הלכות שחיטה

{בע"ה קרית ספר עש"ק פ' תולדות א' כסלו ע"ו}

מה שהקשה ע"ד המושב זקנים שכתבו להקשות על מה שיצחק אכל משחיטת עשו אע"פ שהיה ישראל מומר (קידושין י"ח א'), ושחיטתו נבילה (חולין ה' ב'), והרי האבות קיימו כל התורה.

ותי' דסומא פטור מן המצות, והקשה הג"ר עקיבא קיסטר דהרי לפ"מ שכתב הרעק"א מהדו"ת סי' קנ"ג להוכיח מדברי התוס' דסומא פטור רק מעשה ולא מלאו, והרי איסור של נבילה הוא לאו של לא תאכלו כל נבילה, וגם סומא אסור בזה.

תשובה א"י אם יש הכרח שהמושב זקנים ס"ל כך ג"כ כמ"ש מ"ש הרע"א בדעת התוס', הגם שרגילין לומר שהיו הם גופייהו מבעלי התוס', אבל שמא קודם מ"ת לא היה עדיין בחומר לאו וצ"ע.

ובעצם קושייתם מיצחק צ"ב, חדא דהרי יצחק היה סבור שעשו צדיק, ועוד אם יצחק קיים המצות קודם מ"ת אע"פ שהיה פטור סברא היא שגם כשהיה סומא רצה לקיים התורה, וכמו שאי' בחז"ל שאכל אז בשר פסח וחגיגה.

והיה מקום לומר שמה שהוקשה להם הוא הא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, דבשלמא אם הוא סומא אי"ז צורת קיום מצוה, אבל אם היה קודם מ"ת שרק מצד הזמן עדין לא הוכשר לקיום התורה, בכה"ג שמרו עליהם מן השמים בתנאי שבאמת מצד צורת הציווי היו מחוייבין.

אלא שלכאורה לא שייך לפרש כך, דהרי סו"ס לא אכל יצחק מצידו של עשו, אלא די"ל דכיון שבקשו וצודה לי ציד, מסתמא הגם שעתה לא אכל מצידו, אך מ"מ בשאר פעמים היה אוכל, וע"ז תירצו שהאכילו רק כשהיה סומא.

אכן עדיין צ"ב דהרי כתיב כי ציד בפיו, היינו שהיה צד עשו עבור יצחק כפשט המקרא, ודוחק לומר שהיה זה קודם ט"ו שנים שיצא אז לתרבות רעה, וחזר להאכילו רק אחר שנעשה סומא וכנ"ל, אלא נראה לתרץ דס"ל שעד שנעשה סומא מעולם לא שחט עבורו אלא רק צד ויצחק שחט ואכל, ואח"כ התחיל יעקב לסמוך על שחיטת עשו וזה היה כשנעשה סומא.

היינו שכל זמן שיכל לשחוט לבד עדיף, אבל אחר שנעשה סומא לא עדיף משוחט בלילה שאינו לכתחילה.

ומה שעד שנעשה סומא שחט בעצמו, אף שבעצם סמך על עשו, אפשר שמ"מ היו לו דקדוקים בשחיטה, ויתכן עוד שס"ל מצוה בו יותר מבשלוחו גם בזה, אף שבמהר"ח או"ז ועוד פוסקים כתבו שאין נוהג מצוה בו בכל מצוה.

ויתכן עוד שהכרח בעלי התו' שלא סמך עליו לפני כן בשחיטה, היינו משום שרק אז לימד את עשו הלכות שחיטה, כמו שדרשו מקרא ד'וצודה לי ציד' דכתיב צידה ע"ש [בעלי התוס' עה"פ שם, לקח טוב, וס' המנהיג שחיטה עמ' תשלח].

אבל אי משום הא לחוד צ"ע, דא"כ היה לו ללמדו כך כבר מעיקרא ולאכול אז משחיטתו.