מותר מכיון שאין דיני הקנאה בחוט של האגד, כל שאין חשש שהאגד גזול. מקורות: יעוי' במשנ"ב סי' תרמט סקי"ד ושעה"צ סקט"ו שיותר טוב שהקטן פחות מבן י"ג לא יאגוד את הלולב והתבאר עוד בבה"ל בסי' יד ד"ה להצריך. אולם לפי המבואר במשנ"ב הנ"ל ...קרא עוד
מותר מכיון שאין דיני הקנאה בחוט של האגד, כל שאין חשש שהאגד גזול.
מקורות:
יעוי' במשנ"ב סי' תרמט סקי"ד ושעה"צ סקט"ו שיותר טוב שהקטן פחות מבן י"ג לא יאגוד את הלולב והתבאר עוד בבה"ל בסי' יד ד"ה להצריך.
אולם לפי המבואר במשנ"ב הנ"ל ובבה"ל הנ"ל הוא חומרא שאינה מעיקר הדין, דקי"ל לולב א"צ אגד וגם קי"ל מעיקר הדין כהדעות שקשירה אינה מעכבת שיהיה דוקא על ידי בר חיובא.
והנה כל הנידון הנ"ל הוא לגבי סיום הקשירה אבל לגבי הטבעת או הקוישיקעל שבו קושרים את הד' מינים לא נאמר בו כלל דיני "לכם" שצריך להקנותו, וכמו שגם דיני מומין אחרים של ד' מינים לא נאמרו בו ומדינא מותר גם מכל מין לעשותו כמבואר בשו"ע סי' תרנא ס"א (אף שיש גם מקורות למנהגינו לקשור בעלי הלולב כעין שי' ר"מ, עי' מהרי"ל תפילות חג הסוכות ס"ה, רבינו מנוח פ"ז מהל' לולב הי"ב, כפות תמרים סוכה לו ע"ב, ואכמ"ל), וגם אינו לעיכובא כלל כמבואר שם, הלכך אין איסור לקנותו מקטן אם הוא של הקטן, מלבד היכן שיש חשש של גזילה וכיו"ב.
ויש לציין דגם השעה"צ בסי' תרמט הנ"ל שכ' שאם אגדו קטן שיתירנו מאגדו ויאגוד אותו שנית לא כ' שיביא חוט אחר ויאגדנו, אע"פ שמסתמא מיירי גם באופן שהקטן הביא החוט.