כתיבת ספר תורה מן הכתב האם צריכה שתהא מספר תורה כשרה או לא

לכאורה יש להביא ראיות שא”צ ס”ת כשר, חדא ממה שהתירו בתפילין ומזוזות (מגילה יח ע”ב ומנחות לב ע”ב) לכתוב שלא מן הכתב משום דמגרס גריסין (ובב”י ביו”ד סי’ עדר כתב דאפשר שאפי’ בס”ת א”צ לכתוב פרשיות אלו מן הכתב משום דמגרס גריסין ולא הכריע בזה, והובא בד”מ וש”ך שם), ומה בכך שבודאי לא יטעה, הרי בעי’ ס”ת כשר אלא ע”כ דלא בעינן.

וכן יש ללמוד ממה דהביאו הראשונים מהירושלמי מגילה פ”ד ה”א דיש אומרים שר”מ כתב ב’ מגילות וגנז ראשונה והוצרך לה רק כדי לכתוב ממנה ומה הועיל בתקנתו אם הראשונה פסולה להירושלמי בפשטות (ואמנם הר”ן במגילה ה ע”ב מדה”ר נקט בירוש’ דפסול רק לכתחילה ולשיטתו בביאור דברי הירושלמי יש לומר דלענין כתיבה מן הכתב כשר לגמרי, אבל יתכן שדברי הר”ן רק לשיטה ראשונה בירושלמי שהוא כהבבלי שר”מ השתמש במגילה שכתב, ולשיטתם לא כתב ר”מ ב’ מגילות, וזוהי דעה ראשונה בירוש’, אבל להיש אומרים בירושלמי הו”ל שעה”ד ולא היה צריך לכתוב ב’ מגילות אם הוה ס”ל כהבבלי והדעה קמייתא שבירושלמי דשרי בשעת הדחק, ועכ”פ גם דעה ראשונה לא פליג על דעה שניה דא”צ להיות מן הכתב ממגילה כשרה דוקא, דכמו דלהיש אומרים סגי לכתוב ממגילה פסולה ה”ה לדעה ראשונה, דלענין זה לא נזכרה פלוגתא, וק”ל, ואמנם היה מקום לטעון ולומר דמה שכתב ר”מ ממגילה פסולה היינו רק בשעה”ד אבל אין צורך לומר כן דהרי לשיטת היש אומרים משמע שקיים ר’ מאיר דין כתיבה מן הכתב).

וכן לכאורה יש ללמוד ממש”כ ביומא לז ע”ב כשהוא כותב רואה מה שכ’ בטבלא וכו’ והוא ג”כ מדין כתיבה מן הכתב [עי’ בשיירי קרבן על הירושלמי סוטה פ”ב ה”ד], ולכל הצדדים קשה דהרי טבלא אינה ס”ת כשרה ואף לכל היותר לא פרשת סוטה כשרה.

וכן אולי יש משמעות מדקאמר מן הכתב ולא קאמר מס”ת וכיו”ב דסגי שהוא מן הכתב.

וכן המנהג פשוט שיש תיקון סופרים לסופרים לכתוב ממנו, וכ”כ במקדש מעט ביו”ד סי’ עדר סקי”ג דא”צ דוקא ס”ת כשרה, ובספר בני יונה ביו”ד שם הקל אף יותר מזה עי”ש.

אולם בהגהות חת”ס על קסת הסופר סי’ ד ס”ו כתב דמדינא יש להעתיק מס”ת אבל מאחר שקשה להניח ס”ת לפניו חשיב שעה”ד ויכול לקחת תיקון סופרים מוגה, ויל”ע מלבד כל הנ”ל הרי הרבה פעמים אינו שעה”ד ואם משום טענת הפרישה (יו”ד סי’ ע”ר) לגבי הוצאת ס”ת ליחיד [ועי”ש בש”ך ועי”ש עוד דעה בבאר הגולה, ובגוף דברי הפרישה הרחבתי עוד בתשובה אחרת ד”ה האם מותר להוציא ספר תורה לקריאת זכור לנשים], הרי כאן שמוציא לצורך מה שצריך מן הדין אין טענת הפרישה, ועוד דהרי לא דמי הך שעה”ד לשעה”ד שבגמ’ שלא היה לו מגילה ומנ”ל שכל נוחות חשיב כשעה”ד, ויל”ע.