האם ההיתר של צרכי רבים בחול המועד, הוא צרכי רבים ישראל, או אפילו צרכי רבים גוים? נ״מ במלאכה/ עסק בחו״ל, בכה״ג שכולם גויים, האם קיים ההיתר או לא

משמע דאין ההיתר אלא לצורך ישראל בלבד, ודכוותה בפיקו"נ בשבת דמעיקר הדין אסור לחלל שבת לצורך פיקוח נפש של גוי כמש"כ המשנ"ב בשם הפמ"ג [והרחבתי במקו"א], וכן אוכל נפש של יו"ט קי"ל דההיתר הוא רק לצורך ישראל בלבד, ואע"ג דבחוה"מ י"א שהוא דרבנן [ועי' משנ"ב ריש הל' חוה"מ].
ובירושל' אי' אלו הן צרכי רבים וכו' ומה שנתפרש שם הם צרכי ישראל ומצוותיהם אע"ג דאין מזה ראי' ברורה.
ועי' במג"א סי' תקלט סק"י ולבושי שרד ושאר אחרונים מה שדנו לענין מי שפתח חנות בחוה"מ אם מותר למכור לגוי [ועי' חוה"מ כהלכתו פ"י הערה קסה מש"כ לענין תינוקות שנשבו בזמנינו, ומה שהעיר ע"ז בספר פירות האילן על השו"ע שם, ועי' שש"כ פס"ז ס"ק קלו סברתו לענין אינם שותו"מ, וקצ"ע אם שייך לומר דחשיב עונג יו"ט במשומד שדינו משומד להכעיס], אבל לפתוח החנות מעיקרא בחוה"מ לצורך גוי לא ס"ד להתיר.
[ועי' בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' נז להתיר להגיש לאורחים גוים קפה בחוה"מ משום חילול ה' אבל בלא זה אין היתר כלל אלא דשם אין צרכי רבים, וכן בחי"א כלל קו סי"א ועוד פוסקים (ראה כה"ח סי' תקמב סק"ב) מבואר דאסור לבשל לצורך גוים, ועי' בצדדים שכ' החכ"ש על השו"ע סי' תקל לכאן ולכאן ויתכן שנוטה להתיר בזה, וכתב דלהאוסרים אסור נמי להסיק לצורך גוי מרחץ, וכך צריך לצאת א"כ לשאר הפוסקים האוסרים בישול לצורך גוי בחוה"מ, ועי' שה"ל ח"ח סי' קכה סק"ב מה שכ' להתיר בזה בשם הראב"ד אם חזי לישראל ולא שייך לעניננו, וצע"ק מדברי המג"א הנ"ל ואולי ס"ל דשם ג"כ לא שייך הסברא דחזי לישראל על עצם המכירה, ואדרבה בצרכי גוים דלא שייך לומר דחזי לישראל לא שייכא סברא זו].
וכ"כ באג"מ או"ח ח"ה סי' כ סק"י דבמקום שאין ישראל שותמו"צ אין ההיתר לפתוח חנות, (ואע"ג דשם אין הנידון מצד צרכי רבים אלא מצד צורך המועד דזה באמת אינו שייך כשאין ישראל מ"מ לא נזכר היתר לצורך גויים כלל).
יש להוסיף דבמעשה אומן לצרכי רבים בלא"ה אסור דקי"ל שאין היתר בכה"ג אפי' בצרכי רבים אם הוא שלא לצורך המועד (ראה סי' תקמד ובמשנ"ב שם סק"א), ובנעשה לצורך גויים לא חשיב צורך המועד וכנ"ל.
ולפ"ז גם המתירים תחבורה ציבורית בחוה"מ [עי' חוט שני עמ' רג ושש"כ פרק סח ס"ז] מ"מ בעיר שכולה גוים לא יהיה היתר בזה, וה"ה שאר צרכי הרבים המבוארים בפוסקים שמותרים בחוה"מ לא יהיו מותרים במקום שאין ישראל.
היוצא מכ"ז דמעשה אומן בודאי אסור לצורך גוי, ובישול לצורך גוי לרוה"פ אסור (והיכא דחזי לישראל יש שהתירו), ומעשה הדיוט לצורך גוי לחוד אסור אפי' מכירה כמבואר במג"א ובאחרונים, ומעשה הדיוט לצורך גוים רבים מסברא וממשמעותא נראה דאסור וצל"ע.