פאה פ”ז מ”א זית הנטופה בשעתו אין לו שכחה, במפרשים פי’ דלרבותא נקט דאף שכבר עברה שעתו, ולקמן במתני’ ב’ אי’ אבל אם התחיל בו אפי’ כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה, ושם הרבותא הוא להיפך דאפי’ בשעתו שלא עברה יש לו שכחה, ודוחק לומר דשם המשמעות באופן אחר מבכאן, ואולי י”ל דאיידי דנקט רישא בשעתו נקט בסיפא נמי בלשון זו משום דארישא קאי, ועדיין צ”ע.
*
ע”ז מה ע”ב ברש”י ד”ה גידועי מה שהקשה כת”ר דרש”י כפל בזה מה שכתב כבר לעיל מינה בד”ה מיבעי ליה, יש להסיר מחומר הקושיא דלעיל בא לפרש יתורי המקרא בסוגיין שבא ללמד לגדע מיד בכניסתם וממילא קאמר דלאחר כיבוש וכו’ ועכשיו בא לבאר מילתא דריב”ל עצמו שלא נאמר להדיא על מקראות אלו, ועדיין צ”ע.
*
ברש”י ע”ז מו ע”ב ד”ה כל האסורין כגון מוקצה ונעבד, מה שהקשה כת”ר דלכאורה ה”ה נרבע, יש להסיר מחומר הקושיא דנרבע זה ודאי בכלל זה דסוגיין הכא מיירי בנרבע להדיא וע”ז מייתי ברייתא זו, רק דהוקשה לן דאם מיירי רק בנרבע שהוא מפורש בסוגיין א”כ מה הוא כל האסורין דהוא לשון רבים דמשמע כמה מיני איסורין, לכך קאמר רש”י דהלשון כל נשנתה משום דכוונתו לא רק על נרבע אלא גם על מוקצה ונעבד.
*
ע”ז מז ע”ב רש”י ד”ה נוטל ישראל מה שחידש הגוי וזורה לרוח, ששאלת למה לא נזכר קודם לכן לעיל גבי ג’ בתים ברש”י ד”ה נוטל הראשון, נראה דהטעם דבסייד וכייר בית שלם טירחא הוא לזרות לרוח הכל דדבר גדול הוא, ואפשר דאזיל כאן כמ”ד לא בעי פירור בהשלכה לים וא”ש ועי’ בפסחים בזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 109
מק"ט התשובה הוא: 144844 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/144844
