא, וכ”ש אם נימא דעיקר המנהג שתקנו הגאונים הוא רק ההקפה ולא האמירה.
ושוב נראה דבאמת אין קושי’ כ”כ אם סדר ההושענות נקבע דלא כהלכתא דהרי כבר כתבו התוס’ ברפ”ב דחגיגה דר”א הקליר תנא היה ועשה כמה פעמים דלא כגמ’ דילן וגם להדעות שלא היה תנא מ”מ היה מבני א”י ויש כמה פיוטים דאתיין כדעות דלא כהגמ’ דילן ולכן ההושענות שתיקן אף דניכר מהם שסבר כר’ יהודה והלכה כרבנן כמש”כ הרמב”ם מ”מ כיון שאין בזה לא איסור ולא היתר וכנ”ל לכך לא שינו אמירתם כמו שאר מקומות שחולק על הגמ’ כמש”כ התוס’ שלא בטלו אמירתם.
ושמא מה שהשו”ע ורמ”א והמשנ”ב לא ביארו דההקפה היא באמירת ההושענות הוא לרוב פשיטות המנהג ולא שא”צ לומר כן וגם דממילא נלמד מדבריהם מה שדנו לענין שבת ולענין הושע”ר בסי’ תרסד [והנידון בסי’ תרסד ס”ג לגבי הקפה בלולב או בערבה שמא ג”כ מיירי כ”פ כשאומר הנוסח ולא הקפה לחוד].
ויעוי’ בספר כלבו סי’ עב וא”ח דיני לולב אות לג שנהגו לומר הושענות כדרך שהיו אומרים אנא ה’ הושיעה נא במקדש, ואין הכרח דר”ל שגם האידנא נהגו לומר אנא ה’ הושיעה נא, אלא דההושענות שלנו הם זכר למה שהיו אומרים במקדש אנא ה’ הושיעה נא כרבנן, אע”ג דהאידנא אמרי’ בנוסח אחר כגון הושע נא או אני והו הושיעה נא לא קפדי’ כיון דזכר בעלמא הוא וסגי בזה וכ”ש כשאומר אנא ה’ הושיעה נא ממש.
היוצא מזה דלכאורה יכול להקיף גם בזמן שעדיין אומר הלל ואומר אנא ה’ הושיעה נא בזמן ההקפות וישלים ההושענות אח”כ וגם כשאינו עומד באנא ה’ הושיעה נא אפשר דעדיף לפחות לקיים מנהג ההקפה בלולב משלא לקיים כלל.
מק"ט התשובה הוא: 136292 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136292
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.