לענין הפטור דקם ליה בדרבה מיניה מבואר [בב”ק ע ע”ב] דמהני תפיסה וכן לגבי קנס במקום שאין סמוכין קי”ל [בפ”ק דב”ק טו ע”ב ובפ”ח דב”ק] דמהני תפיסה וכ”ה בשו”ע [חו”מ סי’ א ס”ה], וכאן הנידון על מודה בקנס אם מהני אח”כ תפיסה [ועיקר הנידון כאן הוא לגבי מודה בקנס בזמנם ובפוסקים דנו גם בזמנינו מה שיצוי’ להלן].
ולכאו’ היה מקום לדמות מודה בקנס למקום שאין ב”ד מומחין דהרי בקנס המחייבין הם הב”ד וכדאשכחן דאם העידו על אדם שחייב קנס בלא שנתחייב בב”ד והוזמו משלמין כדין עדים זוממין כדאי’ בב”ק עד ע”א עי”ש היכי משכחת לה מקרה כזה, וא”כ היה מקום לומר דכי היכי דמהני תפיסה בלא ב”ד כלל ה”נ מהני תפיסה אחר שהודה בפני ב”ד.
ומאידך גיסא יש לדחות דמה למקום שאין ב”ד שאם יבואו לשם מומחין ויעידו בפניהם יתחייב בקנס משא”כ מודה בקנס דקי”ל מודה בקנס ואח”כ באו עדים פטור, א”כ אחר הודאה בב”ד אין מקום לקנס כלל ולא שייך לדין תפיסה בקנסות בזמנינו.
ומאידך גיסא יש מקום לטעון דהרי למ”ד מודה בקנס ואח”כ באו עדים חייב ליכא למטען הכי א”כ אולי מדידיה נשמע לדידן דכמו דלדידיה ליכא בהודאת עצמו משמעות לענין ביטול תפיסה ה”ה לדידן אמנם מהני לפטור תביעה בב”ד אבל לא תפיסה דלא תליא בסמוכין.
ומאידך גיסא יש מקום לומר דזה גופא תליא בפלוגתא, וכמו כן יש לומר דתליא בנידון אם הודה בב”ד זה ובאו עדים בב”ד אחר דאם נימא דבכה”ג לכו”ע חייב א”כ ליכא פירכא לכו”ע ודנתי בזה בנפרד שהוא מחלוקת הקצה”ח והנתה”מ בסי’ שנ [בתשו’ ד”ה מודה בקנס בבית דין זה ובאו עדים וכו’], ולכאורה הסוברים דאפשר להעיד בב”ד אחר א”כ מודה בקנס פטור הוא דין מיוחד לענין אותו ב”ד אבל לא בנזק עצמו לענין לעלמא [אא”כ נימא דכל עוד שלא הגיעו עדים לב”ד אחר הם כפופים לב”ד שהלכו לשם] משא”כ להסוברים שא”א להעיד בב”ד אחר א”כ אין שייך לחזור למצב החיוב אחר שכבר הודה בקנס וא”כ לשיטתם [שהיא פשטות הגמ’ בב”ק ודעת התרומת הכרי והנתה”מ] דינא הוא דגם תפיסה לא יהני [אא”כ נימא דהתפיסה שייכא לדיני שמים ולא לדיני אדם כלל וכל דיני עדים הם רק בדיני אדם אבל זה גופא תליא בפלוגתת הראשונים התוס’ והחינוך אם יש לצאת ידי שמים בקנס במודה בקנס ובירוש’ משמע כהתוס’ דא”צ לצאת יד”ש ואכה”מ, אבל י”ל דגם להתוס’ שא”צ לצאת יד”ש מ”מ אולי יש איזו הגדרה של חיוב תפיסה שאינו תליא בב”ד כלל דכל עדות ב”ד הוא רק לענין כפיית ציבור אבל יחיד מצי עביד לנפשיה אלא שהוא דחוק טובא], ויל”ע בכ”ז.
ולמעשה נחלקו בזה הפוסקים אם מהני תפיסה אחר הודאה בקנס וקודם הודאה ואם תמצי לומר דלא מהני תפיסה דנו בזה עוד אם מהני הודאה בזמנינו לענין זה, [עי’ יש”ש ב”ק פ”א סמ”ד דעות הראשונים בזה והרחבת דברים ועי’ עוד ב”י וד”מ יו”ד סי’ רסז וש”ך חו”מ סי’ א סקט”ז וסמ”ע שם סקי”ח ושער”י קונטרס קנס סי’ א ושא”פ], והש”ך פסק דמהני תפיסה אף אחר הודאה בזמנינו בין באו עדים ובין לא באו עדים, (וצע”ק דהקצה”ח גופיה הביא דברי הראשונים בתפיסה בסי’ א’ ולכאורה פלוגתתו עם הנתה”מ בסי’ שנ תליא בהך פלוגתא דקמאי וצלע”ע בזה).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 117
מק"ט התשובה הוא: 149757 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149757
