נגיעה של חיבה זה מפורש (רמב”ם פכ”א ה”ו ושו”ע אה”ע סי’ כא ס”ז, ועי’ תוס’ שבת יג ע”א ד”ה פליגא) לאסור, ולגבי נגיעה שאינה של חיבה יש שנקטו שהוא קל ואינו כשאר נגיעות אסורות, ובמשנ”ה ח”ה סי’ רכה כתב שכך המנהג, וכך נראה עיקר הדעה להלכה, אבל אינו מוסכם לכו”ע, וחזי’ בפוסקים דיש שנקטו שהיא ככל ערוה לאסור אף נגיעה כל דהוא, ועי’ בהרחבה ובאריכות כיד הטובה בדעות ובפרטים בזה בספר גן נעול ח”ג פרק נט סעי’ נז ואילך, ולא אכפול הדברים.
ולענין אחותו נשואה יתכן שיהיה תלוי בנידון אם אחותו נשואה היא דאורייתא ואז אין לה קולא משאר איסו”ב, ומשמע דעיקר הדעה דאין חילוק בזה, (ועי’ בנידון זה מה שכתב במקור הלכה סי’ יז בירור הלכה אות יא ואז נדברו חי”ג סי’ נז עמ’ קי ומש”כ ע”ז בגן נעול שם).
אם כי יש שהעירו שמצינו חילוק לגבי בתו דההיתר דקירוב בשר דבתו הוא רק עד שנתקדשה, אבל יש לדחות בקל הראיה משם דהרי שם בנתקדשה לא חמיר אלא רק לענין קירו”ב אבל לענין שינה בכסות לא חמיר בנתקדשה מהביאה סימנים או בושה לעמוד וכו’ דגם בזה מותר בכסות ואסור בקירו”ב, דלגבי קירו”ב בלבד יש חילוק בקידושין ואילו בנגיעה כל דהוא דאחותו אין חילוק בין קטנה לגדולה.
וכן יעוי’ במל”מ פ”א מהל’ סוטה ה”ג כבר טען כן לענין יחוד עם בתו נשואה דדוקא לענין חיבה לאותובי בכנפיה שהוא כעין חו”נ יש חילוק בין נשואה אבל מה דאינו מצד חיבה אין חילוק בין פנויה לנשואה, והאריך שם דלפרש”י כיון שהיא מקודשת כגדולה דמיא כבר ואסור לנהוג בה מעשה קטנה להושיבה בחיקו, ולרבינו ישעיה הוא משום שכשניאת נראית כגדולה, ומ”מ סיים דוקא בקירוב בשר הוא דמפלגינן בהכי וכדתנן ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו אבל לענין יחוד ליכא חילוק וכמבואר עכ”ל ולמד מחילוק זה גם לענין ייחוד עם אחותו, ולפי הטעמים שכתב שם פשיטא שא”א ללמוד מדין זה לדין נגיעה כל דהוא באחותו נשואה.
ובנעם הלכה סי’ ז הביא פלוגתא לענין יחוד באחותו נשואה דבצפנת פענח פכ”א מאיסו”ב ה”ד מתיר ובבנין ציון אוסר ושכן נראה במקנה בקידושין ושמפשטות הפוסקים לא נראה לחלק בזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 76
מק"ט התשובה הוא: 125490 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125490
