חולין קב-קג (ציפור, אכילה, אפילו)

א)חולין קב: ת”ש נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ור’ אלעזר בר ר”ש מחייב אמר ר’ אלעזר בר’ שמעון “ק”ו על אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן” חנקה ואכלה דברי הכל בכזית עד כאן לא פליגי אלא “דמר סבר בחייה לאברים עומדת” ומר סבר בחייה לאו לאברים עומדת דכ”ע מיהא לא בעינן כזית עיין רש”י ד”ה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב – דקסבר שלימה “אין לך אבר מן החי גדול מזה” ובאבר לא בעינא כזית לכאורה מלשון הק”ו וגם מלשון רש”י מבואר שהסברא הוא שהרבה אברים לא גרע מאבר אחד. אולם המשך הגמרא “בחייה לאברים עומדת” מבואר טעם אחר וצ”ע בזה. ב)חולין קב: רש”י ד”ה אלא אחת – דחד לאו הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב “וכן כולן” צ”ע בכוונת רש”י ז”ל. ג)חולין קג. רש”י ד”ה לריש לקיש קשיא – דהא “אפילו” לדידיה מתרי קראי נפקי וליחייב תרתי. לכאורה לשון “אפילו” צ”ע, והול”ל “דהא ‘אף’ לדידיה” כו’