לעשות בובה בדמות אדם חי האם מותר

יש כאן בהחלט דבר אסור, דיש כאן כמה צדדים להחמיר (ומצד הדין אין נפקותא להקל מצד שהוא דומה לאדם חי המסויים), הא' שהוא צורת אדם שאסור אפי' לד' המחבר בסי' קמא ס"ו שמתיר בחלק מהבע"ח מ"מ בדמות אדם מחמיר כמ"ש שם בסעי' ד, ועי"ש בש"ך סקכ"א ובמ"מ שהביא שם.

והב' שיש כאן צורה בולטת ממש, דאף שיש צדדים בפוסקים להקל בסממנים שאין בהם צורה  (עי' בש"ך וט"ז ופת"ש ובאחרונים בסי' הנ"ל) מ"מ כאן יש צורה ממש.

והג' שעושה כל הגוף דאמנם יש פלוגתת הפוסקים כשעושה הראש בלבד מה דינו [והרחבתי בתשובתי ד"ה האם מותר להחזיק חיות מפוחלצות] ומסקנת האחרונים משמע דאין פשוט להקל בזה, אבל כאן הרי מתכוון לעשות כל הגוף.

והד' שעושה ממש, דאף שיש צדדים בפוסקים שלענין שיהוי דבר שכבר נעשה הוא יותר קל, מ"מ באופן שעושה ממש הוא חמור יותר.

ואף שרק מתכוון לומר לגוי לעשותו מ"מ אמירה לגוי אסור בכל דבר שהוא איסור כמ"ש בש"ך שם.

ומה שיש שנהגו להקל בזמנינו בקיום צורת בובות מכח קולת החכמת אדם המעי' בדבריו יראה שלא בא להתיר אלא בשיהוי אחר שכבר נעשה, דשיהוי הוא יותר קל וכנ"ל, ואעתיק לשונו של החכ”א להדיא כדי להבין מתוך דבריו שהוא רק בשיהוי (וגם היה יותר ברירא ליה באופן שסימא עין הבובה) וז”ל, כשם שאסור לעשותן כך אסור לומר לנכרי לעשותן דאמירה לנכרי שבות בכל המצות ואפי’ להשהותן אסור משום חשד (ש”ך), ונראה לי דצורת אדם בזמן הזה מותר להשהותו דכיון דאינו אלא משום חשד, וידוע דבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם ואותו שנעבד עושין אותו משונה וכן מתלמידיו הנעבדים יש בכל אחד מהן סימן, ואלו ודאי אסור להשהותן, אבל שאר צורת אדם ומכל שכן אם סימא עיניו וכיוצא בו מותר דאין בו משום חשד וכו’ עכ”ל, והבאתי הדברים גם בתשובתי ד"ה צורת אדם המודפסת על מצעים וכו'.

והמעי' בדברי החכ"א יראה שפתח בדברי הש"ך דמיירי באמירה ובשיהוי וחלק עליו רק לענין שיהוי ואף נתן טעם בדבר ששייך רק לענין שיהוי ולא לענין עשייה בידיים וגם לא לענין אמירה לגוי שהוא מצד איסור עשיה בידים [ולגוף ענין חשד קצת צ"ב דהוה פשיטא ליה דלא שייך חשד שיחשדוהו שמא עשה הוא בעצמו שהוא איסורא אף שאינו עושה לע"ז והוה פשיטא ליה דהחשד הוא רק שעושה לע"ז והוא צ"ב מהיכא הוה פשיטא ליה ואולי מתי' הגמ' דאחרים עשו לו למד כן ומתיישב בקל ודוק].

היוצא מזה שאין כאן על מה לסמוך להתיר לעשות דבר כזה.