שכיחא - שאלות המצויות בהלכה Latest שאלות

ראיתי בשם הגריש"א (עץ השדה פרק יח הערה כא) דגם מה שאמרו אין מעבירין על האוכלין אינו באופן שהפת מונחת על הארץ שבמצב זה אדם לא יאכלנה בזמנינו, ויש להוסיף דגם לגבי טומאה איכא למ"ד שאם נמאסה לגר משתנה דינה, ...קרא עוד

ראיתי בשם הגריש"א (עץ השדה פרק יח הערה כא) דגם מה שאמרו אין מעבירין על האוכלין אינו באופן שהפת מונחת על הארץ שבמצב זה אדם לא יאכלנה בזמנינו, ויש להוסיף דגם לגבי טומאה איכא למ"ד שאם נמאסה לגר משתנה דינה, וגם לענין חמץ נוקשה בפסח נשתנה דינו אם אינו ראוי, ועי' עוד חו"ד ריש סי' קג, ולכן היוצא מכ"ז שדבר שהיה בעבר אוכל וכיום אינו אוכל אין לו חשיבות של אוכל או של פת.

ועי' פמ"ג סי' קעא באשל אברהם סק"ג שדבש שאינו ראוי לאכילה אין בו משום ביזוי אוכלין, וע"ע בשעה"צ סק"כ דיש שיטה שסוברת שחיטין לא חשיבי אוכל לענין המבואר שם עי"ש, ועי' במאירי ברכות נ ע"ב שכתב מעין זה דהחיטים עדיין לא הוכנו לאכילה שלא נעשו קליות.

ועוד ראיתי בשם הגריש"א (הובא בעץ השדה סי' טז הערה יג וכן בסי' יז בהערה) דשיירי משקין שאין דרך בני אדם לשתותן ועומדין לזריקה מותר ליטול בהם מים אחרונים, דאין בהם חשיבות של משקין.

קרא פחות

הוא דבר טוב משום כבוד התורה, ואין בו שום חיוב או מנהג עכ"פ לא בזמנינו, ובמקום חולי קצת או צער או טירחא מרובה יש להקל בזה. בט"ז יו"ד סי' רמב סקי"ג כתב דאין איסור לשבת כשארון הקדש פתוח אלא שהעולם עומדים ...קרא עוד

הוא דבר טוב משום כבוד התורה, ואין בו שום חיוב או מנהג עכ"פ לא בזמנינו, ובמקום חולי קצת או צער או טירחא מרובה יש להקל בזה.

בט"ז יו"ד סי' רמב סקי"ג כתב דאין איסור לשבת כשארון הקדש פתוח אלא שהעולם עומדים דרך כבוד ואין חיוב בדבר, ומשמע מלשונו דאף חיוב מנהג ליכא בזה, אלא שכך עושים והוא דבר טוב, ושוב מצאתי שכעי"ז נקט גם באג"מ או"ח ח"ה סי' לח סק"ד דענין זה הוא למצוה בעלמא ואין בו תוקף מנהג.

ובמשנ"ב סי' קמו שעה"צ סקי"ח כתב שאין חיוב לעמוד כשפותחים את ארה"ק והעולם נוהגים בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד.

ולענ"ד יש להעיר בזה דאף אם נימא שיש בזה מנהג בכל דבר השייך למנהג יש לברר ולעיין מזמן לזמן אם השתנה המנהג.

ובחת"ס חו"מ ס"ס עג כתב שאסור לישב כשארון הקדש פתוח, והאחרונים טענו מאוד כנגד דבריו, עי' בתורת יקותיאל או"ח סי' מא (הובא בצי"א חט"ו סי' לב סק"ד) כתב לשון היוצאת מן הכלל על זה עי"ש, ובשו"ת יגל יעקב או"ח סי' כו רצה להגיה בדברי החת"ס.

ומ"מ לדידי לא קשיא לי כ"כ לשון אסור, דרצה לומר אסור מצד המנהג, דלשון אסור גופא כבר כתבו הרבה רבוותא דלפעמים הוא לאו דוקא וזה פשוט, וכ"ש באופן שיש לומר דר"ל אסור מצד המנהג.

ועכ"פ מעצם הלשון הזו אפשר ללמוד ג"כ דאם הכונה אסור מצד המנהג א"כ אינו נוגע לדידן, דהרי היום המנהג ברור שאין מחזיקין מנהג איסור לשבת כשארון הקודש פתוח.

ומ"מ עדיין יש לטעון דבזמן שמוציאין ס"ת עדיין המנהג לעמוד מזמן פתיחת הארון משא"כ בפתיחה בזמן פיוטים אפשר שאין בזה מנהג ברור האידנא לעמוד ויל"ע.

ויתכן עוד דגם אם היה מנהג קבוע בזמן החת"ס לעמוד בפתיחת רוה"ק (וע"ע בפנים מאירות ח"א ס"ס עד) מ"מ בזמנינו שהחזנים לפעמים מושכים התיבות הרבה בפיוטים וזמירות, ממילא לפעמים הוא טירחא מרובה לעמוד כ"כ זמן ובפרט ביוה"כ בזמן תענית, ויתכן שבזמן החת"ס לא היה כ"כ (בפרט שבזמנם היו אומרים הרבה יותר פיוטים ומסתמא לא היו מושכים התיבות כ"כ, ואפשר דבפיוטים שהיו מוסיפים לא היו פותחין הארון כ"כ, וצריך לברר המציאות בזה), וממילא יותר היה שייך מנהג בזה לעמוד קצת בזה ובזה מפה ומפה באופן שאין בזה טירחא כלל.

ויש לציין בזה למנהג הקהילות שהנהיג בעל נהר מצרים הל' יו"כ סי' יח לעמוד בכל סדר העבודה, וכן דעת כלבו סי' ע לעמוד אז עי"ש.

ומ"מ האידנא שיש בזה טירחא רבה ויש בני אדם חלשים שאינם יכולים לעמוד כ"כ בודאי שיכולים לשבת, וכן בארחות רבינו בעל הקה"י ח"ב עמ' קעח (בנדמ"ח עמ' רכא) הובא שהיה יושב בפיוטים ובתפילת נעילה גם כשארון הקדש היה פתוח.

קרא פחות