הנה מה שאבל בן ל’ דוחה בן י”ב הוא מפורש בפוסקים [וראה בה”ל סי’ קלב במאמר קדישין], אבל הנידון כאן אם בעל הי”ב יכול לטעון טענת מוחזקות כשכבר הוחזק לעבור לפני התיבה.
והנה באמת בדברים אלו לא הזכיר הבה”ל בסי’ קלב ענין מוחזקות (כגון מוחזק נגד יא”צ וכיו”ב) והטעם משום שענין מוחזקין בשו”ע ס”ס נג סי’ כה מבו’ במשנ”ב שם סקע”ג דאין בזה משום מוחזקות אם הי’ נהוג מינוי לזמן והוא מיוסד ע”פ הרשב”א דיליף לה מדלהלן בסי’ שסו לענין חשדא דעירוב עי”ש, וממילא היכא דנהוג אין חשדא, וממילא כל ענין חיובים הוא בכפוף להמנהג כיון שידוע שהמנהג הוא מינוי לזמן, ומש”ה בהרבה אופנים שיש לטעון מוחזקות באופנים הנזכרים בבה”ל שם לא נזכר טענת המוחזקות וק”ל.
והביאור בזה בקיצור הוא שבאמת אין טענת חזקה בתורת תפיסה דזה שייך לציבור ולא ליחיד אלא משום חשדא נהגו שלא לסלק ש”ץ, וזה לא שייך כאן.
ובאמת עיקר דברי הבה”ל שם אפשר דנאמרו לענין קדיש אבל חזקה יש גם לקדיש דעיקר דין מוחזקות נלמד בס”ס נג מדין עירוב, ואין בזה חילוק בין מינוי למינוי, וכמבו’ שם בס”ס נג דבאמת מטעם זה קי”ל דדינא דמוחזקות נוהג בכל מינוי של ציבור, רק דבניד”ד באמת אין חשדא ואין מינוי תקף מטעם חשדא כיון שהוא מינוי על דעת החיובים שהציבור מחוייב לאבל מטעם תקנת הקהילות, וכבר מבואר בפוסקים בס”ס נג דמינוי לזמן לית ביה משום חשדא וכ”ש לעניננו שהוא גם מינוי לזמן וגם מינוי מחמת טעם המסויים שלא בהכרח לרצון הציבור, ובודאי שהוא כפוף לדיני החיובים של תקנת הקהילות המבוארים בפוסקים.
[והבאתי בתשובות אחרות עיקרי דין זה עי”ש, ראה בד”ה קהל ששכרו ש”צ לימים נוראים שמתפלל וכו’, ובד”ה שליח ציבור קבוע לימים נוראים שהתמנה וכו’, ובד”ה הדין שאסור להעביר אדם משררה שהחזיק בה האם הוא גם במשרה פרטית בחברה השייכת לאדם פרטי].
ואמנם יש חילוק בין קדיש לש”ץ של חזהש”ץ דבקדיש אין שום בעלות לציבור כמ”ש המג”א סי’ נג אבל מצד דיני החיובים יש דיני חיובים גם בקדיש וגם בשמונ”ע [והרחבתי בד’ המג”א בתשו’ ד”ה דרשן שבא לדרוש בחינם בתנאי יקבל הקדיש יתום של ערבית וכו’].
ודיני חיובים הם חיובי הקהל כלפי האבלים (ולא חיוב המוטל על האבלים) וכמו שהערתי באיזהו מקומן מלשונות הפוסקים בסי’ קלב עי”ש בבה”ל ובלבוש ובאמת הוא מילתא דפשיטא שתפילת האבל אינה חיוב ורק חובת הקהל ליתן להם וזה מתקנת הקהילות וכנ”ל.
וברמ”א יו”ד ס”ס שעו כ’ בשם תשו’ בנימין זאב סי’ קסא דאם היו אבלים כאן ובאו אח”כ אבלים אחרים השניים יש להם הקדישים והתפלות כל ל’ יום מיום הקבורה אע”פ שלא שמעו עכ”ל, ובעיקר דבריו צריכים ביאור אבל עכ”פ המבואר בתחילת דבריו דהאבלים השניים קודמים כיון שהם תוך ל’.
ואמנם יש לדון בביאור דבריו (ויעוי’ בשיעור שמסרתי בקול הלשון על דברי הרמ”א הללו) אבל בד”מ בשם הב”ז מפורש כדברינו וז”ל, והיכא שיש אחד שאמר קדיש כמה ימים ואחר כך אירע לאדם אחר אבלות כתב מוהר”ם לפי הנראה וכן נהגו במקומו שאבל השני אומר קדיש שלשים הראשונים כי הם עיקר האבלות ואחר כך שוים הראשון והשני כל שנים עשר חודש וכו’ עכ”ל, ומבואר להדיא דהראשון אינו יכול לטעון טענת מוחזקות.
וכמו”כ העירו דגם סתימת האחרונים שדנו בדיני קדימה בין יב”ח לאחרים וכיו”ב סתמא דמילתא מצוי מאוד שאחד מהם כבר הקודם והורגל ולכן גם אלו שלא נחתו לדין זה מסתמא כוונתם הי’ ג”כ שלא לחלק בזה.
ואגב אכתוב בזה דעובדא זכיתי לראות קמיה דהגרח”ק בא’ הימים בתקופה שהייתי מתפלל אצלו שהגיע אצלו א’ המוכר לי ושאל קמיה שיש אבל קבוע שמתפלל בישיבתו של השואל ויש לשואל יארצייט מה יעשה אם ילך למקו”א או כדי שלא לוותר על תפילה בישיבה יוותר על תפילה ביארצייט והשיב לו הגרח”ק שיאמר קדיש, אבל לא בהכרח היה הנידון מצד אם יכול לדחות את הקבוע וזה לא היה בלשון השאלה אלא שאלת השואל היתה אחר שפלוני תפס העמוד מה עדיף מהאפשרויות הנשארות אבל אם היה אותו פלוני שואל כבר נתבאר שהדין הוא כנ”ל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 120
מק"ט התשובה הוא: 151198 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/151198