הערות על הסדר 121 ט’

בפרק במה מדליקין איבעי’ להו אם הדלקה עושה מצוה או הנחה, ויל”ע מהיכי תיתי שיש מצוה בהנחה דהרי בלשון התקנה נזכר הדלקה וגם בפלוגתת ב”ש וב”ה עיקר הנידון על הדלקה ועוד היכן מצינו מצוה בהנחת דבר שהוא רק הכשר מצוה, ועוד דבראיות שהובאו להלן בסמוך משמע שיש כמה צדדים בגוף הצד שהנחה עושה מצוה, דיש צד שיש צורך להגביה ולהניח (בעששית וכו’) ויש משמעות דהנחה ר”ל התיקון של הנר, ויש צד שלפי הצד שהנחה עושה מצוה העיקר בהנחת גדול ואין צריך הדלקת גדול (כדאמרי’ והשתא דאמרת וכו’), ועוד נשאלתי בזה דהרי גם להצד שהדלקה עושה מצוה מ”מ צריך להדליק באופן שישאר דלוק כמבואר בפוסקים ויש להוסיף דגם צריך שמן חצי שעה, וי”ל דאה”נ כל הצד שהיה לומר הנחה עושה מצוה הוא רק אחר שהיו קצת ראיות לזה, והם הראיות שהובאו בגמ’ אח”כ שזה גרם לומר שהי’ צד כזה, וגם הראיות גופא כל אחד בא להוכיח במובן מסויים ואין כולם שוין זל”ז, דהיה צד לומר שעיקר המצוה היא בתיקון הדבר ולדאוג שיהיה נר וכלול בזה הנחת הדבר ולדאוג שיהיה נר, ולא שמעשה ההדלקה הוא המצוה, אבל למסקנא אה”נ שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה ויל”ע בכ”ז.