בשו”ע סי’ תרעז ס”ד כתב הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו וכו’, ונשאלתי מה הדין בכוסיות של השמן (כשלא נשארו בהם שיירי שמן).
והנה בשו”ע לא נזכר שהכלים עצמם נתקדשו למצוותן ונאסרו (ורק נזכר בפוסקים שנר של חרס ישן אינו יכול להדליק בו עוד לילה בלא הסקה), ובאמת אם הכלים היו נאסרים היה צריך להזכירו דהוא רבותא טפי, ולא הזכיר השו”ע אלא שיירי השמן והפתילות.
וכמדומה שגם לא נהגו לשרוף הכלים אח”כ אם לא נשארו בהם שיירי שמן ופתילות.
והנה כשנדקדק בדיני הזמנה לתפילין (עי’ בשו”ע או”ח סי’ מב ס”ג) מבואר דכשנתן הכלי לתפילין ולא הזמינו למיצר ביה תפילין לעולם דינו שגם אם הניח בו תפילין לא נאסר, הלכך כ”ש בניד”ד בנר חנוכה אם משתמש בכלי מתכת וכיו”ב שמתכוון להשתמש בו לאחר מכן לצרכיו לא נאסר במה שהדליק בו פעם אחת או כמה פעמים, שהרי לא הזמינו לדבר זה לעולם.
ואפי’ בכלי שאחר שימושו אינו עומד להשתמש בו עוד שימושים (כגון כוסית חד פעמית וה”ה כלי חרס בזמנם שלא היה עומד לשימוש אח”כ שוב ומ”מ היה ראוי לשימוש חוזר אחרי הסקה וגם אפשר דרק לקדושה מאיס משום הקריבהו נא לפחתך [מלאכי א’ ועי’ סוכה נ ע”א], אבל לצרכי הדיוט אפשר שלא היו מקפידין בזה כ”כ), יש מקום לטעון דלא חשיב שהזמינו לדבר זה לעולם דסו”ס אינו מתכוון להשתמש בקביעות בכלי זה לנר חנוכה אלא רק פעם אחת בלבד.
וכעי”ז כתבתי במקו”א לגבי מעטפה של ד”ת וקרטון של משלוח ספרי קודש וכיו”ב שכמדומה לא נהגו לגונזן אחר השימוש בהם כדין תשמישי קדושה והטעם משום שאינו עומד להשתמש בו לעולם לדבר הקדושה אלא לשימוש חד פעמי בלבד.
ולכאו’ היה מקום להקשות גם גבי שמן היה מקום לטעון דמה שנשאר אינו עומד להשתמש בו לעולם לקדושה דהרי אינו עומד להשתמש בו אלא פעם אחת בלבד, ואח”כ מה שישתייר לא ישתמש בו למצוה א”כ למה חשיב הוקצה למצוותה.
והיה מקום ליישב ולחלק בין דבר ששימושו הוא שימוש של כילוי כמו שמן שבזה ודאי חשיב שהוקצתה למצוותה לעולם לבין דבר ששימושו אינו שימוש של כילוי אלא דלא ניחא ליה אחר כך להשתמש בו שוב כמו כלים חד פעמיים, דכיון ששייך להשתמש בו ואינו משתמש בו אח”כ שוב א”כ נמצא שלא הזמינו לשימוש לעולם.
ומצאתי כעין חילוק זה בתירוצו הראשון של הר”ד אבודרהם הל’ חנוכה שהקשה בשם ה”ר גרשום ב”ר שלמה דהא קיימא לן דתשמישי מצוה נזרקין [ועי’ להלן מה שאכתוב עוד בענין זה], ותירץ דהני מילי כגון תשמיש שופר ולולב וכיוצא בהן שדעתו עליהן אחר מצותן שיודע שישארו אחרי כן אבל הני אין דעתו עליהן כסבור שישרפו בשעת מצותן עכ”ל [וכתב דמ”מ בנר שבת לא אמרי’ הכי כיון שעשויים ליהנות בהם תוך כדי השימוש בהם ומצוותן בכך הלכך לא נאמר בהם דין איסור שימוש כלל].
ואם נימא כחילוק זה נמצא דהיכא שהתנה להדיא שישתמש עם השמן אח”כ אם ירצה והתנה גם על השמן של תוך שיעור מצוותו של חצי שעה הסמוכה להדלקה סגי בזה.
אבל בפוסקים מבואר דאין מועיל תנאי תוך שיעור מצוותו (שאלת יעב”ץ ח”א סי’ ד וכן כתבו בשם הגריש”א באשרי האיש ח”ג פל”ד סי”ז והגרשז”א בהליכ”ש חנוכה פט”ו ס”י), ולפ”ז צ”ל דהחומרא שיש בשמן של הנר עצמו וכן בפתילות הוא דין מיוחד כמו שמצינו בקדושה עצמה דלא מהני תנאי כעין מש”כ המשנ”ב בסי’ מב סקכ”ג לענין קלף שהתחיל לכתוב עליו ועשה תנאי דלא מהני דלקדושה עצמה אם כבר עשה מעשה בגוף הקדושה לא מהני שום תנאי, וא”כ לפ”ז ל”ק כלל מצד הכלי של השמן שהוא לכל היותר תשמישי קדושה ולא קדושה עצמה.
