אין הנידון כאן מצד טלטול בעירוב [דמיירי באופן שאין חשש מצד זה ואכה”מ] אלא מצד אם מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל.
ואם מונח כעת במקום שאין משתמר היה מקום להתיר מצד דקי”ל [סי’ שח ס”ד] שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר כדי לשומרו שלא יגנב וכיו”ב, וא”כ כשיש סעודת שבת משותפת באולם או בחדר אוכל ציבורי יכול לקחת את הכלי לחדרו עמו אף שלא יהיה לו בזה שימוש במהלך השבת, אבל לפעמים הוא כבר מונח במקום המשתמר ואינו שייך לנידון מחמה לצל.
ויעוי’ מה שדנתי בתשובתי ד”ה “כשמסיימים סעודה שלישית ועדיין שבת האם מותר לפנות את השולחן מהכלים והמאכלים כאשר הפינוי הוא כבר שלא לצורך שבת”, והבאתי שם דברי המשנ”ב סי’ שח סקכ”א דהגדרת טלטול דבר שמלאכתו להיתר שאסור לטלטלו שלא לצורך היינו שאינו צריך לו באותו היום אבל אם מטלטלו להיות מוכן לשימוש באותו היום מותר, ומבואר דאם אין צריך לו באותו היום אלא רק למחר ומטלטלו כדי להיות מוכן לשימוש למחר אסור.
[ועי”ש עוד בתשובתי הנ”ל מה שדנתי בזה, וכן בתשובתי ד”ה המסיים להשתמש בכלים בשבת ואינו צריך להם עוד האם מותר להשרותן במים כדי לרכך הפסולת הדבוקה בהם לצורך ניקיון ושימוש בימי החול, וכן בתשובתי ד”ה מי שמייצר יינות בביתו וצריך לשכשך מידי יום את היין כדי למנוע עובש האם מותר לעשות כן גם בשבת, ובעוד תשובות אחרות].
ולפ”ז לכאורה יוצא חומרא רבתי דאם אדם הוציא ספר מהארון ורוצה להחזירו למקומו יהיה אולי אסור להחזירו מכיון שאינו מתכוון להשתמש בו בשבת כלל, וכמובן שאין כ”כ חוששים לדבר זה להחזיר כל ספר למקומו בשבת ולהשאירם לטיפול לאחר השבת, ואין הנידון דוקא אלא ספר אלא גם על כלים וכיו”ב.
ואמנם במיני אוכלין וכתבי הקודש מותר לטלטלן אפי’ שלא לצורך כלל [שו”ע סי’ שח ס”ד], וי”א שגם כלי מאכל דינם כן [ראה משנ”ב סקכ”ג], וכן בכלים מלוכלכים הי’ מקום לומר דלא גרע מגרף של רעי וכן בכלים שמפריעים למקום הי’ מקום לומר דלא גרע מצורך מקומו דשרי ויש מקום לומר דבכלי שמלאכתו להיתר סגי במה שיותר נוח לו כעת שהחדר מסודר ואין צריך דוקא הגדרה של צורך מקומו כמו בכלי שמלאכתו לאיסור, וכ”כ כמה אחרונים שכדי שיראה הבית מסודר חשיב צורך [ראה בא”ח ש”ב מקץ ס”א, אז נדברו ח”ט סי’ לז ד”ה ואם, ועי’ רמ”ך על הרמב”ם פכ”ה מהל’ שבת ה”ג, אבל שו”נ דהרמ”ך שייך לסייעת הראשונים המתירים טלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל], אבל אם אין צורך אלא רק להחזיר הדברים למקום מחמיר הבא”ח שם [וראה ויאמר אברהם סעי’ ד הערה א’ בשם הגרח”ק].
כך שמצינו עד כה ד’ אופנים שאין בהם חשש, א’ היכא שיש הפסד, ב’ מיני אוכלין וכתבי הקודש וי”א גם כלי מאכל, ג’ כלים מלוכלכים שמפריעים, ד’ כלים המבלבלים את הסדר בחדר שהוא יושב שם.
אבל עדיין לפעמים אין צורך לא בזה ולא בזה כגון מוציא כלי (או ספר מעשיות של חול אם נוהג כפי הצדדים הפוסקים שאין איסור קריאה בשבת בספר זה ואכה”מ) בחדר שאינו מתכוון להשאר שם במהלך השבת, וצ”ע אטו יהיה אסור להחזיר הכלי עד לאחר שבת [ומה שאולי יצטרך אינו מתיר כדאשכחן דרק בכוסות הותר לרוחצן כיון שמשתמשין בהן תדיר].
אבל יש לדון להתיר מצד אחר והוא שמה שצריך לצורך שימושו בכלי או בספר כולל גם ההוצאה וגם ההכנסה כדרך שבני אדם משתמשים דאם תאמר לו שיוציא בלא שיכניס כבר מעיקרא אינו דרך שימוש כ”כ, וכן דבר שאין בו טירחא כ”כ ואנשים עושים כן דרך רגילותם שכשמסיימים לוקחים הדבר ומחזירים אותו ג”כ הזכרתי דיש צדדים להתיר הדבר עי”ש בתשו’ הנ”ל ד”ה כשמסיימים וכו’, ועי”ש עוד צדדים בזה [ודנתי שם עוד דאפשר שהזזה כל דהוא לא חשיב מעשה לענין זה אבל באמת אין משמע כן ושו”ר שכן מפורש בכמה פוסקים דליתא לסברא זו עכ”פ היכא שמתכוון בהזזתו לאיזה כוונה ואינו עושה כמתעסק דאילו במתעסק הוא נידון בפנ”ע ואכה”מ].
