רן אבוחצירא - שאלות

האם מלחמה צבאית כמו המלחמה היום היא בבחינת הקידוש ה’, וחייל שהולך לצבא (מבלי להכנס לסוגיא של איסור הליכה לצבא, וכמו שהורו גדולי ישראל, אלא מצד המציאות שכבר הלך לצבא) היא בבחינת קידוש השם, ונפק”מ שחייל צריך לכוון לקדש את שמו יתברך?

אדם שיכול לקבל מהמדינה ממון רק באופן שיצהיר שיש לו נכות מסוימת או לבני ביתו, והם בריאים ושלמים ב”ה, ושואל האם יש בזה איסור של מה שכתוב במשנה סוף פאה שמי שעושה את עצמו נכה וכו’ הוא לא יצא מן העולם עד שיהיה כאחד מהם.
יש לציין שמצד האמת עושה כן לא בגלל שזקוק לכסף אלא מצד הרווחה שיהיה לו יותר בביתו.

אשמח מאד לשאול ב’ שאלות על מנהגים של קהילות בישראל!
א.
הייתי באיזה חתונה חסידית (חסידות ויזניץ, ואמרו לי שכן נוהגים בחסידות חב”ד), וראיתי שמוליכים את החתן לחופה כששרוכי הנעלים שלו לא קשורים, וכששאלתי אמרו לי שהמנהג החסידי הוא שאין שום קשרים כאשר מוליכים לחופה את החתן, אלא הקשר היחידי הוא רק לכלתו.
וראיתי אח”כ שכן נוהגים גם בעדות אחרות מעדות המזרח (עדת האפגנים נוהגים לפתוח ולסגור מנעולים או לעשות פועל דמיוני עם מספרים לגזור כל הזמן באויר שאם יש קשרים לגזור אותם).
וכל נושא זה קשור למה שכתב בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל פרשת כי תצא על הפסוק “לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חובל”, ועיי”ש בפירוש התרגום יונתן.

ואשמח מאד אם כבוד הרב יכול להרחיב לי מעט על הענין וטעם הדבר, ואיך היא פועלת הקשירה הזאת, לאסור את החתן והכלה וכמו שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל הנ”ל.

ב.
[cite_start]הייתי באיזה הכנסת ספר תורה של עדות המזרח (יוצאי מרוקו ואלגיר), ואחר שכבדו את המכובדים לכתוב את הפסוק האחרון “וכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”, ראיתי שהסופר מכבד את הנשים לתפור את היריעה האחרונה של הספר תורה, לא שכיבד אותם לתפור יריעה לא תפורה, אלא אחר שהוא תפר את היריעה האחרונה, נתן לכל הנשים לחזור על התפירות של היריעה האחרונה, וכששאלתי את הסופר למנהג זה אמר לי שיש כמה מקורות אך לא אמר לי מה הם (מחמת שלא היה לו זמן לומר לי), ואשמח מאד אם כת”ר שליט”א יודע משהו על מנהג זה, וכן מה הדין בזה הלכה למעשה.
[cite: 1139, 1520]