במקרה שלא היה לפניו שמן בשעת הברכה חוזר ומברך ובמקרה שהיה לפניו שמן והיה דעתו על זה אם יצטרך שישתמש בו אינו חוזר ומברך, ובמקרה שהיה לפניו שמן אך לא היה דעתו על זה במפורש, פשטות הסברא שחוזר ומברך וכך ...קרא עוד
במקרה שלא היה לפניו שמן בשעת הברכה חוזר ומברך ובמקרה שהיה לפניו שמן והיה דעתו על זה אם יצטרך שישתמש בו אינו חוזר ומברך, ובמקרה שהיה לפניו שמן אך לא היה דעתו על זה במפורש, פשטות הסברא שחוזר ומברך וכך ודאי דעת חלק מהפוסקים, אלא שיש לדון בזה בדעת המשנ”ב.
למעשה יברך מכיון שהדעה לא לברך אינה ברורה שנוקטת גם באופן זה ורוב צדדים יש לברך וגם שמסברא נראה לברך.
מקורות:
אם לא היה לו שמן והוצרך להביא שמן ממקום אחר פשוט שצריך לברך שוב כמתבאר בדברי המשנ”ב תרנא נו לענין ד’ מינים, ולהדיא בסי’ תקפה ד לענין שופר, אבל אם היה לו שמן על השלחן יעוי’ במשנ”ב סי’ תקפה סקי”ח לענין תקיעת שופר שמסתמא היה דעתו על כולם, ולמד כן מסי’ רו משנ”ב סקכ”ו, ר”ל דשם מבואר שי”א (והוא הראב”ד כמ”ש בבה”ל שם) שגם בסתמא אם בירך על הפירות דעתו על כל מה שיש לפניו על השלחן, וספק ברכות להקל, והנה עיקר דבריו הם חידוש שכן בשופר יש מקום לטעון דלא דמי לברכת הפירות שכאן אין דעתו על השופרות האחרים אם ברר לו שופר אחד לתקוע, אבל גם שם עדיין יש בזה סברא שמכיון שאין ברור לו שיצליח בשופר פלוני אולי יצטרך שופר פלוני, אבל כאן אחר שכבר מילא שמן למה שיעלה על דעתו שיצטרך שוב, ויש להזכיר בזה דברי הט”ז והמשנ”ב בהל’ קידוש רעא סקע”ח שאם נמצא הכוס שלו חומץ אם התכוון לשתות מהיין שעל השלחן א”כ זה בכלל הקידוש ונפטר מלומר ברכת הקידוש שוב, אבל באופן שלא התכוון לשתות לא, ולא הזכירו כלל סברא שייחשב שדעתו על כל היין מכיון שאילו היה נשפך היין שבכוסו או היה נמצא חומץ היה משתמש ביין שעל השלחן, דבזה לא סגי כיון שלא מעלה הדבר על דעתו, ואע”פ שיש כמה דרכים להבין דעת הראב”ד הנ”ל של סי’ רו ועי’ בב”י ובבה”ל שם (ויש מקום לומר דהראב”ד סובר דאין הלכה כהירושלמי אלא כהגמ’ שהביא בב”י שם), מ”מ המשנ”ב נקט שם שהגדר הוא שבסתמא היה דעתו על כל מה שלפניו, וא”כ במקום שידוע שלא היה דעתו על זה יל”ע, ומיהו מה שהזכיר שם בב”י מקור לדעת הראב”ד מגמ’ דכל כי האי נבגא מכסא דברכתא נינהו אף ששם לא כוונו שיצטרכו משאר היין יותר מכוס של ברכה, ואדרבה ילתא נתכוונה לשתות מכוס של המזמן ויל”ע, ומ”מ בהל’ קידוש נראה שלא יחייב המשנ”ב בסתמא כשאין רגיל לשתות עוד יין בסעודה, ואף אם היה מקום לומר ספק ברכות להקל, מ”מ במקום שהספק מסופק הו”ל כספק ספיקא לחומרא, והרי כאן דעת הראב”ד אינו מוסכם ולומר סברת הראב”ד כאן אינו ברור, אלא שיש לדון אם פשטות דעת המשנ”ב לגבי שופר יהיה דעתו גם לענין נר חנוכה שדעתו על מה שלפניו, אבל יתכן שהמשנ”ב מיירי בשופרות שאינם טובים כ”כ שמניח כמה לפניו אם יצטרך, ורק מחמת סיבה זו מובן למה כמה שופרות מונחים לפניו, דבלא זה אינו מובן.
ואף שנקט המשנ”ב תרעה ח, כהסוברים שאם הדליק בנר פחות מכשיעור ובא להדליק בנר חדש אינו חוזר ומברך, מ”מ שם הוא מחמת ספק שמא יצא בהדלקתו הראשונה כמ”ש הפמ”ג במשב”ז דזה תליא בב’ תירוצי הגמ’ עי”ש, ושם אינו חוזר ומברך אפי’ אם הפסיק, ואינו שייך לכאן.
ואולם יעוי’ בכה”ח תרעה ס”ב בשם בא”ח פרשת וישב שאם נשפך לאחר שהדליק נר אחד אינו חוזר ומברך על שאר נרות משמע שאם נשפך אחר נר ראשון חוזר ומברך ועדיין יל”ע בהיה לפניו לדעת המשנ”ב בסי’ ר”ו.
קרא פחות