אבל שוב אחר העיון נמצא דמבואר באחרונים עוד דכל מה שהוא לצורך אחר השבת ולא יצטרך לו בשבת אסור [ראה משנ”ב הנ”ל בשם הט”ז והלק”ט ח”ב סי’ קלט בהג”ה ופמ”ג סי’ שיא א”א סקט”ו ומחה”ש סי’ שח סוף סק”ט שציינו שניהם (הפמ”ג והמחה”ש) לדברי הט”ז, ובא”ח שם שציין גם לדברי המחה”ש הנ”ל, ועי’ עוד בספר דור המלקטים שהביאו ליקוט בזה].
ולפי דוגמא של הבא”ח לגבי משרת שהוציא בטעות כלי משמע שלא חשש להיתר כזה שיהיה מותר להכניס מחמת שהוציא לצורך אם אין לו צורך כלל להחזיר היום, וכן בדברי הרמ”ך הנ”ל משמע שהאוסרים שלא לצורך כלל אוסרים גם בכה”ג והיא שי’ הרמב”ם שהביא שם, עי”ש היטב, ומה שהובא בשם הגרשז”א שוב נראה דהוא מחודש דבפוסקים למעשה החמירו בהזזת חפצים, אבל הי’ מקום לדון ולדמותו להתירו סופן משום תחילתן, אבל בסי’ תקיח ס”א לא נזכר היתר כזה אלא שלא יגנובו, ולא למנוע טירחא כלל, אלא דשם מיירי באופן חמור יותר של טלטול ביו”ט ברה”ר [ועדיין צ”ע דאולי המנהג בזה הוא דלא כהבא”ח אבל שו”נ דבאמת אין כ”כ מקור מוצק להיתר זה אם לא דנימא דמחמת הדחק ומעשים שבכל יום ע”כ נצטרך לומר דס”ל להעולם שיש היתר שמה שמוציא ומכניס כדרכו אינו בכלל טלטול שלא לצורך שבת וכעין דברי הגרשז”א או דנימא שהעולם נוהגין כדלהלן כהמקילים בכ”ז ודוחק גדול].
ובאבנ”ז או”ח סי’ תג כתב דיש מהעולם הנוהגים היתר בטלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל על מה שיסמוכו והם דעת כמה ראשונים שמתירים טלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל [רש”י שבת קכד ע”ב ד”ה דכדרבה ומיוחס להר”ן קכו ע”ב ד”ה והא וחידושי הרא”ה ביצה יב סע”א ושלה”ג שבת מח ע”א בשם ר”י] אבל למעשה הרבה מאוד ראשונים מחמירים בזה [עי’ טוב”י סי’ שח ס”ד] וכך דעת השו”ע והמשנ”ב וכמעט כל האחרונים [עי’ מה שהובא בס’ דור המלקטים על השו”ע שם], ולכן אם הוא בן תורה שנוהג להקל בזה, פשוט שיש לעוררו אם אינו יודע הדין, אבל בע”ה שלא ישמע יש לסמוך על דעות המתירים.
ואם ספק אם יצטרך להם בשבת ונושא אותם עמו מבואר מלשון הט”ז סי’ שח סק”ב [שהובא גם במחה”ש שם] שמותר.
היוצא מכ”ז כדלהלן.
א’ מטלטל כלי שמלאכתו להיתר למנוע נזק או גניבה ואבידה שרי [שו”ע ס”ד ומחה”ש סוף סק”ט].
ב’ אוכלין [וי”א גם כלי אוכלין] וכתבי הקודש שרי [שו”ע ס”ד].
ג’ מטלטל לצורך סביר כגון שיהיה מסודר לפניו או שלא יהיה מלוכלך שרי (אבל לא אם מסדר כי יש לו זמן כעת לסדר או כי רואה אפשרות להחזיר דבר למקום).
ד’ דבר ששימושו הוא להוציא ולהחזיר או שכך רגילותו ואינו מתכוון למעשה הי’ מקום להתיר אולם במקרה שאין לו תועלת לשבת להחזיר דוקא היום כ’ הבא”ח לאסור.
ה’ מי שמקבל מתנה בחדר האוכל ורוצה להביאו לביתו אם החדר אוכל שמור ואין חשש להניחו שם אין לקחתו עמו [ואם בעה”ב מקפיד שלא ישאירו שם אפשר דחשיב צורך שבת גופא דלמה יצטרך לקבל קפידא מבעה”ב ולהצטער מחמתו, ולענין מקום שאין משתמר אם לקחו בידו אם מחוייב להניחו בחדר המשתמר הסמוך קשה לומר דבר כזה חדא דאפי’ בכלי שמלאכתו לאיסור שהגביהו באיסור בטעות אינו מוסכם לאסור, ועי’ ביצה טו ע”א ואפשר שמשמע דאי”ז בכלי שמלאכתו להיתר, ואכה”מ].
ו’ ספק אם יצטורך [אם אפשר לתלות באמת שיצטרך להם דאל”כ הו”ל ככלי אוכלין אחר שא”צ להם כמבואר במחה”ש שם] מותר.
ז’ עמי הארץ שמטלטלין גם שלא לצורך כלל או קטנים אין למחות בהם אם לא ישמעו כיון שיש פוסקים שמתירים.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 119
מק"ט התשובה הוא: 149509 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149509