בביאור דברי הספרי זוטא התמוהים שהובאו בר"ש פ"ב דאהלות

בר"ש פ"ב דאהלות מ"ד הביא ברייתא מספרי זוטא במדבר יט בזה"ל א"ל השיבות על ידיך השיבני על ידי, אמר לו אני משיב על ידיך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו, א"ל טמא, שלח קנה והסיט וכפר בו בזה א"ל אתה כופר שלא תאמר יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו (בילקוט נוסף משכב) לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין עכ"ל.

וכתב עלה הר"ש לא נתברר לי מאי אהדרו ליה אהדדי.

ויש אחרונים (הובאו בהערות על הר"ש שם) שהבינו דלשי' ר"ע אם הסיט את המת עצמו בקנה שאינו מקבל טומאה אינו נטמא במשא וצע"ג שיטה זו ובפרט דר"ע קאי אליבא דהלכתא בעיקר פלוגתא לענין גולל במשא ור"א לא קאי אליבא דהלכתא, ועוד דכל מת יוכל לקוברו כל אחד אפי' כה"ג ביוה"כ על ידי קנה תחת אויר השמים, וצ"ע.

אבל בילקוט חוקת רמז תשסג הביא הספרי זוטא בתוספת שנשמטה מן הנוסחא שהיתה לפני הר"ש דלאחר התיבות "א"ל טמא" גרס התם שוב "המוסיף ידו על המשקוף מהו א"ל טמא", וא"כ יש לומר דמש"כ שלח קנה והסיט הכונה את המשקוף עצמו שאם נגע בו טמא ואם הסיטו בזה איכא פלוגתא בין ר"א לר"ע אם טמא או לא (דהרי וכפרו זה בזה ע"כ ר"ל שלא הושוו ביניהם) וע"כ ר"ע הוא המקיל ור"א הוא המחמיר דהרי עיקר הפלוגתא הוא לגבי גולל הקבר דלר"א טמא ולר"ע טהור.

ואולי יש לבאר לפ"ז דהכי קאמר השיבני כלומר תאמר אם יש לך פירכא על זה, והיינו דר"א לעיל מינה אמר לר' עקיבא שיש לטמאות הגולל במשא מכ"ש מטומאת אהל, ואמר לו שוב ר"א לר"ע השיבני על ידי (ותיבות השיבות על ידיך הגר"א מוחקם, ואי גרסי' לה הכי פירושו השיבות על ידיך מה שהיה לך להשיב מעצמך והיינו מה שדן ר"ע לעיל מינה בברייתא, עכשיו השבני על ידי כלומר מה תשיב עוד על מה שאמרתי).

ועל זה אמר לו ר"ע בלבד שלא תכפור, דחשש ר"ע שמא ר' אליעזר לא יסכים לדבריו כשם שהי' קודם לכן בשחיטה (דזה היה תחילת תשובת ר"ע לר"א כמ"ש בפסחים בר"פ אלו דברים), והתם אמרי' ר"א גמריה אתעקרא ליה וע"ז אמר לו ר"ע ובלבד שלא תכפור.

והמשיך ר"ע ואמר הבית שהמת וכו' ועיקר דבריו הם סוף דבריו שלח הקנה והסיט והיינו את המשקוף דמיירי ביה לעיל מינה בסמוך, ור"ל שאם הסיט את האהל בלא ליגע אין בזה טומאת משא, וביקש ר"ע שיודה לו ר"א עכ"פ באהל המת עצמו דלא מטמא במשא, דלא כמ"ש לעיל מינה ר' אליעזר לר' יהושע (ובדברי ר' אליעזר שהביא הר"ש לעיל מינה בשם התוספתא נתבאר יותר, ואילו בספר"ז צריך ביאור).

וקאמר וכפרו זה בזה כלומר דר"א לא הסכים לדבריו שאינו מטמא במשא.

וקאמר ר"ע אתה כופר שלא יטמא במשא וכו' כלומר אתה כופר מה שאמרנו שלא יטמא למשא ואני אענה חלקי לאידך גיסא שאף במגע לא יטמא כל עיקר, והוא במשקל מה דתנן במתני' ר"פ אלו דברים אמר לו ר"ע או חילוף וכו' עי"ש ודוק ומפרש שם בגמ' שרצה להזכירו מה ששכח.

ובדין הוא דהו"ל לר"ע למימר ואני כופר שיטמא במגע דר"ל שכופר במה שמטמא במגע אבל הלשון כל עיקר מברר כוונתו דר"ל שאינו מטמא וכופר במה שמטמא, אלא אפשר דאיידי דאמר אתה כופר שלא וכו' קאמר אני כופר שלא וכו'.

והביא ר"ע ראיה לדבריו ממה שמצינו דאין דין טומאת משכב במת למצעות שהיו למטה מן המת (באופן שלא היה מגע ומשא) אע"פ שמצינו שיש משכב בזב, א"כ המת הוא קיל מן הזב, א"כ יש לנו ללמוד מזב ק"ו למת שהנושא משקוף המת בקנה לא יטמא.

וטובא יש להשיב על ק"ו זה דריבה הכתוב הרבה דברים שמטמא במת שאינו מטמא בזב, אבל לא חשש ר"ע כלל, דר"ע אתי לאדכוריה לגמריה דר"א וכעין ק"ו התם דנזכר בפסחים או חילוף וכו', ויתכן גם דר"ל שאין ללמוד חומרא מזב למת כשם שאין ללמוד קולא מזב למת דתרויהו אי' להו פירכא, וממילא א"א ללמוד מזב שמטמא במשא אע"פ שאין מטמא באהל לעניינו בגולל שיטמא במשא ולא באהל (כעין מה שטען ר"א קודם לכן).

מק"ט התשובה הוא: 125193 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125193