עונג שבת

יש להוסיף דבגמ' שבת קיט אי' דר"ז כי הוה חזי זוזי דרבנן הוה אמר להו במטותא מינייכו לא תחללוניה והיינו שיפסיקו לימודם לסעודה, וכעי"ז ברמ"א לגבי ע"ש כ' דיש לו לאדם למעט בלימודו להכין צרכי שבת וכעי"ז ברמ"א לגבי שינה בשבת דמי שרגיל ללמוד כל השבוע יהדר בעונג שבת לישן ג"כ לעונג שבת, וכן מצינו בנדרים לז דבשבת יחזרו על הלימוד עם התשב"ר משום עונג שבת ולא ימשיכו בלימודם, והביאור בזה דכל מה שהוא מעיקר דין חובת עונג שבת ואפי' כל מה שהוא בכלל צורת עונג שבת הוא דוחה ת"ת (ושינה לא חשיב ריבוי כיון ששינה הוא צורך בסיסי של אדם ורק ת"ח מנדדים שינה מעיניהם ובשבת ינדדו שינה פחות מיום חול ולענין לימוד עם הנערים אין בזה גריעותא לחזור ביום זה ולהמשיך ביום אחר דאדרבה החזרה היא חובה כמ"ש בע"ז יט ע"א ובדוכתי טובא) אבל להרבות בתענוגים הוא מגונה.

כן.

מקורות:

פשוט שכל דבר שיש בו עונג שבת הוא בכלל עונג שבת דעונג שבת נאמר לגבי עניינים רבים ולא רק על הסעודה, כמו שנאמר עונג שבת על עונת ת”ח וכן על סיפור דברים ועל שינה כמו שנתבארו הדברים בפוסקים כ”א במקומו.

וכל הוצאות צורך שבת הם בכלל הוצאת שבת כמ”ש הגריש”א (שבות יצחק דלקמן) והגרח”ק (אלא פל”ח ז) והגרנ”ק (חוט שני ח”א פ”ד) דגם הוצאות חשמל כשר הוא בכלל הוצאות שבת.

וכן לגבי ד’ מינים כ’ הר”ן בסוכה טז ע”א שנכלל המכאן ואילך בלוו עלי ואני פורע (והואיל דאתאן לזה יש לציין דמכאן ראי’ להגרי”ש הסובר שמה שהוא חיוב מן הדין מצד מצוה דרמיא עליה אינו בכלל לוו עלי ואני פורע כמו שהבאתי בתשובה אחרת לענין אם הוצאות אורחים הוא מכלל הוצאות שבת, ושם כתבתי עוד סברא בטעם חילוק זה), ועי’ יש”ש בפ”ק דב”ק סי’ כד.

ועי’ שלחן שלמה סי’ תקכט סק”ד דגם בגד נאה לשבת הוא בכלל זה, וכן כתב הגרח”ק (מילי מעלייא אות לז, אליבא דהלכתא מב עמ’ סז) וכ”ה ברבבות אפרים ח”א סי’ קפא, ועוד כ’ הגרח”ק (אליבא דהלכתא מא עמ’ נט) שכל צורך שבת ויו”ט בכלל.

ויש להוסיף דהריטב”א בביצה טו ע”א כ’ שכל הוצאות צרכי מצוה הם כמו הוצאות שבת (ומה שהקשה בחשוקי חמד ב”ב מה ע”א מהר”ן דלקמן לא זכיתי להבין הקושי’ דרק נתברר בדבריו של הר”ן דמה שהוא כבר חובה עליו אינו בכלל זה כמו שנתבאר, אבל לא שיש חילוק בין מצוה למצוה, אבל עי’ דרך שיחה ח”ב ריש עמ’ קצו).