בודאי שיש בזה ענין דעיקר הבאת המלח לשלחן בפת שלנו נזכר כבר בראשונים כמו שהביא הרמ”א סי’ קסז ס”ה, ושם לא נזכר שצריך לטבל ג’ פעמים, וגם לא נזכר שם שהוא רק ע”פ הסוד, אלא שיש לטבל במלח משום שהאכילה היא כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח, ואילו הענין לטבל ג’ פעמים נזכר אח”כ במג”א ובאר היטב סק”ח ומשנ”ב סקל”ג בשם המקובלים, ואפשר שהוא ע”פ סוד.
וממילא שפיר יש מקום להדר לטבול במלח גם מי שנוהג להטביל רק פעם אחת ואינו נוהג ע”פ המקובלים, כיון דמ”מ נוהג ע”פ כמה ראשונים שהביאו מנהג זה להשוות האכילה כקרבן, וגם בקרבן אין ליתן מלח ג”פ כדמוכח בסוגי’ דמנחות יכול תבונהו וכו’.
ודלא כחכ”א שכתב שאין שום ענין להטביל אם אינו מטביל ג”פ כיון שאינו נוהג לא כדינא דגמ’ (שפת נקיה א”צ טיבול) ולא כקבלה (שמצריכים טיבול ג”פ), שדבריו אינם נכונים כמו שנתבאר.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 55
מק"ט התשובה הוא: 123156 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/123156