בפשוטו יוצאים יד”ח מכיון שאמנם יש בנוסח הברכה להזכיר קולות השמחה (מתוך ה’ קולות שנזכרו בגמ’ בפ”ק דברכות ע”פ קרא דירמיה), אבל מנין לומר שהוא לעיכובא, ויש להתבונן בזה דהחלק הראשון של הברכה הוא שבח (אשר ברא ששון ושמחה וכו’) וסוף הברכה היא בקשה (מהרה ה’ אלהינו ישמע וכו’) ואם נדמה ברכה אחריתי לרוב שאר הברכות בשבע ברכות א”כ הי’ מקום לומר דעיקר ברכה זו היא שבח כמו רוב שאר שבע הברכות שהם כמעט כולם שבח חוץ משוש תשיש ושמח תשמח שהן בקשה, וא”כ תוספת הבקשה אינה מעיקר נוסח הברכה שלעיכובא, אא”כ נימא דאדרבה נדמה לתרתי ברכן דסמיך ליה מלפניה שעיקרן בקשה וגם זו נימא דעיקרא בקשה, ואדרבה יש מקום לומר דתחילה היא שבח וברכות האחרונות בקשה דלעולם יקדים שבחו של הקב”ה ואח”כ יתפלל ומה דבשמונ”ע ג’ אחרונות שבח כנפטר מלפני המלך שמא דוקא בשמונ”ע שיש הרבה ברכות של בקשה, וברש”י כתובות ח ע”א כ’ דברכה אחת דשוש תשיש על ירושלים משום אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וי”ל בכוונתו דזכירת ירושלים ראויה להעשות דרך בקשה כיון שהיא זכירת החסר, או בנוסח אחר דזכירת ירושלים היא לדאוג לטובתה ולהתפלל עליה [ועי’ ברייתא משנת ר”א פ”ג], ועוד כ’ רש”י דברכה אחת דשמח תשמח היא לטובת החתן והכלה, וברכה אחת דאשר ברא [שהיא ברכה אחריתי דניד”ד] היא לטובת כל ישראל, א”כ משמע דעיקר ברכות האחרונות הן בקשה, אבל אח”ז כתב רש”י לגבי חתימת ברכה אחריתי משמח חתן עם הכלה שהיא חתימה שישמח הקב”ה את החתן בכלתו, א”כ יש בזה ברכה על החתן והכלה עצמם וצ”ל דזה כלול ג”כ בנוסח הבקשה על ישראל מהרה ישמע קול חתן וקול כלה היינו גם תפילה שקול החתן וקול הכלה גופייהו ישמע לטובה, ובחתימה מסיימין בעיקר ענין כל הברכות שהיא שמחת חתן וכלה ומ”מ כוללים כל ישראל בתחילת הברכה וסגי בזה שמזכירים אותם להדיא בתחילת הברכה ואפשר גם דמזכירין אותם ממילא בסוף הברכה [דמשמח חתן עם הכלה מתפרש גם על שאר חתנים וכלות ועי’ להלן בשם סידור הר”ש מגרמייזא], א”כ אם נימא דחתימת הברכה תוכיח שהבקשה על כל ישראל אינה לעיכובא א”כ גם בזה לא הוי לעיכובא, דאם נימא שעיקר ענין הברכה הוא להזכיר שבח בריאת שמחת החתן והכלה [או כלל החתנים והכלות] זה שמעינן בתחילת הברכה כשאמר אשר ברא קול ששון וכו’ קול חתן וקול כלה, ואם נימא דעיקר הברכה היא להזכיר בקשה על חתן וכלה אלו עצמם הרי כבר הזכיר מהרה ישמע וכו’ גם לפי מה שטעה ואמר “קול חתן וכל כלה”, ואם נימא דהעיקר היא בקשה על חתנים וכלות של כל ישראל כתחילת דברי רש”י ונימא דהחתימה מיירי גם על שאר חתנים וכלות לפי מה דפרש”י משמח חתן עם הכלה היינו שמשמח החתן בכלתו א”כ אפשר דזה עיקר הברכה מאחר שזה נזכר בחתימה וא”כ לעניננו סגי במה שהזכיר ענין זה בגוף ברכתו שאמר לפי טעותו שאמר “קול חתן וכל כלה”, וכעי”ז בסידור הר”ש מגרמייזא [הובא בקובץ שיטות קמאי בכתובות שם] כ’ דברכה אחריתי היא כנגד כל שמחות וכל שמחת חתנים וכלות, וזה ג”כ נזכר לפי טעות המברך שאמר קול חתן וכל כלה כנ”ל.
ועוד דעיקר הבקשה אינה להזכיר להדיא הקול של הכלה דוקא אלא לשמוע שמחת החתן והכלה וזה נלמד ממילא גם לפי נוסחתו במה שאמר “מהרה ישמע וכו’ קול חתן וכל כלה” דהיינו שישמע ג”כ מן הכלה בערי יהודה ובחוצות ירושלים כשיקבץ הקב”ה שארית פליטת נדחי עמו ישראל לערי יהודה ולירושלים [ועי’ עוד במהרש”א בכתובות שם], ועוד יש טעם אחר לומר דנוסחתו שאמר “קול חתן וכל כלה” ה”קול” קאי גם על ה”כל כלה” בפרט שהזכיר קודם לכן “מהרה ישמע”.
והטענה שהי’ מקום לטעון הוא דצריך להזכיר להדיא ד’ פעמים קול ולהזכיר קול נפרד על הכלה אבל זה מהיכי תיתי ובפרט שלא נזכר בחתימה.
ולענין אם יש לתקן את המברך יעוי’ בסי’ קמב ברמ”א דבקורא בתורה יש לתקן אפי’ בנגינה אבל כהיום המנהג בהרבה מקומות שאין מתקנים בנגינה או בשינוי שאינו לעיכובא, ובתשובה כתבתי בזה, ואח”ז מצאתי להאב”ד מבוטשאטש באשל אברהם שם שהציע טעם לזה משום כבוד הבריות ואע”ג דעיקר חלק מהנידון שם הי’ להינזף ע”י הרב שהוא ביוש מ”מ בתיקון ז’ ברכות בחופה הוא ג”כ בושה, ולכן גם בזה שייך שפיר לומר כבוד הבריות.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 118
מק"ט התשובה הוא: 149971 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149971