שאלה
שלום וברכה
לכבוד הרב הגאון רבי משה עקיבא סילבר שליט"א
שאלה: מה נשתנה במציאות מזמן הגמרא, לזמן הראשונים, שבזמן הגמרא היו הנחשים מצויים, ובזמן הראשונים כתב הטור שאין נחשים מצויים.שאלה: תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח "מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו ...קרא עוד
שאלה
שלום וברכה
לכבוד הרב הגאון רבי משה עקיבא סילבר שליט"א
שאלה: מה נשתנה במציאות מזמן הגמרא, לזמן הראשונים, שבזמן הגמרא היו הנחשים מצויים, ובזמן הראשונים כתב הטור שאין נחשים מצויים.
שאלה: תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח "מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי", וצ"ב, דמה קשור מה שהוא מושך לביטול הארס? דהא אם לא מושך – אפילו במים רבים לא בטל.
וכי משום שמושך – בטל הארס? מה הסברא בזה.
שאלה: לדעת הגר"א, שמחמיר בגילוי משקין כמובא במעשה רב, מדוע בביאור הגר"א על השו"ע משמע שמסכים להשו"ע דשרי בזמננו.
שאלה: ע"ז יד: "גמירי, דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין", מה הכוונה בזה: האם ניתן לו מאת הקב"ה ד' מאות פרקים, או שהוא חיבר וכתב ד' מאות פרקים.
שאלה: שם: ל: "שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע", מה הדין לפי"ז אם ראה נחש בחור שותה מן המים – ונחש אחר לא שתה, האם מותר לו לשתות את חלקם העליון של המים, דהא של בחור שוקע.
שאלה: שם: יז: "ובגמילות חסדים לא עסק וכו' הימנוה הוא דהוה מהימן, מיעבד לא עבד", וצ"ב, הרי גדול המעשה יותר מן העושה.
שאלה: שם: יז: "כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה", מה הכוונה בזה: האם אין מקיים מצוות כלל? או שמקיים כל המצוות אך לא עושה חסד כפי שראוי לו לעשות.
שאלה: שם: טז: "אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך", וצ"ב, אם כן – איך למד רבי מאיר מאחר? ואת"ל "תוכו אכל קליפו זרק" – א"כ הכי נמי נימא "תוכו אכל קליפתו זרק".
שאלה: שם: טז: בן בתירה מתיר בסוס, מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת, ופירש"י: שאין מלאכתו אלא לרכיבה, דחי נושא את עצמו.
וצ"ב, דבד"כ אדם לוקח עמו איזה דבר, ואינו הולך ריקם.
שאלה: שם: טז: "א"ל: פתיא אוכמא", ופרש"י דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם.
וצ"ב הרי אמרי' ת"ח שנמצא רבב על בגדו וכו'.
שאלה: שם: יט: "ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", וצ"ב מאי נפק"מ שנקראת על שמו.
שאלה: שם: יט: "כי רבים חללים הפילה? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה", מה יעשה במסתפק אם הגיע להוראה.
שאלה: סוטה כב.
"יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה, וקאמרה: רבש"ע, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים", וצ"ב דבאיוב שאמר זה נדרש בב"ב טז.
לא לטובה.
שאלה: זוהר יתרו סח: "זמנא חדא הוה ר' אלעזר אזיל בארחא והוה אזיל עמיה ר' חזקיה חמו חד חויא קם ר' חזקיה למקטליה, א"ל ר' אלעזר שביק ליה לא תקטליניה א"ל והא מלה בישא איהו דקטיל בני נשא, א"ל לר' חזקיה והא כתיב אם ישוך הנחש בלא לחש, לא נשיך חויא לבר נש עד דלחשין ליה מלעילא ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא", וצ"ב א"כ מדוע הורגים נחשים במקום יישוב ואפילו בשבת מפני הסכנה הרי לא נשיך חויא לבר נש עד דלחשין ליה מלעילא.
שאלה: ב"ב י: "האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני, הרי זה צדיק גמור", מה הדין אם בסוף לא חיה בנו האם חייב ליתן הסלע לצדקה.
שאלה: ישעיהו "והיו עיניך רואות את מוריך" (ל'– כ') האם לפי זה יש עניין להביט בתמונה של רבו, או שזה קאי רק על ראיית פניו ממש.
יישר כח עצום
אהרן אריה כהן
***
תשובה
לכבוד מעכת"ר הכהן שליט"א
שלום רב
שאלה: מה נשתנה במציאות מזמן הגמרא, לזמן הראשונים, שבזמן הגמרא היו הנחשים מצויים, ובזמן הראשונים כתב הטור שאין נחשים מצויים.
ת.
הראשונים ידעו שהמציאות בזמנם שאין נחשים מצויין, ולא מסתבר להם ששייך להזהיר כ"כ מגילוי משקין באופן זה, ולכן הוכרחו לומר שאם בעלי הגמ' הזהירו רק מחמת שבזמנם היו נחשים, וכללו דבר זה בחדא מחתא עם דברים אחרים שג"כ ידעו שאינם מצויין כבר כמו סכנת זוגות.