ובאמת צע”ק הטעם דמדמינן לה לנר חנוכה לקדושה ולאיסורין ולא לתשמישי מצוה, ובגמ’ שבת כב ע”א מתחילה מדמה לשימוש בנר חנוכה לביזוי מצוה כגון מי שמקיים כיסוי הדם ברגלו, ולפי טעם זה הכלים של המנורה שאינו השמן והפתילות עצמם תליא בנידון אם תשמישי מצוה נאמר בהם דין ביזוי מצוה מה שאינו המצוה עצמה [עי’ משנ”ב סי’ מב סקי”א לגבי תיק של טלית, ועי’ בסי’ כא ובסי’ תרסד בדיני תשמישי קדושה], וכן הוכיח בטל תורה להגר”מ אריק (שבת כא ע”ב) מדאמרי’ וכי נר קדושה יש בו שאינו קדושה אלא מצוה עכ”ד, ועי’ בריטב”א בגמ’ שם, ושוב מדמינן לה שם כב ע”ב למנורה של בהמ”ק שהוא דבר קדושה, ולהלכה ברמ”א ריש סי’ תרעג מדמה לה לאיסורין עי”ש, וכן משמע מהשו”ע הנ”ל בסי’ תרעז ס”ד דדינו כתשמישי קדושה ומקורו בראשונים בשם הפסיקתא רבתי דחנוכה, ובאבודרהם הל’ חנוכה שם בתירוצו השני [על הקושי’ דלעיל] כ’ דשוינהו רבנן כתשמישי קדושה משום שהם זכר לשמן של מקדש וכעי”ז כ’ הר”ן בשבת ט ע”א מדה”ר דמטעם זה אסרו לראות לאורו משום שהוא כשמן של מקדש [ולא נחית שם הר”ן לדין מותר השמן והפתילות בדבריו אלו] ועי”ש בבעל המאור (וצ”ל דגם ביזוי מצוה יש בו וגם דין קדושה).
[ולולי דמסתפינא אמינא בזה דבר חדש דבאמת מדינא דגמ’ דינו כתשמיש מצוה ולא כתשמיש קדושה, ולדין זה באמת תשמישי מצוה נזרקין ולא נאסר השמן אח”כ וכמו שכתב הריטב”א שם שלא נאסר כיסוי הדם אחר שסיים לעשות מצוה ורק בשעת מצוה שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולכך דימו בגמ’ דין זה לכיסוי הדם וגם אמרו וכי קדושה יש בו, אבל מדינא דפסיקתא דינו כתשמיש קדושה והוא תקנה מאוחרת לגמ’ ולא לסתור דברי הגמ’ באו אלא להוסיף וקבלו הראשונים תקנה זו בשאילתות דרב אחאי גאון ובאבודרהם בשמו ובשם הגאונים והכי קי”ל, אבל בר”ן שם כתב דבריו בביאור דברי הגמ’ שעשאוה כמנורה אבל לא הזכיר שם הלשון תשמיש קדושה].
ובמשנ”ב סי’ מב סקי”ב הביא פלוגתא באופן שהזמינו לתיק לתפילין בסתמא ולא ייחדו להדיא לעולם, אם חשיב הזמנה לעולם או לא, ולדעת הגר”א דמחמיר שם בסתמא כמו לעולם יש מקום לדון בהשתמש בסתמא בכוסיות בנר חנוכה (עכ”פ אם מדובר בכוסיות רב פעמיות דבכוסיות חד פעמיות אפשר דלא חשיב סתמא כלל) אם בסתמא חשיב שהוא לעולם, ומ”מ הנידון במשנ”ב שם הוא כשייחדו אבל לא לעולם משא”כ אם היה שימוש בלא ייחוד כלל אפשר דבזה גם הגר”א לא החמיר דדינו כצר ביה ולא אזמניה דבזה לא מחמרי’ בסתמא.
ומ”מ יש מקום לעיין דאולי גם שהחילו על דין נר חנוכה דין קדושה מ”מ רק על הנר עצמו אבל לעשות משמשיו כתשמישי קדושה יש לדון דשמא זה לא הטילו ולכן לא הזכיר בשו”ע (וכן בראשונים בשם הפסיקתא רבתי שהוא מקור השו”ע) אלא רק שמן ופתילות בלבד, ומאידך גיסא אינו מוכרח וגם יש לטעון דכיון דא”א לנר בלא כלי לשמן לא חשיב הכלי כמשמשים אלא כקדושה עצמה ויש להסתפק בכ”ז.
ויש להוסיף דלפי תירוצו הראשון של האבודרהם שטעם האיסור בשמן ופתילות משום ששימוש מצוותן הוא שימוש של כילוי א”כ לא נאמר כלל דין זה בכלי השמן שאין השימוש שלהם שימוש של כילוי.
ויעוי’ בבעל המאור שבת ט ע”א מדה”ר שכתב דלדעת רב יוסף בגמ’ שם שימוש בגוף הדבר הוא ביזוי מצוה כמו כיסוי הדם ברגל, ולפי שיטתו לא נזכר בזה דין תשמישי קדושה אלא רק שהשימוש בו הוא ביזוי, ודלשמואל לא חשיב ביזוי באופן זה, ועי’ באו”ח סי’ כא פרטי דין שימוש בתשמישי מצוה אחר שכלתה מצוותן.
היוצא מכל הנ”ל, שמן ופתילות שהדליק בהם לחצי שעה נאסרו ולא מהני תנאי, וכוסיות של נר חנוכה חד פעמיות יש לומר שאין בהם איסור, וכוסיות ששימשו לחנוכה בלא הזמנה ג”כ אין בהם איסור, וכוסיות שייחדם לחנוכה לעולם יש לדון דאולי נאסרו כדין תשמישי קדושה, ואם רק השתמש בהם בלא הזמנה יש לומר דלא נאסרו, ואם ייחדם בסתמא ולא פירש שהוא לעולם תליא במחלוקת הפוסקים, ויש מקום לומר דכל דיני תשמישי קדושה שנאמרו בחנוכה לא נאמרו אלא בשמן והפתילות עצמם, וכ”ה לפי תירוצו הראשון של האבודרהם.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 110
מק"ט התשובה הוא: 145871 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/145871
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.