הנה בשו”ע יו”ד סי’ רנא סי”ב מבואר דשייך שב’ עניים יביאו זה לזה מעשר כספים, ובניד”ד דמי לזה שהמקבל מחזיר את אותם המעש”כ במתנה והוא כעין האופן המבואר בשו”ע שם.
[ואולי צריך קנין אבל במכירים אפשר דא”צ קנין, ובש”ך יו”ד סי’ רנז סקי”א בשם הס’ התרומות שער ס”ה ח”ג ושאר פוסקים דדין “מכירי” שייך גם בצדקה, ושם הנידון ברמ”א לענין אם יכול להפריש משלו לטובת העני כדי לנכות מחובו של העני ושם הוא לצורך העני עצמו, ומצד קנינים הוא דמי לכאן רק דכאן העני נותן לו בחזרה שלא מחמת חוב אלא לטובתם ויותר נ”ל דהמקרה כאן שהמקבל מחזיר כדי להפרע מחובו של מעשר כספים שלו, וא”כ דמי קצת לאופן המבואר ברמ”א שם].
אבל החסרון בזה הוא שנותן לו מתחילה בשביל שיחזיר לו ויש בזה חששא דמעשה דבית חורון שלא הי’ הכונה מתנה גמורה, וזה פשוט שא”א לתת צדקה ע”מ להחזיר כמ”ש בש”ך סי’ רנח סקכ”ה, אבל כאן אינו עושה כאן בדרך תנאי אלא המקבל עושה כן בדרך ויתור.
וראיתי להגרח”ק (בתשו’ בספר באורח צדקה עמ’ שצ וכעי”ז בדרך אמונה פ”ז מהל’ מתנ”ע ס”ק לג) שכתב דגם בב’ עניים מחליפים אם עושין כן בקביעות אסור וגם צריך שאם לא ירצה ליתן לו חזרה לא יקפיד עליו.
וובארחות רבינו ח”א סי’ שב כ’ שבמחליפין לא יעשו תנאי על זה, ואמנם שם עיקר הגריעותא כשעושים כן לתנאי וכאן אינו עושה דוקא לתנאי דהרי אינו מתנה שכך יהיה שיחזיר לו המעשר כספים רק שהוא מסכים לזה מעיקר שיחזיר לו.
(אם כי גם שם בארחות רבינו משמע דצריך שלא ידברו על זה מראש להדיא, ובגמ’ במגילה ו ע”ב גבי משלוח מנות לא משמע שלא דברו בזה מראש ואולי משלוח מנות שאני, או דלרווחא דמילתא כ’ כן בארחות רבינו שלא יהיה משמע כתנאי, ויש להוסיף עוד דגם באופן של מכירי צדקה ברמ”א שם הרי המפריש מרוויח שנותן לעני כדי שעי”ז העני ישלם לו חובו, אם כי שם מיירי בחוב שיצטרך העני לשלם והוא מקל ממנו בעצם מה שמייחד לצרכו המעות [כל עוד שלא יתעשר עי”ש ברמ”א], ואין ברור שצריך קנינים בצדקה כלל, דיש מהאחרונים שהזכירו שמחילת חוב ג”כ מועלת, עי’ בנו”כ על השו”ע, ועי’ בנתיבות ההלכה נא עמ’ קכז בשם הגרנ”ק, משא”כ בניד”ד שאין חיוב להמקבל לתת מעות לנותן).
ועי’ עוד בדברי הפוסקים מש”כ לענין מתנות עניים שנותן על דעת שיחזיר הכהן, אבל כאן מאחר שהמקבל הוא ג”כ עני לא דמי לשם.
ובספר שערי צדק הל’ צדקה פ”ב רצו לתלות זה בנידון הפוסקים לגבי מי שמחל על משלוח מנות או שאמר הריני כאילו התקבלתי אם מהני דה”ה גם בצדקה יהיה תליא בזה, והביאו שם בשם הגריש”א שהורה דל”מ בצדקה, ונראה דכאן שייך לומר גם למ”ד התם דמהני מחילה משום שמחה ורעות משא”כ כאן שצדקה הוא גם מצד והחזקת בו, והנידון היחיד דשייך לומר דחשיב כמו שקנה העני ומחזיר לו אם נתכוון לקנות כהך דלעיל או אולי גם במכירים וכנ”ל.
היוצא מזה דעצם הדבר הוא שייך שיקבל ויחזיר, רק דבנידון דידן יש בזה כמה בעיות, הא’ דכיון שאומר להם מעיקרא שיטלו לעצמם מה שיתנו אפשר דהו”ל כעין תנאי ע”ד מתנת בית חורון דאי”ז מתנה גמורה וצ”ע, והב’ דאפשר דלא שייך הא דמכירי כשאין רווח חוב למכירי, וממילא אולי אין כאן קנין כלל ואי”ז אלא כמחילת צדקה דנתבאר שאין על מי לסמוך להקל בזה להחשיבו כנתינת צדקה, אבל אם כ”א יעשה בהעברה בנקאית נפרדת בלא שיהיה תלוי כמה השני נותן וגם לא ידקדקו להחזיר אותו סכום ולא באותו זמן שמקבלים בזה אולי שייך קצת להרוויח במקצת דברי הארחות רבינו הנ”ל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 128
מק"ט התשובה הוא: 149040 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149040