הנה יש כאן כמה נידונים וכדלהלן:
הנידון הראשון האם כדור שעשוי בזמנינו הוא מוקצה הוא לא, ובזה הארכתי בתשובה הקודמת (מק”ט 6425).
והנידון השני הוא האם ראוי לאנשים גדולים לשחק בשבת בכדור.
ובפוסקים [ערוך השלחן סי’ שח ס”ע] הביאו דברי הירושלמי [תענית פ”ד ה”ה] והמדרש איכה [ב ד] שעיר אחת חרבה מפני שהיו משחקים בה בכדור בשבת, וכן כתב בשו”ת שלמת חיים [סי’ רפח] שאין ראוי לנהוג בזה היתר.
והנידון השלישי הוא האם שטח מרוצף הוא בכלל האיסור או לא, ובזה מתחלקת לשאלה לשני נידונים, מה הדין משחק בשטח מרוצף בתוך הבית ומה הדין משחק בשטח מרוצף מחוץ לבית.
ובמשנ”ב סי’ שח ס”ק קנח חילק בזה בין שלא ע”ג קרקע שבתוך הבית לשמחוץ לבית דברה”ר יש לחשוש שיצא מחוץ לד”א ויבוא להעבירו, ולכן התיר רק בתוך הבית ורק שלא ע”ג קרקע, דאילו ע”ג קרקע יש לחשוש שיבוא ליישר את הקרקע ויעבור על איסור חורש או בונה [תלוי היכן יישור הקרקע מתבצע, ובנידון דידן שנאמר בעיקר כלפי בית, שם החיוב בשבת על יישור קרקע הוא מדין בונה].
(ולגבי שטח מרוצף בתוך הבית אם נחשב ע”ג קרקע או לא, הנה המשנ”ב שם חילק בין ע”ג קרקע לבין שלא ע”ג קרקע, דע”ג קרקע יש בו משום אשויי גומות ושלא ע”ג קרקע אין בו משום אשוויי גומות, ולא נזכר שם להדיא דין מרוצף אם נחשב ע”ג קרקע או שלא ע”ג קרקע, אבל פוסקי זמנינו נחתו לנידון זה, ואמנם אינו מוסכם, אבל כ”ה פשטות דעת רוב פוסקי זמנינו שבתוך הבית אם הוא מרוצף אין גזירת אשויי גומות ולא חשיב כע”ג קרקע, ויעוי’ שמירת שבת כהלכתה פרק טז ובמה שהביאו בביאורים ומוספים על המשנ”ב שם בשם הגריש”א והשבט הלוי).
והנידון הרביעי הוא משחק בכדור באופן שעלול לגרום חילול שבת, כגון שיש שותפים במשחק או צופים שמגיעים בשבת מחוץ לתחום או עם רכב, או מצלמים את המשחק וע”ז הדרך באופן שהדבר הוא ציבורי ומביא לחילולי שבת.
וזה דבר חמור מאוד, (ויש מכתב מגדולי ישראל כנגד משחק בכדור רגל בשבת, הובא בשמירת שבת כהלכה פרק טז סעיף ט בהערה).
ואפילו ללכת לראות חילולי שבת להנאה אסור [ביאור הלכה סי’ שא ס”ב].
והנידון החמישי האם בכלל משחקים הוא דבר ראוי ונכון ומותר למבוגרים [מבחינה הנהגתית] ועי’ ע”ז יח ע”ב ואו”ח סי’ שח סט”ז ומשנ”ב שם סקנ”ט ומשנ”ב סי’ תקיח ס”ט, והדברים מבוארים במקומם במקורותיהם.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 18
לתשובה זו פורסמו 3 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 6430 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/6430
במ”ב סימן שח ס”ק קנח לא נזכר חילוק בין מרוף לשאינו מרוצף, רק אי’ דאסור וזהו, כוונתו לכאורה לחיבור שני מ”ב, אחד זה ואידך בסי’ שלז, אולי בבה”ל שם לגבי מטאטא, כדאי להכנס יותר למ”מ ולהסביר טוב יותר מהיכן ההיתר.
אכן, המשנ”ב שם חילק בין ע”ג קרקע לבין שלא ע”ג קרקע, דע”ג קרקע יש בו משום אשויי גומות ושלא ע”ג קרקע אין בו משום אשוויי גומות, ולא נזכר שם להדיא דין מרוצף אם נחשב ע”ג קרקע או שלא ע”ג קרקע, אבל פוסקי זמנינו נחתו לנידון זה, ואמנם אינו מוסכם, אבל כ”ה פשטות דעת רוב פוסקי זמנינו שבתוך הבית אם הוא מרוצף אין גזירת אשויי גומות ולא חשיב כע”ג קרקע, ויעוי’ שמירת שבת כהלכתה פרק טז ובמה שהביאו בביאורים ומוספים על המשנ”ב שם בשם הגריש”א והשבט הלוי.
ותיקנתי בפנים התשובה, וייש”כ על הערתו.
ציינתי למ”ב עצמו בדין המקורי, דהיינו סי’ שלז.
כי באמת מאד פלא שדין כדור ע”ג קרקע לא נזכר גם בדיני אשוויי גומות, וכן הוא בעוד כל מיני נושאים שנפגשים על שני סוגיות, גם בתלמוד זה קורה לפעמים, כמו שיש דיני מנחות בסוטה וכדו’, וכן כאן, דיני כדור ע”ג נזכרו לגבי מוקצה, ובאמת דיני אשוויי גומות המרכזיים הינם בסי’ שלז, ושם כלל לא נז’ כמדו’ דיני כדור, רק דיני מטאטא וכדו’, ויש שם באמת חילוקים בין מרוצף לשאינו מרוצף, ובין כמה מיני שימושים יעו”ש בביה”ל ושאר אחרונים באריכות, ולכאורה יש מקום לדון ולדמות לפי הענין.