ברמ”א חו”מ סי’ שמח ס”ב הביא בזה ב’ דעות דהטור מתיר והמרדכי אוסר, ולמעשה אין להקל בזה מכמה טעמים, הא’ דקי”ל שאסור לגנוב דעת הגוי בגמ’ דחולין ומשמע דלהטעותו ג”כ אסור (עי’ בסמ”ע שם), והב’ די”א דגזל גוי דאורייתא [ואמנם הרמ”א האה”ע סי’ כח ס”ל דהוא רק מצד קידוש ה’ כפשטות דעת רש”י אבל אינו מוסכם לכו”ע], ולשיטתם לכאו’ להטעות הגוי יהיה אסור דרק להשיב טעות אין חיוב אבל להטעות שיוציא ממון בטעות לכאו’ לשיטתם הוי גזל, והג’ דהרמב”ם דרב גובריה ס”ל שאסור להטעות לכתחילה כמ”ש הבאה”ג, והד’ שאם יוודע לגוי שהטעהו ואז יהיה בזה חילול ה’ ובאופן זה הרי אסור, ובאופן זה שמטעה לכתחילה שאין ברור ההיתר יש לצרף חשש זה ג”כ, והה’ דהרי לכו”ע יש בזה קידוש ה’ אם מראה שנזהר שלא להטעותו, והו’ שכתב בבאה”ג שם שכותב לדורות שראה אלו שהטעו הגוים ונתעשרו ונכסיהם ירדו לטמיון ויש שהחזירו אבידה לגוי בדבר חשוב והצליחו כמ”ש בספר חסידים.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 115
מק"ט התשובה הוא: 148753 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148753