ספירת העומר

מותר, משום שבספירת העומר לא נהגו איסור רחיצה וגם אין בספירת העומר דיני סכנה כמו בבין המצרים, דדיני סכנה הנוהגים בבין המצרים הם דין נפרד מחמת סכנה דקטב מרירי ע"פ מ"ש בפסחים, ולא מחמת האבלות (אף דהקטב מרירי עצמו בא מחמת חטאי שמחמת היה גם החורבן כדמוכח בדברים לב כד).

וכן בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' יג נקט שאין איסור ברחיצה בנהר והביא דברי הפוסקים המקילים בבגד חדש בימי הספירה, וכעי"ז בצי"א חי"ח סי' מא, ויש להוסיף שגם אם נחשוש להמחמירים בבגד חדש (והארכתי בזה בתשובה אחרת) מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לאסור מנהגי אבלות חדשים שאין הגדרתם בהלכה ברורה כלל.

וכעי"ז הובא בשם הגר"ב זילבר (רבבות אפרים ח"ג עמ' ריד ועי"ש שהביא עוד דעה), שאין מקור להזהר מהליכה לים בימי הספירה, וכעי"ז כתב בארחות רבינו ח"ב עמ' צה בשם הגה"ק בעל הקה"י ומשמע שם שאין שום חשש סכנה.

ומ"מ יש שהזהירו להימנע מלהיכנס למקום סכנה יותר (עי' תשוה"נ ח"ב סי' רסג), ויש שהזכיר ששומעים מקרים רעים שקרו בימי הספירה בים (עי' שבט הקהתי ח"א עמ' קל, אולם בארחות רבינו שם התייחס למקרה שאירע ועי"ש מה שכתב ע"ז שאינו מחמת הספירה), ויש שהזכירו מנהג או הנהגה בזה (עי' עוד מ"מ בענין זה בספר אבות ישראל ח"ב, ועי"ש עוד מה שהביא לענין טיולים בימי הספירה בשם הגרח"ק ועוד פוסקים), וצי"א שם כתב דאין לחוש למנהג דהוא מיעוטא דמיעוטא, וכמובן שלענין מנהגים א"א לומר כלל קבוע והכל לפי המנהג ואם יש מנהג תקף יש להמנע מחמתו, אך למעשה לא ראיתי מקומות שיש מנהג קבוע ותקף שמקפידים כולם על זה בימי הספירה מדיני אבלות.

ומ"מ יש שהשתדלו שלא לצאת לטיולים בימים אלו מחמת דברי החינוך שימים אלו הם הכנה וגעגועים למתן תורה וממילא מתחזקים בתורה יותר, אבל אינו שייך לנידונים הנ"ל והכל לפי הענין, ויש שנמנעו מטיולים יתרים במקום שאפשר מחמת האבלות על הדברים שאירעו בימים אלו (עי' במקורות הנ"ל) דזיל בתר טעמא שיש לזכור הצער שאירע לישראל בימים הללו ולכלכל דרכיו ומעשיו כרצון ה'.

אומרים תיקון רחל בלא תיקון לאה.

מקורות:

בשעה”כ דרוש תיקון חצות דף נח ע”ד ד”ה ודע כתב דבימים שאין אומרים בהם נפילת אפיים אין לומר הקינות (הנקרא תיקון רחל) אלא תיקון לאה בלבד, והובא בכה”ח ס”ק יט ד”ה ואח”כ.