הערות על הסדר 121 ז’

או”ח סי’ תרעב ברמ”א, יש מקום לדקדק בלשון הרמ”א, שכתב יש אומרים שבזמן הזה וכו’ אין צריך ליזהר להדליק קודם שתכלה רגל מן השוק.
מ”ט לא כתב בדעה זו שעכשיו אין צריך ליזהר להדליק בזמן בשקיעת החמה, שהרי בזמן שהיה צריך ליזהר היה צריך לכתחילה להדליק בזמן ממש.
ואפשר שכוונת הרמ”א לרבותא לומר חידוש גדול שאף הדין שהוא בדיעבד אין צריך לדקדק.
והנה בסיום דבריו כתב הרמ”א, שמכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה, ויש לדון על מה כתב הרמ”א דבר זה אם על ליזהר את הלכתחילה של הזמן, או ליזהר את הבדיעבד שיהי לכה”פ תוך חצי שעה.
ומפשטות הלשון, משמע שכוונתו לומר שגם בזמן הזה ליזהר על הבדיעבד שבזה מיירי בתחילת דבריו, אבל אין בזה הכרח.
דהא אפשר שרק ברישא נקט את הבדיעבד, אבל לא הדין שטוב ליזהר גם את הלכתחילה, משום שברישא מיירי במה שאין צריך להזהר, ויש לעיין בכל זה (והוא נפק”מ להנוהגים להדליק בפנים, אבל בלאו הכי מנהגינו כהיום להדליק בחוץ וממילא למנהגינו בודאי שאין צד שאין להזהר עכ”פ לכתחילה).