הנה יש כאן נידון מצד ייחוד לקדושה חמורה דאפשר שא”א להשתמש בו לקדושה קלה מצד קדושתו (ועי’ משנ”ב סי’ לב סקכ”ו ובשעה”צ סקכ”ח), ובזה לא נדון כאן דמיירי מן הסתם בקלף שנעשה בו תנאי כנהוג (ואע”ג שיש קצת שחששו לתנאי זה משום ברירה בדאורייתא לחיובא דלשמה לפי הצדדים שהוא דאורייתא, ועי’ בה”ל סי’ לב ס”ח ד”ה או ובהנהגות הגר”ש מסלנט, ואכה”מ), אבל עיקר הנידון כאן מצד דיני לשמה אם סגי במה שהוא עובד לשם ס”ת.
והנה המציאות היא שלא הורגלו הסופרים קלף שעובד לשם מגילת אסתר וזה מלמד שמעשים שבכל יום שמשתמשים בקלף שעובד לס”ת גם למגילה (וכן שאלתי להגר”ז גרוברד חתניה דהגרנ”ק אם משתמשים למגילה בקלף שעובד לס”ת בתנאי והשיבני שכן), ונראה להוכיח דכ”ה הדין דהרי מה שעובד לס”ת כשר לתפילין כמבואר בשו”ע או”ח סי’ לב ס”ח, א”כ גם במגילה כ”ה דהרי ס”ת קדושתה חמורה ממגילה (עי’ במשנ”ב שם סקכ”ו), ובפרט דמגילה ילפי’ מס”ת שצריכה לשמה כאמיתה של תורה (להפוסקים המצריכים עיבוד לשמה במגילה ואכה”מ), א”כ יש להתיר להשתמש בקלף שעובד לשם ס”ת.
ואמנם היה מקום לטעון דדוקא לגבי תפילין שייך לטעון דבכלל מאתים מנה כיון שתפילין כתובות בתורה משא”כ מזוזה אבל למעשה כיון דאמרי’ שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה (עי’ ר”ן מגילה ו ע”א מדה”ר וגם לפי הצד שנלמד מדכתיב ונכתב בספר, עי’ ר”ן שם וטור סי’ תרצא בשם ר”ת, מ”מ ר”ל ספר תורה דספר שאינו מעובד לשמה אינו מוצא מכלל ספר סתמא אלא ר”ל שהוקש לס”ת) א”כ לא חמיר מדבר שעובד לשם ס”ת עצמו.
ויעוי’ עוד בבהגר”א דטעם הרמב”ם דס”ל דלא בעי עיבוד לשמה משום דלא עדיף ממזוזה לשיטתו ועכ”פ גם לר”ת י”ל דלא עדיף ממזוזה להמצריכים במזוזה ועכ”פ מס”ת גופיה לא עדיף.
לסיכום המנהג להתיר וכן מסתבר.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 114
מק"ט התשובה הוא: 148105 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148105
