נשאלתי דאי’ בשו”ע יו”ד סי’ שמג ס”ב בכפר קטן אין שואלין שלו’ זה לזה כשהמת בעיר, והשבתי דאולי הוא מדיני חיובי קבורה, דומי’ דסעי’ א’ שם שאם יש מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכה ואם יש חבורות בעיר לטפל בצרכי המת שאר בני העיר מותרין [ואע”ג שהשו”ע מחמיר בשעת הוצאת המת כבר דנו האחרונים ליישב המנהג], וממילא מיושב מה שלא חשו לאסור שאלת שלום בכל לויית המת שבעיר בני ברק ובשאר ערי ישראל.
ועיינתי ומצאתי לזקני בעל הלבוש שנקט טעם איסור שאלת שלום כדי שלא יתעכבו מצרכי הקבורה, ובשלחן גבוה סק”ח [ועי”ש סק”ט] למד מזה דאה”נ גם בזה מאחר שיש חבורות בעיר מותר, אולם יש שנקטו שטעם איסור שאלת שלום הוא משום כבוד המת [עי’ שם בערה”ש ס”ד ושבט יהודה ס”ד], וכ”כ בצי”א ח”ה רמת רחל סי’ נא דרק לטעם הלבוש מותר בשאלת שלום בזמנינו בכה”ג, ומשמע שע”ז סמכו לנהוג היתר האידנא בכ”ז עכ”פ במקומותינו שהוא שעה”ד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 129
מק"ט התשובה הוא: 149112 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149112