ובאמת אם ימצאו שוב נחשים פשיטא שיחזור הדין לכמות שהיה בזמן הגמ'.
שאלה: תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח "מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי", וצ"ב, דמה קשור מה שהוא מושך לביטול הארס? דהא אם לא מושך – אפילו במים רבים לא בטל.
וכי משום שמושך – בטל הארס? מה הסברא בזה.
ת.
על תוסס כתבו המפרשים שהנחש ירא ממנו ובורח, ואפשר דה"ה מושך.
ושוב ראיתי בשערי אמונה להגרח"ק [תרומות פ"ח מ"ה] שכתב, יש להסתפק אם אין נחש שותה ממנו כשמושך או אע"פ ששתה ממנו מתבטל הארס ונ"מ אם לא הי' מושך והמשיכו אח"כ ע"כ.
ודברינו הם כהצד הא' בדבריו, אמנם בספר שמירת נפש לנכדו [עמ' לו ס"ק פ"ב] ציין שבר"ש סיריליאו מבואר כהצד הא'.
שאלה: לדעת הגר"א, שמחמיר בגילוי משקין כמובא במעשה רב, מדוע בביאור הגר"א על השו"ע משמע שמסכים להשו"ע דשרי בזמננו.
ת.
דרך הגר"א שהרבה פעמים מציין מקור לדברי השו"ע גם כשלדידיה לא ס"ל דברי השו"ע להלכה, והטעם הוא מכיון שכל דברי השו"ע בד"כ מקורן מדברי הראשונים כמלאכים גם אם אינם להלכה, ובלאו הכי יש דברים שיכול לחזור בו אח"כ ג"כ כדרך כל המחברים.
שאלה: ע"ז יד: "גמירי, דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין", מה הכוונה בזה: האם ניתן לו מאת הקב"ה ד' מאות פרקים, או שהוא חיבר וכתב ד' מאות פרקים.
ת.
היו שני כליותיו נובעות חכמה ומלמדות אותו כמין שני רבנים כמ"ש במדרשים.
שאלה: שם: ל: "שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע", מה הדין לפי"ז אם ראה נחש בחור שותה מן המים – ונחש אחר לא שתה, האם מותר לו לשתות את חלקם העליון של המים, דהא של בחור שוקע.
ת.
היה מקום לומר דאמרי' הכי רק לחומרא ולא לקולא, וכן בסוגי' דמסננת כמו בב"ק קטו לא מצינו שחילקו בין בחור לזקן לענין זה, אם כי אינו ראיה ברורה, דעדיין יש מקום לחלק בזה בין צף במסננת לצף במשקה.
שאלה: שם: יז: "ובגמילות חסדים לא עסק וכו' הימנוה הוא דהוה מהימן, מיעבד לא עבד", וצ"ב, הרי גדול המעשה יותר מן העושה.
ת.
מי שכבר רצה ליתן נתן דרך ר' חנינא, והמעשה הכונה מי שמשכנע ומשדל אחרים לצדקה שלולי שידולו לא היו נותנים.
שאלה: שם: יז: "כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה", מה הכוונה בזה: האם אין מקיים מצוות כלל? או שמקיים כל המצוות אך לא עושה חסד כפי שראוי לו לעשות.
ת.
כל אחד התביעה עליו לפי דרגתו, ופשוט שאין הכונה כפשוטו שאין לו אלוה.
ומ"מ עיקר המשמעות דר"ל מי שאינו עוסק כלל בגמ"ח ועי"ש במהר"ל חידושי אגדות.
שאלה: שם: טז: "אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך", וצ"ב, אם כן – איך למד רבי מאיר מאחר? ואת"ל "תוכו אכל קליפו זרק" – א"כ הכי נמי נימא "תוכו אכל קליפתו זרק".
ת.
לא מוכרח שהסכימו זה עם זה, ואדרבה בב"ד של מעלה מתחילה לא הסכימו עם ר"מ גופי' כמבואר בגמ' פ"ב דחגיגה.
א"נ י"ל דמ"מ יש חילוק ממי שמכוין ללמד תורה בטהרתה לבין מי שמכוין אר להסית ולהדיח, דאחר מצינו שאמר לר"מ שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת, וא"כ לא היתה כוונתו להחטיא את תלמידו ר"מ [אף שאת ישראל רצה להחטיא כמבואר בירושלמי], משא"כ ישו הנוצרי שהוא המאן דאמר כאן במס' ע"ז [כמבואר בדפוסים הישנים שקודם הצנזור] שכל מציאותו היה מינות והסתה לע"ז ובמקרה אמר דבר תורה שמצא חן בעיני ר"א.
וביותר נראה דיש חילוק בין רשע למינות, וכמבואר כאן בסוגי' דע"ז שעיקר האיסור מחמת הרחק מעליה דרכך זו מינות, משא"כ סתם רשע פורק עול.
