מה ששאל כת"ר לדעת היעב"ץ אם אפשר להדליק בבהכנ"ס כשיש מנין מצומצם ואחד מהמנין באמצע שמונ"ע. לענ"ד מותר גם לשי' היעב"ץ דמש"כ היעב"ץ בסי' תרעב שהדלקה בבהכנ"ס בלא ברכה אינה הדלקה דהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק מקורו הוא מדינא דפ"ב דשבת ...קרא עוד
מה ששאל כת"ר לדעת היעב"ץ אם אפשר להדליק בבהכנ"ס כשיש מנין מצומצם ואחד מהמנין באמצע שמונ"ע.
לענ"ד מותר גם לשי' היעב"ץ דמש"כ היעב"ץ בסי' תרעב שהדלקה בבהכנ"ס בלא ברכה אינה הדלקה דהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק מקורו הוא מדינא דפ"ב דשבת דהדליקה בפנים והוציאה לחוץ דאמנם נקטו הפוסקים דהוא גם בזמן שמדליקים בפנים כיון שהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק כיון שהוציאה אח"כ לחוץ וכמו שהביא המשנ"ב, מ"מ היעב"ץ למד כנראה מעצם ההדלקה בפנים שמדליק כמו בשאר ימות השנה שאינו משנה ממנהגו דהרואה אומר לצרכו הדליקה, דבה לא יועיל שיוציא אח"כ גם לפי הצד שהנחה עושה מצוה כיון שהרואה אומר שכיון שהדליק בפנים לא הדליק לשם מצוות חנוכה, ולכן סבר היעב"ץ שבבהכנ"ס שבלאו הכי מדליקין שם נרות לכבוד בהכנ"ס בכל השנה כולה כדכתיב באורים כבדו ה' ואמרי' באילין פנסיא (פסדר"כ פכ"א והובא בפוסקים), ולכן כדי שיהיה ניכר שמדליק לנר חנוכה סבר היעב"ץ שמועיל הברכה לזה ועי' גם במשנ"ב בס"ס מו לגבי ברוך שם לדעת הרמ"א מה שמועיל להכיר שאומר פסוק ראשון כקורא ק"ש ולא רק כקורא בתורה, וממילא בניד"ד שיש כאן עשר ששומעים הברכה א"צ דוקא שכולם יכוונו לצאת בברכה, אלא דסגי שיש כאן ברכה ושיש עשרה שנוכחים ושומעים הברכה.
ולא דמי למש"כ הפמ"ג בסי' נה א"א סק"ח דלענין קריאת מגילה לפרסומי ניסא ישן לא מצטרף דכאן המתפלל נוכח והברכה נשמעת לאזניו ועכ"פ כאן שאין דין לשמוע הברכה בלא לדבר אז אלא רק מצד שישמע שהיתה כאן ברכה וגם אין כאן דיני שמיעה לשמוע כל הברכה או לענות אמן להמצריכין עניית אמן בשומע כעונה ואפשר דגם סגי לשמוע כל הברכה והיכר גמור כמש"כ כת"ר אם מדליק במנורה שעשויה רק לחנוכה שאין מדליקין בה כל השנה אפשר דג"כ הו"ל היכר המועיל להיעב"ץ כיון שהיעב"ץ לאו סברא דנפשיה קאמר אלא מכח דברי הגמ' הנ"ל.
וששאלתם אם מותר להיות שומע כעונה באמצע הברכה קי"ל לעיקר הדין שמותר כמ"ש הרע"א בעין הגליון על השו"ע או"ח ס"ס קד בשם הצל"ח ע"פ השו"ע שם, אם כי שם הוא באופן שיש שייכות בין הקדושה לתפילה אבל לגבי סתם הפסקים כגון תקיעת שופר באלול וכיו"ב דנו הפוסקים, ועי' בביאורים ומוספים על המשנ"ב סי' תקפא סק"ג מה שהביאו פלוגתת פוסקי זמנינו בזה, וכ"ש בניד"ד מאחר שאין השמיעה בלא דיבור לעיכובא אינו כדאי להפסיק וכ"ש דלא שייכא כלל, גם אם יש לטעון דתקיעה שייכא כיון שהוא מסדר תיקון תפילה כמו משנת איזהו מקומן דמהי ליושב לפני המתפלל למאן דס"ל הכי בסי' קב, וגם יש לטעון דתקיעה לא הוה חשיב הפסק גם אם תוקע בעצמו הלכך קיל יותר כיון דגם להסוברים שומע כעונה הפסק שלא נפסקו להלכה מ"מ כאן אינו הפסק וגם לדידן אפשר דקיל יותר, וכן מצינו גבי הבדלה שכ' השלמת חיים סי' רסה שלא יפסיק וכן בשו"ת הרב צבי ח"א סי' נט (ועיקר הנימוק שם מטעם שומע כעונה צ"ב לדידן בס"ס קד אבל י"ל דכאן חמור כיון שהוא הפסק שלא מענין התפילה) ועי' להגרשז"א בשש"כ פ"ס הערה מו שהסתפק לחלק בין ברכה לברכה לבאמצע ברכה (ומה שטען שכאן חמיר מקדיש וקדושה צ"ב דהרי להבדיל בעצמו מודה שא"א ואילו לשתוק ולשמוע קדושה קי"ל בס"ס קד דשרי ויש שנקטו דלדידן הוא חובה), אבל אם היה לעיכובא היה להפסיק כדי שלא תהא ברכתו של המברך לבטלה דקי"ל דשהיה גרידא אינו הפסק בדיעבד ועכ"פ שהיה קטנה פחות משיעור מהלך כ"ב אמה וכל שעה"ד כדיעבד דמי.
וכ"ז אינו צריך לשי' המג"א והבה"ל שאפשר לברך בבהכנ"ס גם קודם שבאו עשרה אלא רק לשי' היעב"ץ שם ובסי' תרעא.
ששאלתם אם יכול להסתכל בעיניו בשמונ"ע במנורה הנה ידוע שהזוהר והמקובלים החמירו מאוד בהבטה בשעת תפילה ואמנם הבה"ל בשם החי"א קצת הקיל אם עיניו למטה אבל לא במסיח דעתו מן התפילה או במסתכל בדבר אחר באמצע תפילתו ובשם הגר"א הובא בהקדמה המיוחסת להגרח"ו לסד"צ שנענש מן השמים על שהרהר בד"ת בשמונ"ע.