וגם אפשר שאחר לימד את ר"מ תורה שקיבל מרבותיו, ועי' חגיגה שם [טו ע"ב] לדעתם לא נאמר אלא לדעתי, אבל כאן מיירי בחידוש שחידש ישו הנוצרי עצמו וזה מגרע גרע.
שאלה: שם: טז: בן בתירה מתיר בסוס, מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת, ופירש"י: שאין מלאכתו אלא לרכיבה, דחי נושא את עצמו.
וצ"ב, דבד"כ אדם לוקח עמו איזה דבר, ואינו הולך ריקם.
ת.
יל"ע.
שאלה: שם: טז: "א"ל: פתיא אוכמא", ופרש"י דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם.
וצ"ב הרי אמרי' ת"ח שנמצא רבב על בגדו וכו'.
ת.
הארכנו בזה בא' החלקים הקודמים של שו"ת עם סגולה.
שאלה: שם: יט: "ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", וצ"ב מאי נפק"מ שנקראת על שמו.
ת.
נפק"מ לסוגי' דקידושין פ"ק עי"ש.
שאלה: שם: יט: "כי רבים חללים הפילה? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה", מה יעשה במסתפק אם הגיע להוראה.
ת.
לחומרא.
שאלה: סוטה כב.
"יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה, וקאמרה: רבש"ע, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים", וצ"ב דבאיוב שאמר זה נדרש בב"ב טז.
לא לטובה.
ת.
העיקר הוא לא המשפט זה המופיע בתפילה, אלא כל נוסח התפילה שאמרו שני בני אדם אלו שהוא שונה לגמרי בין תרעומת שיש לו על הקב"ה ח"ו, לבין תפילה שמבקשת להציל בני אדם מלחטוא בה.
ובזזה חלוקים שני בני אדם אלו זה מזה.
שאלה: זוהר יתרו סח: "זמנא חדא הוה ר' אלעזר אזיל בארחא והוה אזיל עמיה ר' חזקיה חמו חד חויא קם ר' חזקיה למקטליה, א"ל ר' אלעזר שביק ליה לא תקטליניה א"ל והא מלה בישא איהו דקטיל בני נשא, א"ל לר' חזקיה והא כתיב אם ישוך הנחש בלא לחש, לא נשיך חויא לבר נש עד דלחשין ליה מלעילא ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא", וצ"ב א"כ מדוע הורגים נחשים במקום יישוב ואפילו בשבת מפני הסכנה הרי לא נשיך חויא לבר נש עד דלחשין ליה מלעילא.
ת.
קבלנו שא"א תמיד ללמוד כל דברי הזוהר כפשטן, ומ"מ גם ע"ד הפשט יש לומר בכמה אופנים, אחד שיש חילוק בין יישוב למדבר [והם עצמם ידעו להשמר ממנו], השני שידע ברוה"ק שנחש זה מיועד לשליחות להרוג רשע וצורר ועי' תנחומא ריש חוקת [ויש מהדורות שזה נדפס בסוף הפרשה הקודמת] וב"ר פרשת?
שאלה: ב"ב י: "האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני, הרי זה צדיק גמור", מה הדין אם בסוף לא חיה בנו האם חייב ליתן הסלע לצדקה.
ת.
באופן זה בודאי חל, שכן לא עשה כאן שום תנאי כדין, והשאלה מ"מ מי שעושה תנאי כדיני התנאים שאם לא יחיה בנו לא יתן כלום וכו' אם הוא ג"כ צדיק, ובגוף הנושא כבר הארכנו בעבר במכתב אחר לידידי הרב הלברשטט כמדומני [נדפס מסתמא בחלק א' משו"ת עם סגולה].
שאלה: ישעיהו "והיו עיניך רואות את מוריך" (ל'– כ') האם לפי זה יש עניין להביט בתמונה של רבו, או שזה קאי רק על ראיית פניו ממש.
עיין בשו"ת תשובות והנהגות חלק ג' (סוף סימן רסג), ושו"ת ציץ אליעזר חלק טז (סימן כז), ושו"ת בנין אב חלק ב' (סימן יז), ומ"ש ע"ז בספר ואין למו מכשול.
***
שאלה חוזרת
יישר כח עצום על התשובות המאירות
שאלתי: שם: יט: "כי רבים חללים הפילה? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה", מה יעשה במסתפק אם הגיע להוראה.
וכתב לי, תשובה, לחומרא.
ולא הבנתי כוונתו, דלכאו' ר"ל שלא יורה, אך לומר לחומרא לכאו' זה כן להורות דהא ועצומים זה יותר מרבים
בתודה
אהרן אריה כהן
***
תשובה
א.
הנזק בזה לכאורה יותר גדול.
ב.
יש כאן מחד ספק שב ואל תעשה וספק קום ועשה, ועי' במשנה בזבחים.
מ"מ יתכן בזה חילוקי דינים.
***
קרא פחות
